אני לא מתגעגעת אליו, כי הוא לא שורש נשמתי, וזיווגי.
אבל אני מגעגעת להרגשה שהמסע הזה קרוב לסיומו.
תמיד בשירי אהבה כותבים על דברים שנותרו מאחור,
ובאמת שרק אחרי הבנתי עד כמה כל דבר משמעותי.
כוס תה, שיר, מקומות שהיינו יחד.. דברים שתמיד יתקשרו אליו.
והתקדמתי כבר, וראיתי אותו שוב ולא רציתי.
ובחרתי להמשיך הלאה, וחתמתי את ליבי.
אבל הוא הותיר חותם בי, בנשמתי.
גם אם הוא לא האחד, יהיו תמיד דברים שיזכרו לי אותו.
ועכשיו אני בוכה, מגעגוע לא געגוע.. אליו ולא אליו.


)