לא כולנו נולדנו שווים ולא כולנו מצליחים להתאים את עצמנו למדדיי ההצלחה של המערב כיום.
אישית? הייתי ילד מ-א-ו-ד איטי, לקשור שרוכים לקח לי המון זמן, המון. זמן. המון.
שלא לדבר על חוסר המודעות לבעיות/הפרעות/התאמות קשב וריכוז בציבור הדתי של שנות ה-90.
אבל ב"ה העולם משתנה לטובה, לא צריך לדעת חשבון או מתמטיקה כדי להיות איש עסקים מוצלח (מומלץ כן לדעת לתפעל מחשבון), ויותר מזה, לא כל המקצועות יצריכו ממנו ישיב של שעות על הישבן מול דף לבן במאמץ אין סופי למלא את החסר...
למרות שגדלתי במערכת חינוכית של "שב ותשנן", ב"ה הצלחתי למצוא תחום שמצריך ממני להיות פעיל ו"בשטח", ולא מול מחשב / דפדפת...
אחרי קרוב ל-5 שנים של עבודה מעשית-פיזית-חוץ משרדית, החלטתי לעשות תואר בתחום שמעניין אותי לכיף, ואני עדיין מתקשה ומגלה כל פעם מחדש שאני איטי יותר מאחרים.
ולא רק בתחום הלימודים, גם בתחומים אחרים אני איטי יותר, כלים בכיור? אני איטי יותר (אבל עדיין יוצא נקי לחלוטין), לנקות ערב שבת? עדיף שאתחיל משישי בבוקר אחרת זה יהיה סיוט של הדקה ה-90, להתלבש בבוקר? תני לי שעה בנחת... או 60 שניות בריצה מטורפת כי גיליתי שהייתי ממש ממש איטי ואני חייב להספיק לעבודה-לימודים.
אז מה? יש תחומים שבהם אני מהיר וזריז יותר ויש פחות, בצבא גיליתי שאני אחד הלוחמים המהירים, זה פשוט תחומי עניין והעדפות - כישרונות.
המלצתי?
למצוא דברים שהוא אוהב, לחזק אותו על מה שהוא כן עושה, למדוד אותו ביחס לעצמו ולא לכלל החברה.
אבל הכי חשוב? לוודא שהוא מקבל אבחון, כן, שה"מערכת" תכיר בו ותדע להניח לו להתקדם בקצב של עצמו ביחס לעצמו ובלי הלחץ המיותר של "אבל כולם הספיקו 2 דפים"!!
אני כיום מספיק 1/3 ממה שסטודנט ממוצא מספיק, ולהקליד את ההודעה זו לקח לי יותר מזן ממה שהיה לוקח לאחרים (כנראה), אבל בתחומים שבהם התברכתי? אני מדהים...
תנשמי, תאבחני, תחזקי, תמדדי ביחס לעצמו והצלחותיו.
אבל בעיקר, תנשמי...
הוא ילד מקסים שהולך להצליח בחיים, גם אם הוא לעולם (כמוני) לא יהיה מסוגל לקרוא בקצב של שאר החבר'ה בכיתה.
אני קורא לאט ולא שוכח לעולם.
