כן, אני ער. עזבו את זה רגע, סבבה?
סבבה.
למו"ר רה"י הרב יהושע ישנה סדרה שהוא מאוד מחשיב על טוב ה' ואיך כל הנהגת ה' יתברך היא לטוב.
יש את זה גם בתורת החיים, אבל ברמ"ג זה ממש רציני מתוך הבנות ותורות רחבות ומסתעפות.
האמת- שאני לא כ"כ מבין את מרן רה"י,
הוא מעלה התבוננות בכמה מישורים (הוא מחלק את זה לעשר, לא משנה עכשיו) על טוב ה', בין השאר גם על הנהגות שלכא' נראות ממש לא של טוב.
ללמה יש רע בעולם?
למה לא הולך לי?
ואני, גילוי נאות, לא ממש אכפת לי מה התשובה- כי השאלה היא תמיד- איך ה' יתברך יוצא פה הטוב בסיפור, כלומר, ברור שהוא יוצא פה הטוב, רק השאלה היא איך.
טוב, אז אם נקודת המוצא היא שהוא טוב- מישהו חכם כמו הרב יהושע (או בעצם, כמו חז"ל, שמהם הרב לוקח את רוב מוחלט של דבריו, אם לא כל דבריו) יוכל לעשות את הסיבוב באגודל 
איך זה קורה וה' טוב אפי' כשנראה שלא כך, ולמה ההנהגה הזו שיש גם "רע" היא בעצם לטובתנו.
השאלות הקיומיות האלו לא ממש העסיקו אותי, לפחות לא יותר מדי. כלומר- אני יוצא מנקודת הנחה שה' טוב, ושיש דרך לתרץ את איך זה מסתדר עם הרוע אז פסדר, בנחת. ה' טוב.
אני חושב שעצם האמונה בה' היא האמונה באמת, בתכלית, בטוב. איך זה עובד לוגית? ה' יודע.
אממה?
שרבינו בחיי בעל חובות הלבבות כותב בשער הבחינה שצריך להתבונן בטוב ה' ומשם להגיע לאהבתו.
(משום מה עכשיו, אחרי שהתחלתי לכתוב אני כן מרגיש קצת את הצורך להתבונן בטוב ה' ומשם להוליד אהבה אליו)
ומכיון שלרבינו בחיי אני קורא "רבינו בחיי" משמע שהוא גם רבי...
בלי קשר האמת- ברוב הפעמים שקראתי את חובות הלבבות לא יודע כמה מצאתי את עצמי בצורות שלו בהתבוננות.
בכל אופן אני חושב שגם זה מאוד תלוי אילו ציורים בנפש עולים לי כשאני אומר "ה' יתברך".
לי ישר עולה לי תחושה של משמעות, יש מסובב לעולם, יש סיבה, יש תכלית.
ברשותך אני מדבר מתוך עצמי "רק על עצמי לספר ידעתי".
גם לי בואי נאמר לא הכל הולך חלק מפתיע? לא יודע, לא נראה הרבה פעמים מציפה אותי תחושה שכל מה שאני נוגע בו מתמוסס.
אבל ידוע מאמר רבותינו ז"ל " החיים זה לא פיקניק" וכנראה כזה העולם. די דפוק, כן...
לא, לא צריך להתבאס.
העולם טומן בחובו משמעות אמתית אפשר להגיע בעולם הזה למקומות מאוד גבוהים. והאמת- אפשר להגיע בעולם הזה אפילו לדרך טובה. יש טוב בעולם.
כלומר, יש אלוקים.
יש ה' יש טוב, יש תכלית, יש משמעות, ואפילו כמשבינים את זה אפשר גם לקחת את חוויות העולם בצורה קלילה יותר, סה"כ החיים לא כאלה קשים (כן, גם אם יש עבר נורא, מלבד העובדה שלרוב אין עבר נורא כ"כ, בתכל'ס), ויש גם דברים טובים, אפשר להינות מהעולם יש לו תכלית.
מספרים שאלי ויזל בא לרב'ה אחרי השואה ושאל איך אפשר להאמין באלהים כשכזה רע. והרב'ה ענה לא- איך אפשר שלא להאמין- נשאר לנו משהו חוץ ממנו?
אני חושב שזו התשובה שקיימת אצלי במידה מרובה מאוד לכל השאלות האלו.
העולם אובד וכלה, העולם מלא חסרון. בתפילה הכי מרגישים את זה אבל החיסרון בזמן התפילה מקבל נקודת גישה שונה. נקודה של צמאון, של יש חסרון, נכון, אבל יש את הקדוש ברוך הוא. ואליו אני מפנה את הכל.
אולי זה כן טוב לאנשים מסויימים לדעת איך בדיוק הפיקשוש פה טוב, גם הם הרי צריכים לדעת, שבסוף- לא הכל אנחנו נדע, ואם לכללים בעולם בכלל, לסדר הנהגה אלהית כללית לא מיד נוכל לתת תשובה מלאה ל"איך זה טוב" בטח לא לדברים קטנים פרטיים של החניכים לא באו לפעולה שהשקעתי להכין או ששוב נכשלתי בטסט בפעם המי יודע כמה או שהפסיכומטרי פקקט ועכשיו לך תלמד כלכלה.
לא תמיד נוכל לדעת ונצטרך לחזור לנקודה הראשונה- יש דברים שלא נבין, אבל זה שאנחנו לא יודעים זה כי גם אנחנו חלק מהעום הזה החסר, אנחנו רואים תמונה מצומצמת וב"ה הקב"ה נתן לנו את הידיעה שבסוף- איכשהו זה יוצא טוב. יש לנו את הפתיחות הזו לכך שיש חשבונות שמים.
גם כשסיפרו לנו מעט סיפורים מתורת הגלגולים של האריז"ל, זה נתן בנו קצת יותר את ההבנה בצורה מעט יותר גשמית של חיים בפעול סוף סוף. שיש פרספקטיבות שאנחנו לא תופסים.
אני יכול לומר שהנגיעה הכי גדולה אולי, בימינו אנו, עד ביאת גואל צדק בב"א, בקיומה של התכלית בזה העולם הנפסד- היא בשבת קודש. עכשיו אנחנו גם בארץ ישראל ובשיבת ציון אז בכלל כבר אפשר לשמוח, שמחה לארצך. אבל בשבת בכלל רואים. בשבת כאילו כל המלאכה עשויה, "אתה קדשת את יום השביעי לשמך תכלית מעשה שמים וארץ" יש את שם ה' המופיע בעולם, את מהות העולם.
זה בעצם, בעולם הפרטי, הנשמה. בעצם זה המודה אני. תודה ה' שנתת בי חלק אלוה ממעל, שנתת לי משמעות. שנתת לי אלקים, בעצם שנתת בי אותך.
זה דברים שצריך להתבונן בהם, אולי כדאי גם בכ"ז שתלמדי את שער הבחינה בחובות הלבבות ואת שיעורי הרב יהושע וכאלה (נראה לי שיש באתר הישיבה ישיבת ההסדר רמת גן).
לא חכמה לכתוב ולברוח. תנסי ללעוס את זה קצת, לעכל.
בסוף גם כשעובדים את ה' יתברך בשמחה ומשתוקקים לו וכוספים אליו, אין זמן לעצור לחשוב, רגע, אבל הכאב הזה לא רע בעצם? כי הכל זה כבר נהיה שאלה של קרבת אלהים,
ואני-
קרבת אלהים לי- טוב.
אשרינו שאנו מכירים בה' יתברך, שיודעים שהוא יוצר אור והוא הוא הבורא חושך. עושה השלום ובורא רע, אותו האחד בה' הידיעה.
אשרינו, מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו, ומה יפה ירושתנו.
אשרינו, שאנו משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ומיחדים שמו בכל יום תמיד, ואומרים פעמים באהבה: שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד.
שנזכה.
איך זה קורה וה' טוב אפי' כשנראה שלא כך, ולמה ההנהגה הזו שיש גם "רע" היא בעצם לטובתנו.
וקראתי
- לקראת נישואין וזוגיות