שתצא מחר קשת

ותצבע את השמים

ותשקף לי 

צבעים

ישר לפנים

ותראה לי 

שגם אני כרתתי ברית

עם כמה אנשים

והצבעים האילו

הם סימן למבול שהיה צריך לקרות.

אולי גם לי?

שהגשם כבר יפסיק

וירד מתי שלא ארגיש.

הוא מכביד על הלב

מפוצץ אותו

מדכא אותו בשתיקות רועמות.

שהסימן ברכה הזה

יאיר גם אלי.

שלא יירגיש לי

שהוא סופה לחיים.

שהאהבה הזו

שפעם הייתה,

תחזור,

תחמם את הלב הקפוא

כמו איזו ערמת שלג

שהצטברה מכמה שנים.

שיבואו מים רותחים

ויחליקו על הקור

ויחבקו בחום.

ואבין שאני טועה

ולא שייכת לכאן

ואברח

לאיזשהו מקום כזה

חלומי

שעוד לא המציאו

ושם אצרח בקול שלי

מילים

עם גיטרה

וכמה אקורדים פשוטים

ומפרט.

הלוואי..

אמן.

והיא והוא יבינו

וייתנו לזמן לעבור

וירעישו בשקט

ואולי טיפה ייתרפא

ולא ייתערבו

ויעיפו מבט עוצמתי כזה

שייגרום לי להאמין

בי.

בך.

בנו.

שהיום הזה 

היום היום

יהיה לי התחלה

של חלום

שפעם היה ישן

ושכב לו שם

באבק הזה

של העצבות

שלופתת תמיד.

והדבר הזה 

ייתפרץ

כמו הניאגרה

ויינקה את כולנו

עם טיפות 

של קדושה 

וישאיר אותנו

שלמים

לא מושלמים

ומחובקים

כולנו יחד

לבד.

ואשנה

ואשתנה

מרצון

שכבר צריך להגיע

ולהאיר את האמת

הנסתרת

המכוסה באבק

ומתכלה באש.

ויגיעו

הדברים האמיתיים

לא סתם חיבוקים

מרגיעים

שנותנים המון

אבל לצד 

השני..

לצד הגרוע.

והתכלת שבשמים

יכוון עלי מחר

ומחרתיים

וייקדש אותי

וייתן לי

את הצבע הזה

שחסר לי

ואשתמש בו

ואקשקש בו אמת.

והשבוע הזה יחלוף מהר

ועוד יום שאחריו

ואז אקבל את החיבוק

שלך

שכל כך חיכיתי

כל השנה

ועוד החצי הזה.

מחכה.

ויהיה היום 

יום מושלם

כמה שאפשר

בחוסר השלימות שלי.

שפרצופים

יחייכו אלי

שירגישו

שהלב שלי

באמת 

אוהב אותם עדיין.

שהצמיחה הזו של ט"ו בשבט

תשפיע עלי.

תצמיח גם אותי.

תרים ממצולות

של בוץ.

שחור.

סמיך.

שהחיים 

ייזרמו 

כמו העלים בשלכת

שתהייה ירידה

נשירה

ואז צמיחה איתנה

ששום דבר לא עוצר אותה.

גם לא רוחות וגשמים.

ויהיה לי כוח

לקום

להתחדש

לשתול בעצמי

כוחות איתנים

מחודשים

אמיתיים.

שהצמיחה הזו

תשפיע

ותגרום לפה

לחייך לעולם

באמת.

שהלב שלי

ייתרפא

ויהיה טוב

וייתנחם

ויינחם את העולם

הכואב הזה

ויצמח 

ויזרח

ויצעק אמת.

אמן.

וכולן יהיו כמוכן

וייקשיבו

וייקשיבו

ויבינו באמת

ויאירו

ויעירו את 

העיניים

העייפות

השחורות האילו

שמסתירות כלכך הרבה בפנים.

הלוואי והייתן יודעות כמה אני אוהבת אתכן.

@פרפר בכלוב

@להיות בשמחה!!!

@שורקת

@כל מי שיודעת שזה נוגע לה.

פשוט החיים עצמם עם היופי והקושי.

יפה שאת.

המון אור הלב!

ותדע 

שחסר לי

ששברתי

שנישברתי בגללה.

אמרו לי

שזה היה צעד חכם.

מי יודע.

אולי.

מה שבטוח

יש כאן

רסיסים.

ואחזור להאמין

בעצמי

בכולם

בגועל הזה שמטביע.

שמשקיע.

שיהיו חיים

צבועים

באמת אחת

וורודה.

ויהיה לילה

שיהיה גם טוב

שהשחור הזה

יחזור להיות חבר שלי

שאתמודד איתו.

שאתפלל.

שהאמין.

שאתאמץ.

אמן.

שאצא מיפה

לגלות מחדש

את העולם 

שנחרב

וארוץ

לצבוע פה שוב

מהתחלה

ואנגן

ביחד איתך

מנגינה

של חיים.

שהיא תאמין

וגם אני

שנרצה לחצות אותו

ביחד

עם ידיים מחובקות

ורגליים רגועות

שיידמה

שהעולם 

תמיד היה כזה

טוב.

ולא אכעס עלייך

כי אתה

תכלית הטוב

ואומרים

שאין רע יורד.

גם לא עלי.

גם לא על כולנו.

שאזכה לראות 

לחוות

להרגיש 

את הטוב הזה

בעיניים.

ואבין

שתמיד אשיר

אני מאמין

כי אין אפשרות

לברוח

לחור

כי גם שם

אתה תתפוס 

חזק.

ותחזיר

ותחבק.

ויהיה לו טוב.

תראה לי

שהמילים שלי

מתקבלות אצלך

ופועלות

עליו.

עליהם.

תן לי להאמין

שתפילה

היא הדבר

החזק ביותר

עלי אדמות.

(@עברי אנכי.)

את בנאדם מדהים.

יש פה ככ הרבה מדהימים.

רק לא זכיתי להכיר את כולם.

אותך כן. וזה ממש בגדר לזכות.

תודה.

אני לא יודע אם לעשות סמיילי עצוב כי עצוב

או שמח כי שימחת

אני יודע לומר תודה

ואגיד שוב,

תודה.

והיית נותן

עוד הזדמנות

להשלמה

לשלמות בעולם

הדוחה הזה.

שתאיר עלי

מאיזשהו כיוון

ושיהיה צהוב כזה

וטוב.

והייתי מוסברת

לעצמי.

לעולם.

זרקת אותי

וניראה שעזבת.

טוען כלפיי

שאני מעלייך.

ואתה עוזר.

הלוואי ואצליח 

להרים עיניים

לשמיים

ולראות אותך אוחז.

והדמעות

המוזרות

שיורדות בלי סיבה

ייכפרו

על כל השברים

שביננו

ויינקו אותי

להתקרב אלייך 

ואזכה 

להאמין

ולרצות בתשובה.

וייזרחו לך העיינים

מאושר

עצום

שיעטוף אותך

בלי סיבה

רצינית

וייגרום 

למחשבות שלך

לחייך באמת

וישפיע 

על המעשים

על החלומות

שיחזרו להיות וורודים.

מאחלת לשתייכן.

@משתלמת

@צמאה לך נפשי.

שיהיו

חיים מעבר ללילה

השחור

הזה.

שתשלח

את הנרות

הדוממים,

להאיר פה

אנשים נירדמים

ותחלק

את המבט

האוהב הזה

ותגרום

לרצות

לשוב אלייך

בטוהר.

ואעשה

"ובחרת בחיים"

וארוץ

בחיוך פרוע

ואדלג

עם צבעים

מתוך החושך

העלום הזה

ואזרוק

את עצמי

לכיוון האור

האינסופי

שלך.

שלי.

ואצליח להבין

לאן אתה חותר.

איזה תו

אתה מנסה 

לנגן לי עכשיו.

שהחיים 

הפרועים האלה,

ייצרו מנגינה

שלימה

ולא מושלמת

מנגינה 

מתווים

של הצלחות קטנות

וקפיצות על קשיים.

והשברים 

שעפים פה

ושורטים את הלב

בחום מוזר,

ומוציאים דם,

יעופו בחזרה

לצד האחר

ויישקעו שם

עמוק

עמוק

באדמה.

והחום

של השמים

והתכלת של העננים

ישפיעו עלי

כמו מראה

כסופה

לפרצוף

וינטעו בי

עץ שורש

חזק ואיתן

וכסוף

וכוסף אלייך.

שכל הדמיונות

שרצים 

ואוכלים את הלב

יפשירו

ליד החיבוק

המחוייך

והשיער

המפוזר

והעיינים 

האמיתיות

האלו שלך.

והייתי מאמינה

בנתינה שלך

שלא מוגבלת

במוגבל

ושמשחררת

וזורמת

כמו הגל ההוא

בים.

שגם הוא,

נע בשליטתך.

והייתי מוקירה

רגעים בחיים

כמו יהלומים

יקרים,

הם יכולים 

להיגנב 

ולהשכיח לנו 

שהם היו

ועפו להם

למחוזות אחרים

ואנחנו?

פיספסנו.

עוד רגע קריטי בחיים.

(@פרפר בכלוב,בהשראתך?!...)

והמוח ייכבה

מחשבות נוראות

של עצבות

שחונקת

כמו טבעת על אצבע גדולה

וייכניס

וייאפשר

לחלומות האלה

להגיע

ולהציף

באושר וורוד.

ומחר יהיה טוב

ושלא יהיו 

פגישות עיניים הורסות

הורסות,

שהכל ייזרום

ויילך רגוע

לפחות כמו 

גל צונאמי

של שקט

לפני שהוא מתפרץ.

ותשלח לי

מכחול נקי

אמיתי

שאצייר בו

אהבה אמיתית

ולבבות אדומים

כנים.

ניגמרתי ממשחקים.

ואדע באמת

מה אתה מנסה

לשלוח לי.

דיי.

קשה לי.

כואב לי.

זה צובט בי חזק.

געגועים סתומים.

תשלח לי אור אוהב.

אמיתי.

ואחזור

אלייך.

רודפת אחרי הצל של עצמי.

בורחת ממך אלייך.

לא 

יודעת

למה.

למה?

ככה.

כי אתה לא משחרר.

דייי.

תנתק קצת.

תשלא פה התנתקות.

והעולם הזה

יפסיק להיות

שחור 

ושהדור המעוות הזה

ייתאפס על עצמו

ושיהיה טוב.

גלוי.

פשוט מואר לכולם.

אמן.

והשמחה הזו

הייתה נימתחת

על פני השבועות

החודשים הקרים

וצובעת אותה

בגלים

של צלילים שורקים

שותקים לטוב

משתיקים רע.

והקליפה הזו

שעוטפת

שחונקת במוגנות,

תתקלף.

תייפה את

הטוב

שניסגר

כבר שנים

תחת קליפה עבה

ושמרנית

והרסנית.

שארצה באמת

להתחבר 

להתאחד עמך.

שכבה קרה 

של חום קריר

מכסה ביננו.

תעיר אותי.

והגלות הזו תסתיים

ויהיה עולם שלם

ושמח

וטוב

ואור של גאולה

יימתח על השפתיים

וננוע בתפילת הודיה

לריבונו של עולם.

ואדבר אמת

עם עצמי

ועם קוני

ואחדל

ממעשי תאב

ואפרוש ממידת רוע

ואפרוש אל מידת האמת 

והחסד.

ונבין

שהחיים הם לא רק

תותים אדומים

ומאוהבים

ומלאי חום וסיפוק.

הגיע הזמן להבין

שהחיים

הם טיפה מעבר.

והיא תפציע

כמיתוך הערפל

והחושך

והדממה השוררת,

הכל יימחק

ויצוייר על זה,

בצבעי אורות ושמים,

שקיעות של גלות

וזריחות של גאולה.

והאור שלך

ייזרח ויאיר

את ליבי הקמל

ונפשי העזובה

ותעוררי אותי

לפעול

לתקומה 

של עצמי

ושל כולם.

וניתקדש איתך ביחד

ותצרפי אותנו

בצירופי כיסוף ואהבה 

אלייך,

אל הטוב העוצמתי שבך,

אל המנוחה שבך,

אל השבת שאת.

וכוח הקדושה

יעטוף את החוסר כוח שבי

וייגרום

ללב השבור שבתוכי

לזכור שאין יותר שלם מימנו

וייצרף את כל האהבות שהיו,

למשהו אמיתי,

ניצחי,

וייקדש את עצמותי

ויעלה אותי

וייקרב

אלייך.

ואזכה לרצות

בריצה אלייך

בחיבוק שלך

באהבה הקדושה 

שאתה

שולח לי.

שאבין שאבא לא מחליפים

לעולם.

שתנטוף המתיקות,

שתכסה על כל כאב

שנבין באמת,

שאבאלה הוא טוב גלוי.

גלוי.

שאזכה תמיד

לחבק שמיים

לפרוש ידיים

לגלות את אהבתי,

הרותחת,

הפורצת מעומקי כולי

אליך-טאטע.

נאהב עצמנו,

נאמין בקשת

שתשקף צבעייה לפנים-

שלנו,

נרפא את הלב

נשכיח דברים,

נחלום על שמיים

ופיסת ניצוץ הכוכבים.

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים