יש ביוטיוב.. הוא מאוד עוזר להבין מה הסימנים האדומים.

בגדול זה מאפיינים שנגיד הוא משתלט עך כל הפגישות ולא משאיר לך מרחב או דעה, ומדבר הרבה מאוד על עצמו בלי לתת לך להגיב, חסר סבלנות כלפי איחורים וטעויות, דוחף מהר מדי את הקשר גם אם זה לא מתאים לך... לא נותן לך זמן ומחיה בתור בנאדם עצמאי.

אדם כזה וכל מה שצויין לעיל יושב עליו אחד לאחד....

כזה יפה לראות עזרה הדדית בפורום המדהים הזה!

זה סתם שהוא עסוק בעצמו ובמה שחשוב לו, זה לא אומר שהוא כופה את זה עליה.

אבל אני רוצה להוסיף

שהרבה פעמים האישה עצמה ,מחזקת ואפילו הייתי אומר מקיימת ,את האלימות .

בזה שהיא מכילה ,ובאיזה שהוא מקום מקבלת אותה.

ולא מתנגדת ומבהירה לו בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי צדדים שאלימות=סוף הקשר

לצומת ליבך זה נכון גם לאלימות של האישה לבעל

לרוב זה יהיה הסימן הראשון שאמור להדליק נורה אדומה!

ולנתק מהמשפחה והחברות זה יהיה הסימן השני.

(אבל לזה בד"כ לבחורה עצמה יהיה לה יותר קשה לשים-לב, אלא יותר המשפחה והחברות.

ובד"כ זה כבר יהיה בשלב שכבר לא יהיה להם כמעט השפעה עליה ויהיה להם מאד קשה לחלץ אותה)

דווקא לרוב בהתחלה הוא יהיה מאד אמפתי, קשוב וסבלן אליה ויתן לה את המקום שלה.

רק לאחר שהוא ירכוש את אמונה, אז הוא יתחיל "לחנוק" אותה.

הבעיה העיקרית בשאר הסימנים שהביאו לך כאן,

זה שהבחורה תוכל לראות אותם רק בשלב מתקדם שבו היא כבר תלותית בו,

ואז זה כבר יהיה קשה בשבילה ובשביל אחרים לחלץ אותה מזה..

לגבי הסימנים האחרים, אם הם מגיעים כבר בתחילת הקשר, לרוב זה פחות מעיד על אדם אלים:

משתלט על כל הפגישות ולא משאיר לך מרחב או דעה - זה כנראה סתם מישהו שאוהב לדבר וחושב שהוא תמיד צודק

חסר סבלנות כלפי איחורים וטעויות - זה כנראה סתם אדם יקה

דוחף מהר מדי את הקשר גם אם זה לא מתאים לך - זה כנראה סתם בל"ח

לא נותן לך זמן ומחיה בתור בנאדם עצמאי - זה כנראה סתם אדם תלותי

וגם רוב הדעתנים והשובניסטים אינם אלימים.

זו נבילה וזו טריפה.

הסברים מצויינים להתנהגויות מסויימות, אבל נראה לי שאם יש כמה סימנים ביחד זה כבר מחשיד!

בס"ד

הגוף שלך הוא שלך! בפרט בתחילת קשר אבל נראה לי גם בהמשך. הוא רק צריך לחשוב   ב י נ ו    לבין    ע צ מ ו  אם זה מתאים לו הרמה הדתית / צניעותית שהוא רואה.

עצם היותו פושע לא אומר שהוא לא טוב בניהול חשבונות. לא הבנתי בכלל את מסקנתך.

גם לי זה עזר לחדד את הדברים ולשים לב.. אני מתחילה בע"ה לצאת בקרוב אז...

בתור אחת שהיתה בזוגיות אלימה רגשית..

שזה משהו שקשה יותר לזהות ולקלוט

את מאשימה את עצמך בהתחלה

מנסה לשנות

משנה את עצמך.. מאבדת את עצמך

אני מבינה שלא סתם את באה ושואלת את זה

בחורה "רגילה" לא תחשוש מזה (כן גם אני חששתי ועדיין נפלתי שם)

היום אני מבינה שהיה לי גם חלק במערכת השלילית הזאת...

אני לא אשמה אבל עדיין הצורה שבה גדלתי והחינוך שקיבלתי תרמו לזה

הייתי ממליצה לך ממש ממש חשוב ללכת לטפל בעצמך אם היית אי פעם באיזה מעגל אלימות או חווית את זה אצל ההורים או מישהו קרוב

לא להאמין כמה זה משפיע!

אני הייתי בטוחה שאלימות אצלי זה קו אדום.. אבל היה לי קשה לזהות אותה עדיין

אם הייתי מטפלת בעצמי כנראה שלא הייתי עוצמת עיניים כל כך הרבה זמן

צריך להבין שגבר סטנדרטי הוא יצור שתלטן וניתן לראות זאת בחיות בטבע.

כל חיה,  בפרט הזכרים קובעים טריטוריות ואוי למי שיכנס אליהם...

אצל האריות זה נגמר בפציעה קשה של אחד מהצדדים.

אצל אנשים יש נטיה לשליטה /שתלטנות .

השאיפה לשליטה אינה רעה לכשלעצמה. 

הבעיה מתחילה כזה נהיה על חשבון השני,

וששליטה נהפכת לשתלטנות זה השלב שזה נהיה רע, והשלב הטוב בזה כשהשליטה נהפכת לשליטה עצמית.

אם הוא מתקשר המון- זה לא בהכרח אומר אבל כדאי לשים לב

אם יש לו הרבה שאלות: מה עשית? לאן הלכת? עמי מי דיברת ובעיקר התקפי זעם/קנאה

כמובן שכל תמרור אזהרה יכול סתם להתפרש לא נכון וכדאי לדבר עם איש מקצוע.

צריך להבין למה "הבחורה שנפגשת" חוששת....

כי אם זה סתם, שהיא חושדת בכל בחור שנפגשת שמא הוא "אלים בפוטנציה" - גם זו קצת "אלימות"... לא חושב שהרבה בחורים היו מעוניינים להיפגש עם אחת כזו..

אם יש לה סיבה לחשוש, עדיף שתסביר מה הסיבה. אפשר יותר להתייחס. 

וזה עדיף לדעתי, על פני הפחדה של עוד כמה בנות מלהיפגש...

כתבת דברי טעם

על הנושא ויש מודעות, גם כי אחוז מסוים של גברים מתגלה כאלים. לכן לא מפתיע שהיא רוצה להיות זהירה. זה לא אומר שהיא תחשוד בכל אחד.

וגם ה"תיאטרון בובות".. ברגע שדבר הופך להיות מקור לתעסוקה ופרנסה, הוא עלול גם לתפוס נפח - וגם לייצר את עצמו.

ומה זה "אחוז מסויים של הגברים מתגלה כאלים"... הרי "אחוז מסויים" של נשים - ואולי אף גבוה יותר - "מתגלה" כאלים-מילולית. אז עושים מזה "תופעה"?.. החכם עיניו בראשו, ובודק את המידות של מי שמתחתן/ת איתו/ה.

בוודאי אפשר להבין מי שנבהלה ורוצה להיות זהירה. זה בדיוק מה שציינתי כנזק שעולה מהפרזה בנושא הזה.

בחורות "נבהלות", אח"כ "חושדות", אח"כ "מפרשות" (כבר מישהי כתבה כאן הרי רק כעת על "בעל אלים מילולית".. כשלכל היותר, לפי תיאורה, אינו מספיק מבין שהיא לחוצה רגשית בתוכה... זו תוצאה ישירה של תרבות-הדיבור הזו). בסופו של דבר, בעצמן מגלות יחס שיש בו "אלימות" בגלל המגדלים שבנו בתוכָן.

כמובן, שבצדק בחורה אינה רוצה להיות נשואה חלילה למישהו אלים. כמו שבחורים אינם רוצים להיות נשואים למישהי תוקפנית ומשפילה. זה בסדר גמור.

אבל אם מישהי מראש שואלת, על מישהו שנפגשת, "מתי לחשוש שמא הוא אלים בפוטנציה".. אז על זה אמרתי: אם יש לה סיבה ספציפית לשאלה הזו, שתסביר מה הסיבה, יהיה קל יותר להתייחס.

אם סתם שואלת על בחור כשר שנפגשת איתו, ושאינה רואה כל בעיה, את השאלה הזו - דומני שלא מעט בחורים שהיו יודעים שזה מה שהיא שואלת לגביהם, היו מנתקים על המקום. לדעתי - בצדק. גם אם אפשר ללמד עליה זכות, שאחרים הבהילו אותה, בדיוק כמו שהודעה כזו יכולה לעשות לעוד בנות...

שאת מדברת על כאלה "שלא יודעות לבדוק"; על איזה מישהו שהצלת את חברתך, וכו'.

אבל הרי רוב הבחורים אינם כאלה. ובחור כשר נורמלי - מה פתאום "שהבחור יתמודד"... הוא לא אחראי לכל מיני סיפורים צדדיים שקיימים, ובצדק גמור יאמר לבחורה, שאם זה מה שחשדה בו - אינו רוצה אותה. הוא לא בעלה, לא מדובר שחטפה איזה מצב רוח והוא "צריך להתמודד"... שהבחורה תתמודד עם זה שבחורים נורמליים לא רוצים את המבחנים שלה.

וכמו שיש סימנים שמחשידים בחור, כפי שכתבת, יש גם סימנים שמחשידים בחורה.. ואעפ"י שאכן יתכן שמישהי רק בודקת "חד פעמית" ליתר ביטחון, ואח"כ משתחררת מחששותיה - יתכן גם שמישהי ש"חושדת", תמשיך להיות כזו, תפרש גם אחרי הנישואין כל דבר כאילו זה "מראה משהו", תתנהל כאילו נישואין זה מאבק כחות - גם זה סוג של אלימות.

בחור חכם, יזהר מזה. לא פחות מאשר ההיפך.

מאיזושהי סיבה סבירה, אז ראוי לבדוק. לא על זה דיברתי.

"לבדוק אף פעם לא מזיק" - כבר הסברתי שכן יכול להזיק. אם, כמו הדוגמה שנתת, הסיבה אינה בגלל משהו אצל הבחור, אלא דברים שחוותה/שמעה, אז הבחור הנורמלי בצדק גמור יכול לא לרצות בה. וגם לחשוב שזה לא ייגמר שם.

אם מישהי חושבת על סתם בחור נורמלי, שהברירה היא "להסתכן בפרידה או בגבר אלים", הייתי לגמרי מבין אותו אם היה מנתק איתה מיידית. הוא לא אשם ב"מחשבותיה".

ואכן השאלה היא מה "הסיבה" שעולה למישהי שאלה כזו. אם "הסיבה" היא למשל שרשורים כמו זה - אז בחור טוב וישר, יאמר לעצמו, שתעשה חקירות על אחרים...

ולגבי מה שכתבת בסוף, זה נכון. אבל לא מתוך ראש מעוקם, "לבדוק אם הוא אלים".. - כמו שגם בחור לא צריך לגשת כך - אלא מתוך ראש פשוט וישר, לבדוק מי האדם. מה מידותיו, מה התייחסותו. אכן, שני הצדדים צריכים לבחון, האם טוב להם עם הצד השני, האם הוא מתחשב, האם לא מרגישים רע עם עצמם, וכו' וכו'. כמו שאדם נורמלי אמור לבדוק לנושא חשוב כזה..

השאלה כמו שאמרתי, מה זה "אם מישהי תגיד שאין לה ברירה". אם זה כי יש לה סיבה ספיצית באדם - אכן בסדר.

אבל, אם "אין לה ברירה" כי זה מה שהיא  חושבת על "גברים" - הייתי ממליץ, במקביל לדברייך בכיוון השני, לא להתחתן איתה..

אני לא מקבל את האופנה של "כאשה דואגת לנשים"... כבן אדם, דואג הן לגברים והן לנשים. לבני אדם, שלא יסבלו, משום כיוון.

כמובן, אפשר להבין שאם את חוִית נסיון כזה, אז את מגלה יותר רגישות. לצערי, דומני ששמעתי על לא פחות מקרים שחוו אלימות מלולית רגשית מניפולטיבית, מהצד השני. שני הדברים, דומני, לשמחתי, שהם מיעוט אצל אנשים כשרים. חוששני שהתופעה השניה מצויה אולי יותר. וגם  היא מלווה באומנות של הטלת "רגשי אשמה"...

ואכן, רוב הסיכויים שגבר ירא שמיים וכו' אינו אדם "אלים". לא סותר שיש חריגים.

כמובן, כבר אמרתי, אי אפשר להאשים מישהי שיש לה בראש פחד כזה (אם כי כן אפשר לפעמים להאשים את מי שהכניסו לה את זה לראש בצורה מופרזת). השאלה של הסיכון מול הסיכוי בבדיקות מעין אלו - כשלא מדובר במי שמתעורר כלפיו חשד ספציפי - היא שאלה של הערכה.

את סבורה שעדיף להקצין וליפול לחשדנות יתר - ושהסיכון שבחור טוב יעזוב אותה בגלל זה שולי ביחס לסיכונים אחרים - 

ואני סבור, לאזן, שהסיכון לגבי בחור, שמדובר במישהי שהחשדנות הזו אינה "נקודתית לרגע", אלא היא תמשיך למרר לו את החיים עם הגישה שלה.. - גדול לעתים מהסיכוי שהיא לגמרי בסדר וזה רק היה משהו רגעי. אז, כלשונך, אם זה "לספוג את החשד הזה" או ליפול ברשתה של מישהי עם אלימות מוסווה של "חשדנות", אולי עדיף לו לוותר עליה...

ואני דווקא לא חושב שבחור כשר ונורמלי "יקבל בהבנה" בדיקה כזו. גם אין סיבה. "היא דואגת לחיים שלה" - גם הוא דואג לשלו...

אולי אם יראה בביטחון, שזה משהו לגמרי חד פעמי, והיא תסביר את המצוקה שגרמה ותתנצל, יתכן. לא ברור.

אבל דווקא לאלימות רגשית, נשים נוטות לא פחות ואפילו כנראה יותר.

(כנראה שאף מגדר לא מושלם, ולכל מגדר יש את הנטיות שלו.)

היום ישנן לא מעט נשים, שחוטפות קריזה לוקחות את הילדים,

ומשאירות את הגבר גרוש עם דמי-מזונות גבוהים ובלי לראות כמעט את הילדים,

וכבונוס חלקן גם תכנסנה אותו למעצר והליך פלילי,

ומהנתונים כיום יש יותר נשים שמפלילות את הבעלים שלהן על לא עוול בכפיהם מנשים שבאמת מוכות.

אז נכון שרוב הנשים הן הגונות (ובאחוז דומה לגברים),

אבל איך היה מרגיש לך אם היו חוקרים אותך על הצד האפל של הנשים?

מעמידים אותך במבחנים ובדיקות על-מנת לראות שאת באמת הגונה ושאין לך שום קריזות?

נ.ב.

האגדה מספרת שנשים יכולות לבצע הרבה מטלות ביחד, אז הסליחה שלך לא מתקבלת

אבל אם הבחור\ה חוששת .בגלל עניינים מסוימים שראתה ,הייתי אומר ללכת על זה.

נכון שזה יכול לברר במקרה כמו שתואר כאן - 

אבל גם יכול לגרום ההיפך.

בחור נורמלי, אינו בגדר "חשוד". אז סביר שאכן לא יתרגז במקרה כזה. ישאל מה קרה, יתעניין. אבל יתכן שאם אח"כ הבחורה תגיד שרק "בדקה" אותו - הוא פשוט ינתק. לדעתי, צודק לגמרי. וזה שהיא צאמר "הרב אבינר אמר".. לא יעניין אותו.

האם בטוח  שבחורה שהיו עושים לה כך, היתה מקבלת?  או שמא היתה רואה בכך (בהתאם לסימנים שהביאה למשל "סוסה אדומה - שאגב מתאימים ברובם גם לכיוון ההפוך, של בחורות) סימןמחשיד ל"בחור אלים" שאוהב רק את הפגישה ולא את הבחורה?...

שמעתי פעם, על מישהי שנסעה עם בחור ברכב, ופתאום אינו מוצא את המפתח. חיפש הרבה, בסבלנות, עד שהבחורה הושיטה לו אותו, לקח. אמרה לו: עמדת במבחן..

המשיך לנסוע, עצר באיזה מקום, אמר לה: תרדי בבקשה, את לא עמדת במבחן....

כשהוא לא מתחשב בה, לא מתעניין, לא מבין לרגשותיה, אין לו הכלה וסבלנות

בנוסף,אם בסיטואציות מסויימות (לאו דווקא שקשורות אל הבחורה) הוא מראה אופי של "פתיל קצר", שתלטנות וקוצר רוח קיצוניים.

איפה היא

ולא... זה לא מצב מופרך. זו מציאות יומיומית לנתח גדול מידי של גברים. 

באחוזים, יותר מאשר בעלים מכים, יש נשים אלימות או שמשתמשות בשיטות אחרות של סחטנות והפחדה.

והוא סיפר לי שלפני החתונה היא הייתה מאוד אכפתית ממנו, דאגה לו כל הזמן, קנתה לו מתנות - היא הייתה אובססיבית כלפיו. ואחרי החתונה היא התחילה להשתלט עליו מילולית ונפשית. הוא היה צריך לדווח לה על מה שהוא עושה, קונה וכדומה.

אולי גם אלו סמנים.

יש הרבה אנשים מרוכזים בעצמם שלא ינסו לכפות את הרצונות שלהם על אחרים. במקרה של ויכוח, הם פשוט לא יבינו מה השני רוצה, אבל ימשיכו הלאה.

אלה שגם מרוכזים בעצמם וגם מוכנים לכפות את הדעה או הרצון שלהם על השני, אלה המסוכנים.

הם ישתמשו באלימות פיזית, או בסחטנות, או במניפולציות, או בכל כלי אחר שיעמוד לרשותם.

אף אחד לא נכנס לפורום כדי לכתוב ''איזה יום נפלא היה לי היום, אשתי האהובה נתנה לי חיבוק נעים, אני בישלתי עבורה את האוכל האהוב עליה, והלכנו לישון כשאנחנו מחזיקים ידיים''.
 

האמת היא שהסיטואציה *הזאת* מאוד מאוד שכיחה, אבל מי יכתוב עליה בפורום?

מי שכותב כאן זה מי שצריך עזרה, ייעוץ, לפרוק... אז ממילא אתה לא מקבל כאן מדגם מייצג של זוגיות אלא מדגם של אנשים שצריכים עזרה.

הטעות הזאת נקראת ''הטיית דגימה'', אתה יכול לגגל על זה.
 

אני רוצה להתחתן וחושב שזוגיות היא דבר טוב, וברור לי שעיקר הזוגיות הוא הקשר וההדדיות.

שאלתי לגבי שכיחות הדברים הרעים והמצוקות, שעולים פה המון ובווליום גבוה.

1) האמנם הם כל כך שכיחים [= שכל זוג עובר דברים כאלה / = בתדירות כזו או אחרת]

2) האמנם הם כל כך רעים [להיות בריב או באי הבנה או בהסתרה מבן / בת הזוג]

חשדות והסתרות זה שונה בעיני ומראה על בעיה עמוקה בקשר. מאמינה שזה הרבה יותר נדיר.

2. כן, הם רעים, הם יכולים להרוס לך את החיים שלך, של משפחתך וגם של הפרטנרית עצמה, מצד שני נישואים מוצלחים יביאו אותך לחיים של אושר, יש אחוז גבוה של גירושין אני לא זוכר נתונים נדמה לי כשליש, שזה לא המון בכלל ביחס למדינה מערבית אבל צריך לקחת את הנתון הזה ברצינות כדי להיות רציני בבחירה הכי חשובה בחייך.

(אגב זוכר לפני כמה חודשים פרצתי ללנ"ו והתפוצצת עלי בעניין זה? לא נורא, דיברנו באישי מאז)

הצד המרגיע בכל הסיפור הזה הוא שבין כך ובין כך בדרך כלל יש מה לעבוד והאינטרס לגרום אושר אחד לשני ולא לאמלל אחד את השני היא משותפת כך שאם לא נפלת על פרטנרית מטומטמת/ מרשעת אז אפשר יהיה לפתור בעיות ביחד, יש אינספור סוגים של מטפלים ומחיר הטיפול שלהם (לרוב) זול מאוד ביחס לתמורה.

ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.

בהצלחה.

זה שיש דברים קשים במערכות יחסים זה לא מעיד את זה שמערכת יחסים זה לא דבר טוב.

אדרבה, להיפך, בגלל שזה מרחב כל חשוב אז כל דבר שקורה בו הוא משמעותי שהוא יכול ממש לפגוע ויכול ממש להעלות.

והחיים הם קשים, זה לא אומרים שהם לא טובים, החיים קשים וטובים ;)

אומרים שרק נישואין הוא הקרקע הנכונה ו האמיתית לתיקון המידות...שלנו.

שני אנשים שונים: הוא איש היא אשה. מנטליות שונה, הרגלים שונים.....

הרי גם עם חברים לחדר יכולים להיות "תקלים". אלא שבמסגרת של נישואין

זה יכול להיות הרבה יותר נוגע וחריף; לטוב  ולמוטב.

אם לא טועה, נדמה לי שהאור החיים הקדוש אומר שהטוב ביותר

שאדם ישא את בת עירו: מנטליות דומה, הרגלים דו מים, זכרונות

דומים - פחות הרגלים שונים.....

שמעתי פעם: כל אחד הוא חצי. אבל החצי הזה צריך  להיות...שלם.

וזו עבודה בפני עצמה; חושבת שככל האדם יותר שלם עם עצמו

בשלום עם עצמו, חי את עצמו באמת - הוא יותר רגוע ואז יש פחות

קונפליקטים פנימיים שעלולים להקשות על ראייה אובייקטיבית.

יש שיעורים רבים ביוטיוב על יחסי זוגיות: הרב אבנר קוואס למשל,

ומי שמבין אנגלית: הרב מניס פרידמן. ועוד.

שאלתי על שכיחות ודרמטיות הדברים הרעים...

ולכן אתה יכול להפריד בין רע לטוב

אבל אם מסתכלים על נישואין כמכלול זה הכל מעורבב ביחד וגם הדברים הקשים יכולים להתרש אח"כ לטובה.

מריבה ומשילימים ומגיעים לרמה יותר גבוה אח"כ, הכל תהליך אחד.

שונה מאוד מאוד מהסתרות וחשדות

ריבים ואי הבנה זה שכיח 

זה חלק מהעבודה בזוגיות

ואם יש תקשורת טובה אז הכל בסדר

הסתרות וחשדות זה פחות שכיח

אני אישית לא חווויתי דברים כאלה ב"ה 

לא יודעת מה קורה אצל אחרים

אבל כשיש תקשורת טובה אז גם כשקשה הכל בסדר זה לא מועקות בלתי נסבלות והסתרות ודברים כאלה

זה הדבר הכי חשוב ששכחתי  לציין:

תקשורת פתוחה. לא לברוח מדיון, משיחה משמעותית.

שיעופו צלחות אבל שתהיה התייחסות וכובד ראש לכל

ויכוח....

שמעתי בשיעור שחייבת להיות  מריבה כדי להגיע לשלום בית אמיתי.....

לא לצפות לנישואין נוסח הוליבוד. זה תעתוע ושקר ודמיון....

אחרים, של חברים, שכנים - אבל בהחלט נורמלי שיש לכל זוג אירועים של ויכוחים קשים, מועקות ומריבות.  

זה קורה ונפוץ בשנה הראשונה לנישואים - כאשר כל צד מביא את ההרגלים והחינוך והאופי, את היחס לכסף ולחיסכון ולהוצאות כספיות, וזה מתנגש עם השקפה וראייה והתייחסות אחרת לגמרי של הצד השני.

על התנהלות כלכלית יכולים להיות בתחילת הדרך הרבה מריבות קשות, עד שלומדים להכיל ולהסתגל ולהתפשר.

טריגר אחר למשברים בתחילת הנישואים - הולדת הילד הראשון. העייפות הקיצונית של האישה בשבועות הראשונים אחרי הלידה, תופעות של דיכאון אחרי לידה, צורך לסגל חלוקת אחריות חדשה בין בין הזוג בהתנהלות היומיומית, התנגשות בין צרכי הבית וקריירה ועבודה.

חלק מהותי בזוגיות, באינטימיות - זה שהקשר, הקירבה היא סוד רק של בני הזוג. ממילא, בד"כ אנשים לא ישתפו מציאויות נעימות וטובות, שבהתנהלות נכונה היא ההתנהלות רוב הזמן. אגב, בעיני גם מאוד עצוב כשמשתפים יותר מידי אפילו בדברים שאינם עניינים צנועים כלעצמם - אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.

ממילא, רוב ההתיעצויות כאן יהיו כשכלים הקיצים. ממילא, גם כשמישהו מתייעץ, בד"כ לא יענו לו "אנחנו עושים כך וכך", אלא בצורה הרבה יותר כללית, מה שמביא לתחושה מוטעית - שכל ה'סיפורים' הם מורכבים.

פחות שנים מהיום היו תקופות שקצב שירשורי חוסר האמון פה בין בני זוג הכניסו בי חרדות והזיות על בעלי האהוב.

כמו שאתה מתאר שזה מפחיד אותך, אז לי כשאני בזוגיות.

התבדתי והבנתי ב"ה שאכן המקרים האלה הם שכיחים והם צפים פה יותר מהרגיל בחיים מהסיבות שפירטו מעלי.

בנוסף,

לא אומרת שלא היו לי כל מיני התמודדויות מול בעלי או לו מולי, אבל זה אחר לגמרי בחיים מאיך שזה נראה פה,

ואם השאלה שלך היא האם זה פחות מפחיד או נורא אז לדעתי האישית כן.

ודבר נוסף, תסמוך על הקב"ה. שיודע מה טוב לך ועוקב אחרי כל פיפס שאתה או כל אחד אחר שכתב פה עובר בחיים.

מכל מה שכתבת, ההסתרות, חשדות, חוסר האמון הם הכי בעייתיים, את זה ממש לא כל זוג חווה.

או שמישהו מהצדדים מגיע עם פצעי ילדות של אמון, או שהצד השני עשה מעשים שפגעו באמון.

שאר הדברים כל זוג חווה, עליות ומורדות, מועקות, ריחוק, זה כן יותר נפוץ, אבל אם בוגרים מספיק כדי לטפל בזה באמת באמת שגדולים להיות זוג טוב יותר.

רגשות קשים, מועקה, ריבים, קונפליקטים - 

קיימים ומוכרחים להיות קיימים במערכת זוגית אמיתית. אני מניחה שלאורך כל החיים, אבל עם הזמן לגמרי לומדים להתנהל עם זה, ומקביל יש גם רגשות טובים ומשמחים כמו אהבה, הערכה, אמון, שמחה, צחוק, התפתחות.
במקרים רגילים, הקושי הוא ממש המפתח להתפתחות, ההתנגשות מלמדת אותנו לחיות בהרמוניה אמיתית, בהתחשבות, בשותפות תוך כדי הפרדה. כמובן שיש מקרים שהם כבר לא נורמטיביים, אם המערכת הזוגית הופכת להיות סיוט של מריבות והתנגשויות.

חשדות, חוסר אמון, הסתרות - 

לא אמור להיות בזוגיות כי זוגיות חייבת להיות מבוססת על אמון.

מניחה שבכל זאת זה קיים גם אצל זוגות נורמטיביים בזוגיות טובה, אבל במינון מאד מאד קטן, והזוג שמים לב לכך שיש משהו לא תקין ומטפלים בדרך כלשהי.

יש מקרי קיצון הזויים מוגזמים.

זה לא אומר שכל זוגיות כזו חלילה, ולא אומר שכל זוג ייתקל המשברים כ"כ עמוקים במהלך חייו.

עם זאת כדאי להגיע לנישואין עם הבנה של מורכבויות, מוכנות לאתגרים, קבלה של קשיים מאוד לא נעימים שמרגישים כל אחד עם עצמו ועם בחיר/ת ליבו מול צמתים שדורשים מהם לשאול שאלות כואבות, לגעת העצבים חשופים ולהתמודד מול מציאות לא פשוטה.

זה לא חייב להיות דרמטי, טרגי נוראי,

זו כן עבודה, יש מורכבות. כשמתחתנים תמיד מגלים דברים חדשים על בני הזוג שלנו על עצמו ועל הדינמיקה שלנו.

זוגיות בנישואין הם עבודה עצמית גדולה.

יש לה הרבה פולסים,

יש הרבה דברים נעימים, נפלאים ונהדרים, ובע"ה הם הרוב המכריע.

אתה תבנה בית אחד ותשקיע בו

מה משנה לך מה קורה אצל שכניך

לא ממקום של סקרנות, אלא מרצון להכיר גם את הדברים, שמדברים עליהם בפורומים, שמציגים אירועים פחות נעימים בחיי הנישואים.  לומר "מה זה משנה מה קורה אצל שכניך" מתעלם ממציאות החיים. 

הנימה שלך היתה מעצבנת יקירי, אני אופטימי לגבי הבית שיהיה לי בעתיד אבל בהחלט קיבלתי רשמים רבים מקרוב ומרחוק לכך שיש התמודדויות לא פשוטות מאוד ושכיחות מאוד בזוגיות, ותהיתי האם אני הוזה או מטפח הדהוד סלקטיבי של המגרעות לשם העצמת החרדה, או שאני דווקא התרשמתי נכון בנוגע לנושאים הלא פשוטים ועדיין הם מתכללים בצורה טובה בתוך הקשר.

קיבלתי תשובות טובות, ואני נעזר בזה בתור רושם כללי.

עובדות:

– בישראל אנו עומדים על 40% גירושין בערך (פחות מזה במגזר הדתי אך גם לא מבוטל בכלל)

– מתוך אלה שאינם מתגרשים אני מניח שיש המון שפשוט סוחבים את זה מכל־מיני סיבות

– רוב הגירושים נגרמים בגלל: בגידות, בעיות כסף, אלכוהוליזם/שימוש בסמים, התעללות (רגשית או פיזית)

מחשבותיי:

– רוב הזוגות שראיתי או גרושים או גרועים

– אבל גם רוב האנשים שראיתי הם מטומטמים למדי (בלי להעליב)

– כמעט לכל האנשים החכמים (לא בידע כללי אלא חכמת החיים) שראיתי זוגיות מצוינת 

דעותיי האובייקטיביות:

– תאר לעצמך חניון תת־קרקעי גדול וסבוך עם הרבה קומות ועמודים. עכשיו תאר לעצמך שתי מכוניות שצריכות לצאת משם. בתוך שתי המכוניות האלה תאר לעצמך נהג ונהגת. עכשיו אומרים לך שהנהג והנהגת האלה מעולם לא למדו נהיגה, אין לזה מושג מה זה רכב, בנוסף לזה העיניים שלהם קשורות במטפחת עבה, ויש להם אובססיה גלויה להתנגש בדברים. אה, ויש גם מכוניות אחרות שנוסעות בחופשיות, וכל־מיני חלקים נעים ושערים נפתחים ונסגרים אוטומטית. זאת לדעתי נקודת המוצא של זוג נשוי בימינו, סבבה לאורך המטר הראשון, איזה כיף אני נוסע באוטו! .......

– עכשיו במקום זה, תאר לעצמך שכל־אחד מהם למד קצת נהיגה. תיאוריה לפחות. ותאר לעצמך שאמנם העיניים שלהם עדיין קשורות, אבל יש להם חבר שעוזר להם קצת ואומר להם קדימה קדימה אחורה אחורה סטופ. או, תאר לעצמך שהעיניים שלהם לא קשורות, אבל הראייה שלהם בערך -8 ואין להם משקפיים. אז הם רואים קצת אבל הרוב מטושטש מאוד. עכשיו תאר לעצמך שהם מרכיבים משקפיים, רואים גם אחד את המכונית של השני, ומשתדלים לא להתנגש.

=> אם יודעים מה עושים, יוצאים מנקודת מוצא של אמונה למידה שיפור סבלנות מתייעצים הרבה עם רב קרוב כו' כו' כו' אין שום סיבה שזה יהיה כל־כך גרוע.

=> אם עושים מה רוצים ומחזיקים בהשקפות גרועות (מגיע לי / אני מצפה / תאוות / חוסר אחריות / חוסר אמונה) אין מה להתפלא. השתייכות למגזר מסוים אינה אינדיקציה לכך שמחזיקים בכל הקלפים.

=> כן יכולות להיות התנגשויות שריטות שאלות ובעיות אבל יש הבדל בין מי שנע בעדינות ואחריות לבין מי שחושב שהוא מכייף במסלול מכוניות מתנגשות (למרבה הצער רוב האנושות. אבל: רבים בני שוממה מבני בעולה דלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו. רוב העולם צועד על עיוור ונתקל בפחים ופחתות מי שתורה בידו נר בידו).

=> לפעמים יש מקרי קיצון beyond our control כמו מחלות קשות כיו"ב זה באמת אין מה לעשות אבל באותה מידה יכול היה לקרות אם היית לבד בבית. אם הקב"ה רוצה שתסבול אל תדאג אתה תסבול.

זה אותו עיקרון

יכול להיות גם שפשוט פחות מקובל תרבותית להתגרש לאו דווקא שהנישואין יותר מאושרים

או כאמור, הסיבות המרכזיות לגירושין פחות נפוצות בקרב הציבור הדתי/חרדי וזה מאזן

ורובו המוחלט של העולם לא כולל יראי ה' נחשבים לשוטים

מישהו שאף פעם אין לו תקופות קשות/מאתגרות?

אני לא מכירה. כי החיים, באופן טבעי, מזמנים קשיים שונים והתמודדויות שונות.

בנישואים, שבע"ה מחזיקים עד 120, זה מאוד אינטנסיבי. אתה חי עם אישה ובעצם בוחר לחיות את חייך איתה.

אז כפי שבכללי בחיים יש קשיים, כך גם בזוגיות. השאלה היא האם כמכלול היחסים טובים או שכמכלול הם רצופים מריבות והסתרות.

אמרו לפניי ביושר, יש הבדל גדול בין ויכוחים ותקופות של ריחוק, ובין הסתרות וחוסר אמון.

תקופות מאתגרות ומבאסות מניחה שלכל זוג יש.

חוסר אמון והסתרות זה כבר שונה לגמרי. וזה לא קיים אצל כל הזוגות, אבל כמובן לא יודעת להגיד לך סטטיסטיקה. מניחה שיותר נפוץ אמון ופתיחות, אבל לא עשיתי מחקר אמפירי בנושא

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול

הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר

מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

אבל

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה

העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.

אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..

(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

אם הוא עצמו עם מידות טובות מה הבעיה?

אם האבא סובל מתסמונת טורט עם  קופרולליה זה אולי צריך לשקול להזהיר כי יש גם מרכיב של נטיה תורשתית, לא בטוח שצריך להזהיר בשלב ההצעה.

סביר שעל רוב החברים (אם הם לא מהשכונה הקרובה) אינך יודע איך אבא שלהם מתנהג.

מה זה אומר 

מצד שני מותר לבחור הזה להתחתן.

אישית לא הייתי מציע בחור כזה אם הוא צעיר ובקשר רציף עם בית הוריו. מצד שני אם אתה יכול לחשוב איך לתווך דברים שיהיה ברור, אולי כן אםשר להציע ושהבחורה תבחן בעצמה את הדברים.

סביר להניח שהיא תגלה את אופי האבא מתישהו (תמיד יש שכנים וחברים או מגיעים לביקור וכדו)

1) אבא של אברהם היה תרח... ואבא של רחל ולאה היה לבן... אם יש בחורה רגישה שזה יכול להפריע לה אולי כדאי להציף את זה. או לבדוק מ־1 עד 10 כמה הבן יכול להתמודד עם זה מבחינת להתרחק מהאווירה הזאת או להיות קונטרה/מגן משמעותי מספיק כדי להגן על אשתו.

2) לא אבל זה יכול לשמש כאינדיקציה הוא צריך בעצמו לדעת מה הוא רוצה ומה הוא יכול או לא יכול לעשות.

יכולים להיות הורים קשים אבל יכולים להיות גם ילדים חזקים שפשוט פחות בקשר או יודעים להציב גבולות ברורים מאוד (או כאלה שלא מזיז להם).

3) שילמד להתמודד איתם או להתרחק מהם לא חושב שזה רעיון טוב להכניס בחורה לתוך קושי.

אז אני לא רואה בעיה לשדך לו

אם הוא עמוק בתוך הקשר בלי מודעות אז זו קצת בעיה

אולי כדאי לדבר איתו על זה שישתף את הבחורה בנושא הזה

יהיה גס רוח ובוטה....כל אחד מאיתנו מכיר לפני ולפנים את ההורים של הצד השני?! תמהני.

השמות של הקהילות?

באיזה שכונות בערך?

הידועה בשם הפחות פופולרי לוד

אם תשאלי אותי

נחלת יצחק

רמה גבוהה אומר מראש

אבל גן עדן בשנה הראשונה

לדעתי

אלא פשוט כתבתי רגיל כמו תמיד...

מעניין מה קרה 

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.

לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?

זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?

הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.

לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?

דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר

** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.

רק מה שהיה אפשר באינטרנט.

אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון

---------------------

תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה

לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.

ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.

כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!

זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)

וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).

אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה