לא יודעת בכלל. היא רצתה שנדבר ביחד ונברר. הפניתי אותה לכמה אנשים אבל היא אמרה שהיא רוצה תשובות, פנים אל פנים, בין חברות. אמרתי שיכול מאוד להיות שלא תקבל כך תשובה מספקת, אבל היא התעקשה ואמרה שנחפש ביחד.
לא יודעת למה בכלל חושבים שאני יודעת דברים כאלו. אני לא בנאדם טוב במיוחד ולא למדתי הרבה. אבל משום מה בשכבה איכשהו אני הכתובת לזה. ולא שאכפת לי, כלומר, אם אני יכולה לעזור ליהודי אני אשמח. פשוט בחירה לא נכונה שלהם לדעתי, יש כ"כ הרבה אנשים גדולים בחוץ שחבל להסתפק במישהי כמוני, שעד כמה שאני אנסה לחפש לא אמצא יותר מדי טוב.
נכון. בכנות- אין לי מושג. אין לי מושג מה אני אמורה לומר. משתדלת להתאים את כמות השתיקה ואם יש צורך הדיבור, התוכן - יותר דיבור כללי או אישי או ציטוטי, תלוי בבת. אבל אין לי מושג מה נכון לומר מתי ולמי. זה עולם אחר לגמרי שב"ה ולצערי קשה לי להבין בו.
אז מנסים. לשלב. מה שנראה שיכול להיות מתאים. אם רמב"ם, אם כוזרי, אם רמחל, אם סיפור אישי. אבל בסופו של דבר הכל קם ונופל על תפילה, ועל בקשת עזרה מהקב"ה.
משתדלת גם שלא לענות תשובות. אין דבר כזה תשובה לשאלה אמונית. יש דיוק בשאלה עד שהיא נעלמת. ולענד זה משהו שעושים ביחד. אני יכולה לדבר עד מחר וזה לא ישנה כלום. יש עניין דווקא בביחד הזה שככ הרבה יותר חזק.
וניסיתי חברותא. זה לא אפשרי. המערכת שלה עמוסה מדי ואין זמן. המערכת שלי גמישה יותר כי רוב הזמן זה לימוד וכו ואז אפשר להזיז, אבל שלה לא ממש אפשרית. ואני מפחדת מה יהיה גורלו של הספר.
