שתצא מחר קשת

ותצבע את השמים

ותשקף לי 

צבעים

ישר לפנים

ותראה לי 

שגם אני כרתתי ברית

עם כמה אנשים

והצבעים האילו

הם סימן למבול שהיה צריך לקרות.

אולי גם לי?

שהגשם כבר יפסיק

וירד מתי שלא ארגיש.

הוא מכביד על הלב

מפוצץ אותו

מדכא אותו בשתיקות רועמות.

שהסימן ברכה הזה

יאיר גם אלי.

שלא יירגיש לי

שהוא סופה לחיים.

שהאהבה הזו

שפעם הייתה,

תחזור,

תחמם את הלב הקפוא

כמו איזו ערמת שלג

שהצטברה מכמה שנים.

שיבואו מים רותחים

ויחליקו על הקור

ויחבקו בחום.

 

ואבין שאני טועה

ולא שייכת לכאן

ואברח

לאיזשהו מקום כזה

חלומי

שעוד לא המציאו

ושם אצרח בקול שלי

מילים

עם גיטרה

וכמה אקורדים פשוטים

ומפרט.

 

 

הלוואי..

 

אמן.

והיא והוא יבינו

וייתנו לזמן לעבור

וירעישו בשקט

ואולי טיפה ייתרפא

ולא ייתערבו

ויעיפו מבט עוצמתי כזה

שייגרום לי להאמין

בי.

בך.

בנו.

 

שהיום הזה 

היום היום

יהיה לי התחלה

של חלום

שפעם היה ישן

ושכב לו שם

באבק הזה

של העצבות

שלופתת תמיד.

והדבר הזה 

ייתפרץ

כמו הניאגרה

ויינקה את כולנו

עם טיפות 

של קדושה 

וישאיר אותנו

שלמים

לא מושלמים

ומחובקים

כולנו יחד

לבד.

ואשנה

ואשתנה

מרצון

שכבר צריך להגיע

ולהאיר את האמת

הנסתרת

המכוסה באבק

ומתכלה באש.

ויגיעו

הדברים האמיתיים

לא סתם חיבוקים

מרגיעים

שנותנים המון

אבל לצד 

השני..

לצד הגרוע.

והתכלת שבשמים

יכוון עלי מחר

ומחרתיים

וייקדש אותי

וייתן לי

את הצבע הזה

שחסר לי

ואשתמש בו

ואקשקש בו אמת.

והשבוע הזה יחלוף מהר

ועוד יום שאחריו

ואז אקבל את החיבוק

שלך

שכל כך חיכיתי

כל השנה

ועוד החצי הזה.

מחכה.

 

ויהיה היום 

יום מושלם

כמה שאפשר

בחוסר השלימות שלי.

שפרצופים

יחייכו אלי

שירגישו

שהלב שלי

באמת 

אוהב אותם עדיין.

שהצמיחה הזו של ט"ו בשבט

תשפיע עלי.

תצמיח גם אותי.

תרים ממצולות

של בוץ.

שחור.

סמיך.

 

שהחיים 

ייזרמו 

כמו העלים בשלכת

שתהייה ירידה

נשירה

ואז צמיחה איתנה

ששום דבר לא עוצר אותה.

גם לא רוחות וגשמים.

ויהיה לי כוח

לקום

להתחדש

לשתול בעצמי

כוחות איתנים

מחודשים

אמיתיים.

שהצמיחה הזו

תשפיע

ותגרום לפה

לחייך לעולם

באמת.

שהלב שלי

ייתרפא

ויהיה טוב

וייתנחם

ויינחם את העולם

הכואב הזה

ויצמח 

ויזרח

ויצעק אמת.

 

אמן.

וכולן יהיו כמוכן

וייקשיבו

וייקשיבו

ויבינו באמת

ויאירו

ויעירו את 

העיניים

העייפות

השחורות האילו

שמסתירות כלכך הרבה בפנים.

 

הלוואי והייתן יודעות כמה אני אוהבת אתכן.

 

@פרפר בכלוב

@להיות בשמחה!!!

@שורקת

@כל מי שיודעת שזה נוגע לה.

פשוט החיים עצמם עם היופי והקושי.

יפה שאת.

המון אור הלב!

ותדע 

שחסר לי

ששברתי

שנישברתי בגללה.

אמרו לי

שזה היה צעד חכם.

מי יודע.

אולי.

מה שבטוח

יש כאן

רסיסים.

ואחזור להאמין

בעצמי

בכולם

בגועל הזה שמטביע.

שמשקיע.

שיהיו חיים

צבועים

באמת אחת

וורודה.

ויהיה לילה

שיהיה גם טוב

שהשחור הזה

יחזור להיות חבר שלי

שאתמודד איתו.

שאתפלל.

שהאמין.

שאתאמץ.

 

אמן.

שאצא מיפה

לגלות מחדש

את העולם 

שנחרב

וארוץ

לצבוע פה שוב

מהתחלה

ואנגן

ביחד איתך

מנגינה

של חיים.

 

שהיא תאמין

וגם אני

שנרצה לחצות אותו

ביחד

עם ידיים מחובקות

ורגליים רגועות

שיידמה

שהעולם 

תמיד היה כזה

טוב.

 

ולא אכעס עלייך

כי אתה

תכלית הטוב

ואומרים

שאין רע יורד.

גם לא עלי.

גם לא על כולנו.

שאזכה לראות 

לחוות

להרגיש 

את הטוב הזה

בעיניים.

ואבין

שתמיד אשיר

אני מאמין

כי אין אפשרות

לברוח

לחור

כי גם שם

אתה תתפוס 

חזק.

ותחזיר

ותחבק.

ויהיה לו טוב.

תראה לי

שהמילים שלי

מתקבלות אצלך

ופועלות

עליו.

עליהם.

תן לי להאמין

שתפילה

היא הדבר

החזק ביותר

עלי אדמות.

 

 

 

 

(@עברי אנכי.)

את בנאדם מדהים.

יש פה ככ הרבה מדהימים.

רק לא זכיתי להכיר את כולם.

אותך כן. וזה ממש בגדר לזכות.

 

תודה.

 

אני לא יודע אם לעשות סמיילי עצוב כי עצוב

או שמח כי שימחת

 

אני יודע לומר תודה

ואגיד שוב,

תודה.

והיית נותן

עוד הזדמנות

להשלמה

לשלמות בעולם

הדוחה הזה.

שתאיר עלי

מאיזשהו כיוון

ושיהיה צהוב כזה

וטוב.

והייתי מוסברת

לעצמי.

לעולם.

זרקת אותי

וניראה שעזבת.

טוען כלפיי

שאני מעלייך.

ואתה עוזר.

הלוואי ואצליח 

להרים עיניים

לשמיים

ולראות אותך אוחז.

והדמעות

המוזרות

שיורדות בלי סיבה

ייכפרו

על כל השברים

שביננו

ויינקו אותי

להתקרב אלייך 

ואזכה 

להאמין

ולרצות בתשובה.

 

וייזרחו לך העיינים

מאושר

עצום

שיעטוף אותך

בלי סיבה

רצינית

וייגרום 

למחשבות שלך

לחייך באמת

וישפיע 

על המעשים

על החלומות

שיחזרו להיות וורודים.

 

 

מאחלת לשתייכן.

 

@משתלמת

@צמאה לך נפשי.

שיהיו

חיים מעבר ללילה

השחור

הזה.

שתשלח

את הנרות

הדוממים,

להאיר פה

אנשים נירדמים

ותחלק

את המבט

האוהב הזה

ותגרום

לרצות

לשוב אלייך

בטוהר.

ואעשה

"ובחרת בחיים"

וארוץ

בחיוך פרוע

ואדלג

עם צבעים

מתוך החושך

העלום הזה

ואזרוק

את עצמי

לכיוון האור

האינסופי

שלך.

שלי.

ואצליח להבין

לאן אתה חותר.

איזה תו

אתה מנסה 

לנגן לי עכשיו.

שהחיים 

הפרועים האלה,

ייצרו מנגינה

שלימה

ולא מושלמת

מנגינה 

מתווים

של הצלחות קטנות

וקפיצות על קשיים.

והשברים 

שעפים פה

ושורטים את הלב

בחום מוזר,

ומוציאים דם,

יעופו בחזרה

לצד האחר

ויישקעו שם

עמוק

עמוק

באדמה.

 

והחום

של השמים

והתכלת של העננים

ישפיעו עלי

כמו מראה

כסופה

לפרצוף

וינטעו בי

עץ שורש

חזק ואיתן

וכסוף

וכוסף אלייך.

 

שכל הדמיונות

שרצים 

ואוכלים את הלב

יפשירו

ליד החיבוק

המחוייך

והשיער

המפוזר

והעיינים 

האמיתיות

האלו שלך.

והייתי מאמינה

בנתינה שלך

שלא מוגבלת

במוגבל

ושמשחררת

וזורמת

כמו הגל ההוא

בים.

שגם הוא,

נע בשליטתך.

 

 

והייתי מוקירה

רגעים בחיים

כמו יהלומים

יקרים,

הם יכולים 

להיגנב 

ולהשכיח לנו 

שהם היו

ועפו להם

למחוזות אחרים

ואנחנו?

פיספסנו.

עוד רגע קריטי בחיים.

 

 

 

 

 

(@פרפר בכלוב,בהשראתך?!...)

והמוח ייכבה

מחשבות נוראות

של עצבות

שחונקת

כמו טבעת על אצבע גדולה

וייכניס

וייאפשר

לחלומות האלה

להגיע

ולהציף

באושר וורוד.

ומחר יהיה טוב

ושלא יהיו 

פגישות עיניים הורסות

הורסות,

שהכל ייזרום

ויילך רגוע

לפחות כמו 

גל צונאמי

של שקט

לפני שהוא מתפרץ.

ותשלח לי

מכחול נקי

אמיתי

שאצייר בו

אהבה אמיתית

ולבבות אדומים

כנים.

ניגמרתי ממשחקים.

ואדע באמת

מה אתה מנסה

לשלוח לי.

דיי.

 

 

קשה לי.

כואב לי.

זה צובט בי חזק.

געגועים סתומים.

תשלח לי אור אוהב.

אמיתי.

ואחזור

אלייך.

רודפת אחרי הצל של עצמי.

בורחת ממך אלייך.

לא 

יודעת

למה.

למה?

ככה.

כי אתה לא משחרר.

דייי.

תנתק קצת.

תשלא פה התנתקות.

והעולם הזה

יפסיק להיות

שחור 

ושהדור המעוות הזה

ייתאפס על עצמו

ושיהיה טוב.

גלוי.

פשוט מואר לכולם.

 

 

אמן.

והשמחה הזו

הייתה נימתחת

על פני השבועות

החודשים הקרים

וצובעת אותה

בגלים

של צלילים שורקים

שותקים לטוב

משתיקים רע.

והקליפה הזו

שעוטפת

שחונקת במוגנות,

תתקלף.

תייפה את

הטוב

שניסגר

כבר שנים

תחת קליפה עבה

ושמרנית

והרסנית.

שארצה באמת

להתחבר 

להתאחד עמך.

שכבה קרה 

של חום קריר

מכסה ביננו.

תעיר אותי.

והגלות הזו תסתיים

ויהיה עולם שלם

ושמח

וטוב

ואור של גאולה

יימתח על השפתיים

וננוע בתפילת הודיה

לריבונו של עולם.

ואדבר אמת

עם עצמי

ועם קוני

ואחדל

ממעשי תאב

ואפרוש ממידת רוע

ואפרוש אל מידת האמת 

והחסד.

 

ונבין

שהחיים הם לא רק

תותים אדומים

ומאוהבים

ומלאי חום וסיפוק.

הגיע הזמן להבין

שהחיים

הם טיפה מעבר.

והיא תפציע

כמיתוך הערפל

והחושך

והדממה השוררת,

הכל יימחק

ויצוייר על זה,

בצבעי אורות ושמים,

שקיעות של גלות

וזריחות של גאולה.

 

והאור שלך

ייזרח ויאיר

את ליבי הקמל

ונפשי העזובה

ותעוררי אותי

לפעול

לתקומה 

של עצמי

ושל כולם.

וניתקדש איתך ביחד

ותצרפי אותנו

בצירופי כיסוף ואהבה 

אלייך,

אל הטוב העוצמתי שבך,

אל המנוחה שבך,

אל השבת שאת.

וכוח הקדושה

יעטוף את החוסר כוח שבי

וייגרום

ללב השבור שבתוכי

לזכור שאין יותר שלם מימנו

וייצרף את כל האהבות שהיו,

למשהו אמיתי,

ניצחי,

וייקדש את עצמותי

ויעלה אותי

וייקרב

אלייך.

 

ואזכה לרצות

בריצה אלייך

בחיבוק שלך

באהבה הקדושה 

שאתה

שולח לי.

שאבין שאבא לא מחליפים

לעולם.

ואבין
שיש לי יעוד בעולם
והוא בדרך לפרוץ מימני
כשאגה.
ניראה כמה העולם יופתע
לחזות בפלא זה.

והאור שגילית,
יקרין לכולם לפנים
ואנשים יתהלכו
במדי פשוטים
אך יבינו שהם הגדולים והקדושים
כי הם בניו של מלך מלכי המלכים.

ואזור אומץ
ואצא למסע תוך עצמי
לגלות אורי הפנימי
שוודאי,
ממתין הוא זמן רב
ובעזרת א-ל,
ייתפרץ מימני בקרוב כלבה רותחת.

והילד שבקרבי יתעורר,
ינצח עם תמימות
על מלחמות העולם
ויחייך
ויראה את גומותיו
ויחבק ככה בעיניים
וישלב בסיפוק ידיים
ויצחק מטיפות סתומות
הנופלות מן השמיים.

ונצליח להתרומם
מאופל ליבנו
ונשמח בטוהר
ונפרוש ידיים
ונחבק שמי שכינה
ונאהב את טאטע
באמת .

שתנטוף המתיקות,

שתכסה על כל כאב

שנבין באמת,

שאבאלה הוא טוב גלוי.

גלוי.

שאזכה תמיד

לחבק שמיים

לפרוש ידיים

לגלות את אהבתי,

הרותחת,

הפורצת מעומקי כולי

אליך-טאטע.

ושמיכת הסתר הזו
תעוף
ומתיקות הוי'ה תתגלה בעולם
בגלוי
כי אז-
החיוכים יחזרו,
והיא תגרום לאנשים לדלג מאושר,
לילדים.

י פ ה פ ה
אני לא יודעת על איזה להגיב 😅

אני אנסה עכשיו לקרוא הכול⁦❤️⁩

שאדע
איך מציירים ניסים
שאפנים
שהכל בידי אלוקים
כי
הוא המדע
והוא היודע
ואני?
אין ואפס וריק.

שמישהו יבוא,
יחתוך לי בלב
יוציא מימני אהבה קלוקלת
יחדש,
יטהר אותי
יצבע לי את הנפש
בצבע הצהוב צהוב
הזה
של לפני זריחה.

נאהב עצמנו,

נאמין בקשת

שתשקף צבעייה לפנים-

שלנו,

נרפא את הלב

נשכיח דברים,

נחלום על שמיים

ופיסת ניצוץ הכוכבים.

אשכרה.