אז אני אעשה את זה, שניה.
טוב המשכנו.
האמת שמוזר לי,כי אני מאבדת אנשים שאני אוהבת ובמקביל מגלה אנשים חדשים.
אני צוחקת המון, מעט פעמים זה באמת מהלב, ומהקרביים.
אני אוהבת להיות לבד, או ליד בנאדם שאני מאוד אוהבת.
אבל עם יותר מבנאדם אחד, שתיים גג, אני נעלמת.
אני אוהבת להרגיש טוב עם עצמי, אז אני עושה רק דברים שאני מאמינה בהם.
קשה לי להפסיד, להודות בטעויות שלי, להרגיש פחות ממה שאני יכולה, לרדת מהעצים שאני נוטעת (ומשקה) לעצמי,
למה? אתם שואלים בטח. או שלא. אבל אני אענה בכל זאת.
כי אני יכולה לעשות כל דבר שאני מאמינה בו, לטעות זה כישלון.
ואבא תמיד אמר, ועדיין אומר. "שכולם יכולים להיכשל חוץ מהילדים שלו." זה חדר עמוק עמוק למוח.
כןכן, אני מנסה להפסיד ללמוד מכישלונות ובלבלבלה. אבל למה צריך ללמוד מכישלון אם פשוט לא נכשלים?
כמובן שזה לא קורה,כי אני טועה בממוצע לפחות ארבע פעמים(כן, ספרתי). לכן אני משתדלת להגיד לפחות פעם אחת ביום, אם זה לעצמי ואם לאחרים, סליחה, טעיתי.
טוב נקסט, חפרתי.
אני אוהבת לדבר, אני אוהבת להביע דעה.
כי מרגישה לרוב שיש לי מה להגיד. אני אוהבת לצבור ידע,אולי כי זה עוזר לי להיות טובה בדברים.
אבל בכללי, ידע זה כח, וכח זה כסף.וכסף יכול לעזור לי להגשים את כל החלומות שלי. בדגש על היכול לעזור.
אני רוצה שבעלי ילמד תורה, בשקט, בנחת.למה? כי תורה זה חיים, ותורה מעצבת את האדם, לאדם טוב יותר ממה שהוא.
הגענו לנושא האהוב עלי, הבית שלי,אח. יש לי הרבה מה להגיד , אבל אני אחסוך מכם.
נקסט.
אני מאמינה שלהרבה אנשים קשה איתי, למה? לא יודעת.
כי אני אומרת הכל,בנימוס כמובן.אני לא משקרת, והאמת כואבת לפעמים.
אני בוכה המון, המון, ושוב המון. אני בנאדם מאוד רגיש. גם לאנשים גם לעצמי.
שונאת לפגוע, שונאת להיפגע, לראות אנשים נפגעים סתם.
לראות אנשים בוכים עושה לי לבכות.
אני ימנית, לא ימין קיצוני, אני בעד המדינה, ובעד החוק.
אני די מתעבת את השמאל בעיקרון. הם סתם יפיי נפש וחסרי תוכנית.
אני אוהבת לאהוב אנשים, כי זה החיים. לעבור את הגלגל של לאהוב להיפגע להמשיך
זה כל כך כיף לאהוב.
אני אוהבת לכתוב, המון. אתם לא צריכים לקרוא בכלל.
מעניין את מי זה בכלל מעניין, פיו.