יש ביוטיוב.. הוא מאוד עוזר להבין מה הסימנים האדומים.

בגדול זה מאפיינים שנגיד הוא משתלט עך כל הפגישות ולא משאיר לך מרחב או דעה, ומדבר הרבה מאוד על עצמו בלי לתת לך להגיב, חסר סבלנות כלפי איחורים וטעויות, דוחף מהר מדי את הקשר גם אם זה לא מתאים לך... לא נותן לך זמן ומחיה בתור בנאדם עצמאי.

אדם כזה וכל מה שצויין לעיל יושב עליו אחד לאחד....

כזה יפה לראות עזרה הדדית בפורום המדהים הזה!

זה סתם שהוא עסוק בעצמו ובמה שחשוב לו, זה לא אומר שהוא כופה את זה עליה.

אבל אני רוצה להוסיף

שהרבה פעמים האישה עצמה ,מחזקת ואפילו הייתי אומר מקיימת ,את האלימות .

בזה שהיא מכילה ,ובאיזה שהוא מקום מקבלת אותה.

ולא מתנגדת ומבהירה לו בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי צדדים שאלימות=סוף הקשר

לצומת ליבך זה נכון גם לאלימות של האישה לבעל

לרוב זה יהיה הסימן הראשון שאמור להדליק נורה אדומה!

ולנתק מהמשפחה והחברות זה יהיה הסימן השני.

(אבל לזה בד"כ לבחורה עצמה יהיה לה יותר קשה לשים-לב, אלא יותר המשפחה והחברות.

ובד"כ זה כבר יהיה בשלב שכבר לא יהיה להם כמעט השפעה עליה ויהיה להם מאד קשה לחלץ אותה)

דווקא לרוב בהתחלה הוא יהיה מאד אמפתי, קשוב וסבלן אליה ויתן לה את המקום שלה.

רק לאחר שהוא ירכוש את אמונה, אז הוא יתחיל "לחנוק" אותה.

הבעיה העיקרית בשאר הסימנים שהביאו לך כאן,

זה שהבחורה תוכל לראות אותם רק בשלב מתקדם שבו היא כבר תלותית בו,

ואז זה כבר יהיה קשה בשבילה ובשביל אחרים לחלץ אותה מזה..

לגבי הסימנים האחרים, אם הם מגיעים כבר בתחילת הקשר, לרוב זה פחות מעיד על אדם אלים:

משתלט על כל הפגישות ולא משאיר לך מרחב או דעה - זה כנראה סתם מישהו שאוהב לדבר וחושב שהוא תמיד צודק

חסר סבלנות כלפי איחורים וטעויות - זה כנראה סתם אדם יקה

דוחף מהר מדי את הקשר גם אם זה לא מתאים לך - זה כנראה סתם בל"ח

לא נותן לך זמן ומחיה בתור בנאדם עצמאי - זה כנראה סתם אדם תלותי

וגם רוב הדעתנים והשובניסטים אינם אלימים.

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה 

הסברים מצויינים להתנהגויות מסויימות, אבל נראה לי שאם יש כמה סימנים ביחד זה כבר מחשיד!

בס"ד

הגוף שלך הוא שלך! בפרט בתחילת קשר אבל נראה לי גם בהמשך. הוא רק צריך לחשוב   ב י נ ו    לבין    ע צ מ ו  אם זה מתאים לו הרמה הדתית / צניעותית שהוא רואה.

עצם היותו פושע לא אומר שהוא לא טוב בניהול חשבונות. לא הבנתי בכלל את מסקנתך.

גם לי זה עזר לחדד את הדברים ולשים לב.. אני מתחילה בע"ה לצאת בקרוב אז...

בתור אחת שהיתה בזוגיות אלימה רגשית..

שזה משהו שקשה יותר לזהות ולקלוט

את מאשימה את עצמך בהתחלה

מנסה לשנות

משנה את עצמך.. מאבדת את עצמך

אני מבינה שלא סתם את באה ושואלת את זה

בחורה "רגילה" לא תחשוש מזה (כן גם אני חששתי ועדיין נפלתי שם)

היום אני מבינה שהיה לי גם חלק במערכת השלילית הזאת...

אני לא אשמה אבל עדיין הצורה שבה גדלתי והחינוך שקיבלתי תרמו לזה

הייתי ממליצה לך ממש ממש חשוב ללכת לטפל בעצמך אם היית אי פעם באיזה מעגל אלימות או חווית את זה אצל ההורים או מישהו קרוב

לא להאמין כמה זה משפיע!

אני הייתי בטוחה שאלימות אצלי זה קו אדום.. אבל היה לי קשה לזהות אותה עדיין

אם הייתי מטפלת בעצמי כנראה שלא הייתי עוצמת עיניים כל כך הרבה זמן

צריך להבין שגבר סטנדרטי הוא יצור שתלטן וניתן לראות זאת בחיות בטבע.

כל חיה,  בפרט הזכרים קובעים טריטוריות ואוי למי שיכנס אליהם...

אצל האריות זה נגמר בפציעה קשה של אחד מהצדדים.

אצל אנשים יש נטיה לשליטה /שתלטנות .

השאיפה לשליטה אינה רעה לכשלעצמה. 

הבעיה מתחילה כזה נהיה על חשבון השני,

וששליטה נהפכת לשתלטנות זה השלב שזה נהיה רע, והשלב הטוב בזה כשהשליטה נהפכת לשליטה עצמית.

אם הוא מתקשר המון- זה לא בהכרח אומר אבל כדאי לשים לב

אם יש לו הרבה שאלות: מה עשית? לאן הלכת? עמי מי דיברת ובעיקר התקפי זעם/קנאה

כמובן שכל תמרור אזהרה יכול סתם להתפרש לא נכון וכדאי לדבר עם איש מקצוע.

צריך להבין למה "הבחורה שנפגשת" חוששת....

כי אם זה סתם, שהיא חושדת בכל בחור שנפגשת שמא הוא "אלים בפוטנציה" - גם זו קצת "אלימות"... לא חושב שהרבה בחורים היו מעוניינים להיפגש עם אחת כזו..

אם יש לה סיבה לחשוש, עדיף שתסביר מה הסיבה. אפשר יותר להתייחס. 

וזה עדיף לדעתי, על פני הפחדה של עוד כמה בנות מלהיפגש...

כתבת דברי טעם

על הנושא ויש מודעות, גם כי אחוז מסוים של גברים מתגלה כאלים. לכן לא מפתיע שהיא רוצה להיות זהירה. זה לא אומר שהיא תחשוד בכל אחד.

וגם ה"תיאטרון בובות".. ברגע שדבר הופך להיות מקור לתעסוקה ופרנסה, הוא עלול גם לתפוס נפח - וגם לייצר את עצמו.

ומה זה "אחוז מסויים של הגברים מתגלה כאלים"... הרי "אחוז מסויים" של נשים - ואולי אף גבוה יותר - "מתגלה" כאלים-מילולית. אז עושים מזה "תופעה"?.. החכם עיניו בראשו, ובודק את המידות של מי שמתחתן/ת איתו/ה.

בוודאי אפשר להבין מי שנבהלה ורוצה להיות זהירה. זה בדיוק מה שציינתי כנזק שעולה מהפרזה בנושא הזה.

בחורות "נבהלות", אח"כ "חושדות", אח"כ "מפרשות" (כבר מישהי כתבה כאן הרי רק כעת על "בעל אלים מילולית".. כשלכל היותר, לפי תיאורה, אינו מספיק מבין שהיא לחוצה רגשית בתוכה... זו תוצאה ישירה של תרבות-הדיבור הזו). בסופו של דבר, בעצמן מגלות יחס שיש בו "אלימות" בגלל המגדלים שבנו בתוכָן.

כמובן, שבצדק בחורה אינה רוצה להיות נשואה חלילה למישהו אלים. כמו שבחורים אינם רוצים להיות נשואים למישהי תוקפנית ומשפילה. זה בסדר גמור.

אבל אם מישהי מראש שואלת, על מישהו שנפגשת, "מתי לחשוש שמא הוא אלים בפוטנציה".. אז על זה אמרתי: אם יש לה סיבה ספציפית לשאלה הזו, שתסביר מה הסיבה, יהיה קל יותר להתייחס.

אם סתם שואלת על בחור כשר שנפגשת איתו, ושאינה רואה כל בעיה, את השאלה הזו - דומני שלא מעט בחורים שהיו יודעים שזה מה שהיא שואלת לגביהם, היו מנתקים על המקום. לדעתי - בצדק. גם אם אפשר ללמד עליה זכות, שאחרים הבהילו אותה, בדיוק כמו שהודעה כזו יכולה לעשות לעוד בנות...

שאת מדברת על כאלה "שלא יודעות לבדוק"; על איזה מישהו שהצלת את חברתך, וכו'.

אבל הרי רוב הבחורים אינם כאלה. ובחור כשר נורמלי - מה פתאום "שהבחור יתמודד"... הוא לא אחראי לכל מיני סיפורים צדדיים שקיימים, ובצדק גמור יאמר לבחורה, שאם זה מה שחשדה בו - אינו רוצה אותה. הוא לא בעלה, לא מדובר שחטפה איזה מצב רוח והוא "צריך להתמודד"... שהבחורה תתמודד עם זה שבחורים נורמליים לא רוצים את המבחנים שלה.

וכמו שיש סימנים שמחשידים בחור, כפי שכתבת, יש גם סימנים שמחשידים בחורה.. ואעפ"י שאכן יתכן שמישהי רק בודקת "חד פעמית" ליתר ביטחון, ואח"כ משתחררת מחששותיה - יתכן גם שמישהי ש"חושדת", תמשיך להיות כזו, תפרש גם אחרי הנישואין כל דבר כאילו זה "מראה משהו", תתנהל כאילו נישואין זה מאבק כחות - גם זה סוג של אלימות.

בחור חכם, יזהר מזה. לא פחות מאשר ההיפך.

מאיזושהי סיבה סבירה, אז ראוי לבדוק. לא על זה דיברתי.

"לבדוק אף פעם לא מזיק" - כבר הסברתי שכן יכול להזיק. אם, כמו הדוגמה שנתת, הסיבה אינה בגלל משהו אצל הבחור, אלא דברים שחוותה/שמעה, אז הבחור הנורמלי בצדק גמור יכול לא לרצות בה. וגם לחשוב שזה לא ייגמר שם.

אם מישהי חושבת על סתם בחור נורמלי, שהברירה היא "להסתכן בפרידה או בגבר אלים", הייתי לגמרי מבין אותו אם היה מנתק איתה מיידית. הוא לא אשם ב"מחשבותיה".

ואכן השאלה היא מה "הסיבה" שעולה למישהי שאלה כזו. אם "הסיבה" היא למשל שרשורים כמו זה - אז בחור טוב וישר, יאמר לעצמו, שתעשה חקירות על אחרים...

ולגבי מה שכתבת בסוף, זה נכון. אבל לא מתוך ראש מעוקם, "לבדוק אם הוא אלים".. - כמו שגם בחור לא צריך לגשת כך - אלא מתוך ראש פשוט וישר, לבדוק מי האדם. מה מידותיו, מה התייחסותו. אכן, שני הצדדים צריכים לבחון, האם טוב להם עם הצד השני, האם הוא מתחשב, האם לא מרגישים רע עם עצמם, וכו' וכו'. כמו שאדם נורמלי אמור לבדוק לנושא חשוב כזה..

השאלה כמו שאמרתי, מה זה "אם מישהי תגיד שאין לה ברירה". אם זה כי יש לה סיבה ספיצית באדם - אכן בסדר.

אבל, אם "אין לה ברירה" כי זה מה שהיא  חושבת על "גברים" - הייתי ממליץ, במקביל לדברייך בכיוון השני, לא להתחתן איתה..

אני לא מקבל את האופנה של "כאשה דואגת לנשים"... כבן אדם, דואג הן לגברים והן לנשים. לבני אדם, שלא יסבלו, משום כיוון.

כמובן, אפשר להבין שאם את חוִית נסיון כזה, אז את מגלה יותר רגישות. לצערי, דומני ששמעתי על לא פחות מקרים שחוו אלימות מלולית רגשית מניפולטיבית, מהצד השני. שני הדברים, דומני, לשמחתי, שהם מיעוט אצל אנשים כשרים. חוששני שהתופעה השניה מצויה אולי יותר. וגם  היא מלווה באומנות של הטלת "רגשי אשמה"...

ואכן, רוב הסיכויים שגבר ירא שמיים וכו' אינו אדם "אלים". לא סותר שיש חריגים.

כמובן, כבר אמרתי, אי אפשר להאשים מישהי שיש לה בראש פחד כזה (אם כי כן אפשר לפעמים להאשים את מי שהכניסו לה את זה לראש בצורה מופרזת). השאלה של הסיכון מול הסיכוי בבדיקות מעין אלו - כשלא מדובר במי שמתעורר כלפיו חשד ספציפי - היא שאלה של הערכה.

את סבורה שעדיף להקצין וליפול לחשדנות יתר - ושהסיכון שבחור טוב יעזוב אותה בגלל זה שולי ביחס לסיכונים אחרים - 

ואני סבור, לאזן, שהסיכון לגבי בחור, שמדובר במישהי שהחשדנות הזו אינה "נקודתית לרגע", אלא היא תמשיך למרר לו את החיים עם הגישה שלה.. - גדול לעתים מהסיכוי שהיא לגמרי בסדר וזה רק היה משהו רגעי. אז, כלשונך, אם זה "לספוג את החשד הזה" או ליפול ברשתה של מישהי עם אלימות מוסווה של "חשדנות", אולי עדיף לו לוותר עליה...

ואני דווקא לא חושב שבחור כשר ונורמלי "יקבל בהבנה" בדיקה כזו. גם אין סיבה. "היא דואגת לחיים שלה" - גם הוא דואג לשלו...

אולי אם יראה בביטחון, שזה משהו לגמרי חד פעמי, והיא תסביר את המצוקה שגרמה ותתנצל, יתכן. לא ברור.

אבל דווקא לאלימות רגשית, נשים נוטות לא פחות ואפילו כנראה יותר.

(כנראה שאף מגדר לא מושלם, ולכל מגדר יש את הנטיות שלו.)

היום ישנן לא מעט נשים, שחוטפות קריזה לוקחות את הילדים,

ומשאירות את הגבר גרוש עם דמי-מזונות גבוהים ובלי לראות כמעט את הילדים,

וכבונוס חלקן גם תכנסנה אותו למעצר והליך פלילי,

ומהנתונים כיום יש יותר נשים שמפלילות את הבעלים שלהן על לא עוול בכפיהם מנשים שבאמת מוכות.

אז נכון שרוב הנשים הן הגונות (ובאחוז דומה לגברים),

אבל איך היה מרגיש לך אם היו חוקרים אותך על הצד האפל של הנשים?

מעמידים אותך במבחנים ובדיקות על-מנת לראות שאת באמת הגונה ושאין לך שום קריזות?

נ.ב.

האגדה מספרת שנשים יכולות לבצע הרבה מטלות ביחד, אז הסליחה שלך לא מתקבלת

אבל אם הבחור\ה חוששת .בגלל עניינים מסוימים שראתה ,הייתי אומר ללכת על זה.

נכון שזה יכול לברר במקרה כמו שתואר כאן - 

אבל גם יכול לגרום ההיפך.

בחור נורמלי, אינו בגדר "חשוד". אז סביר שאכן לא יתרגז במקרה כזה. ישאל מה קרה, יתעניין. אבל יתכן שאם אח"כ הבחורה תגיד שרק "בדקה" אותו - הוא פשוט ינתק. לדעתי, צודק לגמרי. וזה שהיא צאמר "הרב אבינר אמר".. לא יעניין אותו.

האם בטוח  שבחורה שהיו עושים לה כך, היתה מקבלת?  או שמא היתה רואה בכך (בהתאם לסימנים שהביאה למשל "סוסה אדומה - שאגב מתאימים ברובם גם לכיוון ההפוך, של בחורות) סימןמחשיד ל"בחור אלים" שאוהב רק את הפגישה ולא את הבחורה?...

שמעתי פעם, על מישהי שנסעה עם בחור ברכב, ופתאום אינו מוצא את המפתח. חיפש הרבה, בסבלנות, עד שהבחורה הושיטה לו אותו, לקח. אמרה לו: עמדת במבחן..

המשיך לנסוע, עצר באיזה מקום, אמר לה: תרדי בבקשה, את לא עמדת במבחן....

כשהוא לא מתחשב בה, לא מתעניין, לא מבין לרגשותיה, אין לו הכלה וסבלנות

בנוסף,אם בסיטואציות מסויימות (לאו דווקא שקשורות אל הבחורה) הוא מראה אופי של "פתיל קצר", שתלטנות וקוצר רוח קיצוניים.

איפה היא

ולא... זה לא מצב מופרך. זו מציאות יומיומית לנתח גדול מידי של גברים. 

באחוזים, יותר מאשר בעלים מכים, יש נשים אלימות או שמשתמשות בשיטות אחרות של סחטנות והפחדה.

והוא סיפר לי שלפני החתונה היא הייתה מאוד אכפתית ממנו, דאגה לו כל הזמן, קנתה לו מתנות - היא הייתה אובססיבית כלפיו. ואחרי החתונה היא התחילה להשתלט עליו מילולית ונפשית. הוא היה צריך לדווח לה על מה שהוא עושה, קונה וכדומה.

אולי גם אלו סמנים.

יש הרבה אנשים מרוכזים בעצמם שלא ינסו לכפות את הרצונות שלהם על אחרים. במקרה של ויכוח, הם פשוט לא יבינו מה השני רוצה, אבל ימשיכו הלאה.

אלה שגם מרוכזים בעצמם וגם מוכנים לכפות את הדעה או הרצון שלהם על השני, אלה המסוכנים.

הם ישתמשו באלימות פיזית, או בסחטנות, או במניפולציות, או בכל כלי אחר שיעמוד לרשותם.

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

לא אמרתי לאף אחד ללמוד ממני, ואני לא יודע מי זה ''אתכם''...

שקשורים לבין אדם לחברו

וודאי שאנחנו גם

מדברת על דברים קיצוניים שאנשים עוברים..

באותו יום יש להבנתי הדלה, משהו שיורד מלמעלה שמוריד לנו את המשיכה לעברות (קרוב קצת לאדם הראשון קודם החטא), האתגר שלנו שם זה בעיקר לתפוס את זה, ולראות איך משמרים משם דברים הלאה...

שאתה מצטער שיש דברים שאתה לא מצטער.

אתה אמיתי וכנה. זה מהמם!

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב