יש לנו בנות בצוות שאוהבות לאכול ביחד ארוחת צהריים, אין פה חדר אוכל מסודר והמקום שהן מצאו זה בחדר שלי.
יש פה שולחן ריק (עמדה נטושה לשעבר) והם כבר ככה לפחות שנתיים. לא שאלו אם אפשר, אם מפריע, פשוט קבעו עובדה.
(אציין שאחת מהבנות זה גם החדר שלה, בעצם החדר שלנו הוא של שתיים, אני והיא).
תמיד זה הפריע לי, הריחות של האוכל, הרעש והוויכוחים שלהן (ואני עובדת..) וסתם הבלאגן שזה עשה לי בחדר, אני אוהבת לעבוד בשקט.
עכשיו יותר מתמיד, אני לא מסוגלת עם הריחות, ברמה של לצאת מפה עד שהן מסיימות (וזה יכול לקחת להן גם שעה ויותר... כן...)
פעם אחת התגברתי על החוסר נעימות וביקשתי שאם לא מפריע להן, קשה לי להתרכז ככה ואם הן יכולות לאכול בחדר ישיבות (הוא נמצא ממש מול החדר שלנו והוא בד"כ ריק ואין בעיה לאכול בו, זה פתרון נפלא שאני לא מבינה למה מראש הן לא אוכלות שם).
אז הן עשו את זה כמה ימים וחזרו לאכול אצלי בחדר... בדקתי, החדר ישיבות ריק! ואוף אין לי אומץ להתחיל לבקש שוב.
זה מעצבן אותי... גם בלי שאני בהריון זכותי המלאה, אז עכשיו עם כל הבחילות (הם אמנם לא יודעות שאני בהריון וגם לא מתכוונת לספר בקרוב, אבל בכל זאת קצת התחשבות בבן אדם).
מה אני רוצה מכן? שתגידו לי אם אני קטנונית או שזה בסדר מה שאני מרגישה והכעס (עוד אחרי שביקשתי).
וגם אם יש לכן רעיון איך לעזור לי... (חוץ מלבקש שוב כמו שבעלי מציע, דוחה את זה כמוצא אחרון)
תודה!
). אז אמרתי לה שיש לי זכות להגיד לי שלא נוח לי הרעש ולא צריך להתעצבן ואם הם רוצות- בהצלחה.
מעצבנת!!
מדברים