אני באמת באמת חושבת שלבנות אין בשביל מה להתגייס לצבא. אולי רק בשביל תפקידים משרדיים אבל לא לקרבי וכל זה.
בשביל מה אני צריכה להתגייס?? בשביל לחתום על הבריאות של הגוף שלי שאם חס וחלילה קורה לי משו זה על אחריותי? בשביל מה?
לדעתי בנות צריכות ללכת לשירות לאומי ולא לצבא!!
הבעיה היא שלפעמים הצבא מכריח כל מיני בנות להתגייס ובאמת באמת אני חושבת-
לבנות אין מה לעשות בצבא חוץ מלהידפק.
אני ממש לא חושבת שכל הבנות שמתגייסות לצבא הם באמת נצרכות ותורמות כי יש לא מעט בנות שמתגייסות ונפגעות פיזית בגוף ואחרי זה נדפקות מזה..
אם הצבא באמת היה רוצה הוא היה מצליח לגייס מספיק בנים בלי להזדקק לבנות אני בטוחה בזה
רוחנית ומתוך כך גם מציאותית.
הטענה שבנים נפגעים יותר לא עומדת בשום מבחן יחסי.
יש כמה הבדלים בין מקום עבודה לצבא.
אעזור לך למנות אותם:
א. ממקום עבודה אפשר להתפטר. מצבא לא.
ב. ביחידות סגורות חיים ביחד 24/7. בעבודה לא.
ג. בצבא מגבשים חזק מאוד את היחידה (רעות, אווירה חברתית וכו'). אין מה להשוות בכלל למקובל במקומות עבודה.
ד. זכור שמדובר בחבר'ה צעירים ורווקים בגיל בו ההורמונים בוערים, באווירה חילונית מאוד ומופקרת מאוד.
אתה מוזמן למצוא את שאר ההבדלים.
אתה גם מוזמן לבדוק כמה גברים לוחמים יש וכמה נשים מאז הקמתו ועד היום,
ואח"כ להשוות את היחס בין נכי צה"ל הגברים לנשים.
בהצלחה עם זה.
אתה אולי היית במחלקת בייני"ש וכדומה אז אתה לא יודע מה באמת קורה.
אתה לא מבין מה עובר על בנות דתיות שמתגייסות.
אולי אתה גם לא מבין מה עושים בנים ובנות חילונים בגיל 18.
יש לחיילים דתיים בעיות בצבא. זה נכון.
אבל בצבא יש ציווי מיוחד על קדושת המחנה ולא בחינם,
וגם אזהרה מה קורה כשהקדושה לא נשמרת.
לגבי נכי צה"ל - אני מבין שהשתכנעת שיש יותר נפצעות ונפגעות מאשר בנים ביחס לשיעורן בקרב הלוחמים.
מוזמן לפנות לרב עמיחי אליהו ולשמוע מה עובר על חיילים דתיים בעידן השירות המשותף.
לא אתפלא אם שירת בצה"ל בעידן השילוב הראוי. אז היה מצב מעט טוב יותר (אם כי גם הוא היה כרוך באביזרייהו דגילוי עריות).
ולמדת חברותות בגמרא עם חיילות.
לא רואה היתר לעשות זאת.
בעיות של הסתכלות, הרהור, נגיעה וכו' וכו'.
ואח"כ אתה עוד שואל "נו ו...?"?!
מה יש לשאול?
אתה רק מוכיח את הבעיה.
אא"כ אתה מלאך...
כאמור, קדושת המחנה היא חובה מדאורייתא.
יש כאן מימד נוסף מעבר לאזרחות שאתה מתעלם ממנו.
אולי בצבא המצב יותר טוב מאשר בתיכון חילוני,
עדיין מדובר באיסורים חמורים.
הצעתי לך גם לחשוב על הבדלים נוספים.
אתה גם מתעלם מכל הטענות.
רק מנפנף בזה שצריך לאסור מקומות עבודה.
הניסיון להשוות למקום עבודה הוא טיוח, עצימת עיניים והתעלמות מהמציאות.
ובהתחשב בעובדה שכל המקומות זהים בחוסר הצניעות מדובר במעבר מן הפח אל הפחת.
ב. שטויות. כמה שאתה תמים.
הפקודה הזאת היא אות מתה.
היא לא מעניינת את החיילים ולא את הקצינים.
אלו ואלו מסתובבים חופשי אלו במגורי אלו.
ג. הרבה פחות ובהווי הרבה פחות צמוד.
אני לא יודע אם לא שרת בצבא או לא עבדת במקום מעורב.
אתה פשוט מעוות את המציאות.
ד. יש אכן מקומות אסורים גם בשירות לאומי.
הכותרת "שירות לאומי" לא מתירה כל דבר שכלול בו.
לקצין, למשל, לא חייבים לאפשר מעבר אפילו מגדוד לוחם מעורב.
לחיילת דתיה לא חייבים לאפשר שירות במסגרת מגדרית.
אפשר להמשיך אבל נראה לי שהבנת.
ב. יש מקומות שיש שירותים ומקלחות משותפים, כך שהדימוי לא משהו.
גם אם לא, אתה לא יכול להיות בטוח שלא תמצא חיילת במסדרון כשאתה בדרך למקלחת וד"ל
(היא לא נכנסה לך לחדר, היא בדרך לחדר של מישהו אחר...).
ג. שוב - נתתי כמה הבדלים בין עבודה לצבא.
מרובם אתה מתעלם.
זאת ועוד, מקום עבודה מעורב הוא לא "לכתחילה",
אבל מותר מפני פרנסה וכו' ואכמ"ל.
ההכרח לא יגונה.
לעומת זאת אין שום הכרח לבת דתיה להתגייס
וממילא אין לה שום היתר להכניס עצמה למצבים בעייתיים.
את מנסה לגונן על הצעד שעשית ולהציג מציאות שונה מהמתואר לעיל.
המרחק כאן לא משנה כלל. המציאות היא שנכנסים אחת למגורי השני ולהפך.
("שנות אור"... במקרה הטוב כמה עשרות מטרים...)
גם אם נתקלת במציאות שונה, אין בכך כדי להתיר את האסור.
גם אם המציאות שונה, אין בכך כדי להתיר את האסור.
אחרי זה תגיד שהצבא מתאים לבנות.
השאלה היא לא "מה מועיל ומה לא" אלא "מה מותר ומה אסור".
בלי שום יוצא מן הכלל.
זו עבירה מאביזרייהו דגילוי עריות וממילא חמורה לא פחות מחילול שבת.
לך תראה מה קרה ללא מעט חיילות שהתגייסו לטנקים לדוגמה ואיך הם נידפקות.
יש ממש לא מעט חיילות שהתגייסו לשיריון ואחרי השרות פתאום התברר להם שהם לא יכולות ללדת בגלל שהשירות הצבאי הרס להם את הרחם
שכתבתי הכל תוך פחות משעה... :
על דעתי בעניין גיוס בנות.
קודם כל, מדובר בדעתי. לא בדעת תורה, לא בדעת רבותי ולא אף אחד אחר.
אני לא מדבר הלכה למעשה, כי אין לי יכולת וזה גם לא מתפקידי ומסמכותי, אני רוצה לדבר על עצם הדיון והטענות בעניין.
על פי מה שאני מכיר בסוגייה זו, הרבנות הראשית אוסרת על בנות להתגייס.
סליחה על השאלה, כמה מהבנות היום מסיימות שמינית, בודקות ומבררות לפני שהן מחליטות לעשות משהו מהי דעתה הנכבדת של הרבנות הראשית? יותר מכך, כמה מהן רואות את הוריהן, מורותיהן ורבניהן נוהגים כך? סליחה שאני אומר ובמחילה מהפוליטיקלי קורקט, אף אחד!! הרבנות הראשית לא רלבנטית לחייהן מכמה סיבות.
אלף, זו החלטה ישנה של הרבנות הראשית. (האם זה אומר שיש לגיטימציה כלשהי לעבור על דבריהם של חז"ל רק מכיוון שנאמרו פעם - וודאי שלא, אבל זה שונה ויש כאן 'חזי לאצטרופי' של כמה סיבות כפי שאני אפרט. וזו טענה חלשה כיוון שהיא מאושרת כעמדת הרבנים הראשים כיום)
בית, אף אחד לא הסביר להן ולנו מהם בדיוק הטעמים של הרבנות הראשית, ובדור שלנו זה רלבנטי וחשוב! אמנם מותר לרב לקבוע שיש לנהוג וכך הלכה ואנו מחויבים להקשיב לו, אבל אם הוא לא יסביר את דבריו, חזקה על כך שדבריו לא ישמעו. בציבור מודרני ומשכיל כמו שלנו, ובדור הזה שבו אנחנו חיים, אנשים אינטלגנטים וחזקים מדי מכדי שיאמרו להם ככה אמרתי וככה תעשו בלי סיבה. נגמרו הימים שרב יכל לומר: כך היא 'דעת תורה'. אגב, אפילו בציבור החרדי המושג הזה מתפורר לחלוטין.[ בעיניי יש בזה גם צד חיובי של דרישת אמת גדולה יותר.]
גימל, כפי שהדגמתי בהתחלה, אף אחד לא מתייחס לרבנות הראשית בתור גורם משמעותי בפסיקות ההלכתיות שלו (חוץ מבענייני הכשרות כמובן, ולכל אחד יש את הרב הפוסק מהישיבה ומהיישוב ומהעדה שלו, בבחינת 'יפתח בעירו כשמואל בעירו') בייחוד בשל העובדה שהרבנים הראשיים אמנם נמצאים בתפקיד ממלכתי אך אוחזים בתפיסת עולם חרדית, וכך אף הם נראים, מה שרק מרחיק אותם מלהיות גורם משמעותי בחיי רוב ככל הציבור הדתי לאומי. הבנות הללו מעולם לא ראו את אביהן שואל ובודק מהי פסיקת הרבנות הראשית לפני כל מעשה שהוא עושה. האם האבות הלו ביררו אי פעם את דעת הרבנות הראשית בעניין יציאה לחו"ל? בעניין תנועה מעורבת או נפרדת, ובשלל נושאים הלכתיים מהותיים יותר או פחות. ובעניין זה אין הבדל בין הציבור המקל ביותר ('לייטי') לציבור המחמיר יותר (חרדל"י אם תרצו) וכל שאר חמישים הגוונים הנמצאים באמצע. וכן הדבר לא נראה כשונה בין אנשים ממלכתיים יותר או פחות.
אף אחד! לא מזכיר בחיי היום יום הדתיים וההלכתיים שלו את הרבנות הראשית כקובעת בנושא כלשהו.(עצוב? בעייתי? אולי, אבל זה המצב)
עכשיו, תאמרו, מה זה הטיעון הזה - וכי בגלל שבנושאים אחרים אנו לא נצרכים לדעת הרבנות אז כעת עלינו להתעלם ממנה? אם אסרה, אז אסרה! ואין מה להתפלפל, וכל הטיעונים שהצגתי יידחו על הסף. וחוץ מזה, תגידו, הרי זה לא שרק הרבנות הראשית אוסרת, אלא מדובר בפסק מקובל שנאמר גם על ידי הרבנים בישיבות, ההסדר, הגבוהות ואפילו כמה מה'גוש'...חוץ מ'הם', תגידו בזלזול, רבני בית הילל ונאמני תורה ועבודה אין אף אחד שמתיר זאת. ואם אין שום רב שמתיר אז מה הדיון פה בכלל, ברור שאסור! [אפילו(במחילה מכבודו..) הרב שי פירון ענה כך בתשובה לתלמידה, שאסור מפני שאף רב לא מתיר זאת. חפשו באינטרנט ,התשובה משנת תשס"ג]
אם כך בואו נדבר על גוף הטענות עצמן.
'למלחמת מצווה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה'.
'לא, אין הכוונה שהכלה ממש יוצאת, אלא אגב החתן, הוזכרה במשפט זה גם הכלה. הרגע התחתנו,
כבר אתה רוצה להפריד ביניהם...?!
לא, הנשים היו מספקות מים ומזון ללוחמים השבים משדה הקרב.'
יפה, כהקדמה לדבריי אני רוצה להדגיש נקודה חשובה: כלל לא עולה בדעתי לטעון בעד גיוס נשים לתפקידי לוחמה, להפך! בעיני זה דבר נורא, שפוגע בגופן, באישיותן, בנפשן, ומפריע למערך הלוחם ולצבא כולו לתפקד. אין בכלל הוו"א שאשה תתגייס לקרבי וחבל לי על כל אחת ואחת שעושה את הטעות הפטאלית הזאת, וכלל לא מטעמים דתיים אלא אפילו מטעמים אנושיים גרידא. בין דתייה ובין שלא, אני קורא לך- אל תתגייסי לקרבי! רוצה לתרום, יש מספיק דרכים, אך לגבי לוחמה, אלוקים, או אם תרצי 'הטבע' לא אפשר לך, אולי בגלגול אחר...בהצלחה.
הדיון הוא על תפקידים עורפיים. אחרי שהבהרתי נקודה זו אפשר להתחיל:
'איש דרכו לכבוש, אישה אין דרכה לכבוש'
'כל כבודה בת מלך פנימה'
באמת? לא, כאילו, אני מכיר את המשפט אבל, לא התכוונו לזה באמת נכון, כאילו, אני יודעת שבזמן הרמב"ם היו יוצאים מהבית פעם בחודש אבל בימינו..
ועכשיו ברצינות, סקר: כמה נשים דתיות היום עובדות? כמה מהן עובדות ביחד עם גברים? כמה מהן עובדות במקום שבו יש להם 'בוס' גבר? הבנות הללו, שמתגייסות בהמוניהן(2500 מתוך 7000 על פי הנתונים שאני מכיר, ועוד נדבר על זה) מסתכלות סביב ולא מבינות על מה כל המהומה! אמא שלהן עובדת, המורה שלהן עובדת, כולן יוצאות מהבית , כולן דתיות, כולן צדיקות וכולן יודעות את התורה...
הן לא מבינות איפה פה הבעיה. זו המציאות שבה אנו חיים, נשים יוצרות, נשים באות לידי ביטוי בכל מרחבי החיים. מורות. חברות כנסת. שופטות. ואפילו,(תבלעו רוק) מעידות... בעיה? יכול להיות, האם אני בא לטעון שאם המצב כבר עקום אז מותר להשאיר אותו עקום- וודאי שלא. אלא שאף אחד לא מדבר נגד זה ואף אחד לא מנסה לשנות את זה. בהחלט אפשר לומר שזה הכרח, אולי במציאות אידיאלית, כשיבוא המשיח ונקים מדינה שהיא בדיוק לפי התורה, שבה הסביבה תאפשר לכל אחד ואחת לממש את מקומו בעולם. ואם אישה צריכה למלא רק תפקידים מסוימים- אותם היא תמלא והכל יהיה בסדר. אך בימינו, בעולם שבו אנו חיים מקובל על שלל שכבות הציבור הדתי, והחרדי, שאשה יוצאת לעבוד. האם אפשר וצריך לשאוף שזה יהיה במקום צנוע? וודאי. שתוכל לשמור על אישיותה וצניעותה? וודאי. שתעשה תפקיד שמתאים לה ולכך שהיא גם אמא במשרה מלאה? וודאי, אך ברור לכל וכך מקובל שאשה יוצאת לעבוד, אני מאמין שבנות השמינית המתגייסות לא באות למרוד אלא באמת לא מבינות כל מה כולם מדברים.
מה אתה משווה בכלל, הם לא באותו גיל, לא באותה רמת בגרות, הן יכולות להתקלקל שם!!
אלף, נכון, וודאי שהחששות נכונים. ליציאה לעולם יש מחיר. והוא עלול להגבות על ידי כולם וכולן בכל זמן ובכל גיל. ולכל מין. מי ערב לנו שרווקה בת 27 שעובדת במשרד עו"ד מפורסם לא 'מועדת' יותר 'להתקלקל' מנערה בת 18?! ובנוסף, מה זה ההגדרה הכוללת הזו – יש בנות בוגרות יותר ויש שפחות, יש שישמרו על עצמן יותר ויש שפחות.
מה אתה רוצה, בצבא זה מציאות אחרת, יש בנים, מפקדים, חילונים, קטנים וקלי דעת, הן עלולות להיות חשופות למציאות חיים אחרת, להטרדות, זה לא כמו בעבודה עם אנשים בוגרים ומיושבים בדעתם אשר 'פיתם בסלם'
א נכון. ב לא נכון. ג אם כך מה ההבדל מבנים?
נסביר, הצבא כל כך להוט לקבל אליו בנות דתיות שהוא ישוש ויעוט לקבלם [האם זה כי הוא רוצה 'לנצח' את הציונות הדתית? ייתכן, ואז כאשר זה יהיה 'קונצנזוס רבני' שבנות תתגייסנה, קצת ייהרס לו, אבל בכל זאת..] הצבא יבנה מערכת שעתידה לקבלן. הן ירגישו בטוחות לפנות ולהתלוננן כל עת תרגשנה שאי מישהו קצת התקרב יותר מדי... יהיו להן מפקדות, הצבא יתמלא בנות שלא רוצות לשרת עם בנים בטנק.. שרוצות שתהיה אווירה משוחררת בחדר אוכל בשולחן רק של בנות, דתיות וחילוניות כאחד.. הן יהיו הבנות האיכותיות ביותר וישלחו להיות רלשיו"ת של מגדי"ם גברים ויסרבו.. הן תשפענה טוב על הבנות שאינן שומרות תורה ומצוות על ידי החיבור הנשי המיוחד רק להן. בנות כאלו יתפעמו מבנות שמסוגלות להיות ערכיות, ישרות ומלאות חן מבלי לנסות למשוך את תשומת לבו של כל גבר שנראה בסביבה ומבלי ללכת בצורה חשופה וגאוותנית. ואם תאמרו, כל זה טוב ויפה, אבל אתה מתעלם מכך שהן עלולות להתקלקל בצבא. ועל כן אני בא לומר, אין הכי נמי, בנים לא עתידים ועלולים להתקלקל בצבא? רק בנים דוסים וחזקים בערכיהם ובדתיותם מתגייסים? ולא שמעתי שום איסור מלהתגייס לצה"ל למי שאינו מוכן מבחינה דתית.
אני כדוגמא, סמוך ובטוח, שאילולא למדתי בישיבה כשנה וחצי לפני הצבא השירות שלי היה שונה, בזכות שהותי בישיבה התגייסתי עם יותר מוטיביציה והייתי חייל טוב יותר ונאמן יותר לערכיי הדתיים, ולכן הפתרון הוא להקים לכתחילה מכינות ומדרשות קדם- צבאיות וקדם שירות לאומי. לא לכתחילה מצד קריאתן לבנות להתגייס, אלא מהצד של להכין אותן לקראת יציאה לעולם שמעולם לא היו בו וכולל תרבות אחרת ונורמות התנהגתיות שונות בתכלית מכל מה שהן התרגלו אליו.
בדיוק כמו הבנים, אגב. שלאישיותם ואמונתם יש לחוש באותה מידה.
[אם לא יותר שכן דווקא למין הנשי יש צד שבו הן חזקות באמונתן ובאופיין יותר מאיתנו, הגברים המבולבלים השבויים ביצרם. ודוק והבן.]
אני לא שולל את זה שאין לקרוא להן באופן מהותי שיש עליהן 'חוק גיוס חובה' ומצד שני יש להסיר את הווטו הגורף שהוטל על גיוס בנות.
בנוסף, אני לא אכחיש שיש הבדל משירות לאומי, אך הוא לא מהותי כפי שאוהבים לצייר לנו אותו
אלו הנוטים לצדד בגיוס צבאי לבנות. הם אוהבים לנופף בכך שגם בשירות הלאומי יש בנות שהוטרדו, או ירדו באמונתן, אני לא בא לעשות כך, בניגוד אליהם, אני מסכים שיש שוני מסוים בין שירות לאומי לצבא, אך מצד שני יש לא מעט בעיות גם בשירות הלאומי. הבנות נמצאות במציאות מאוד מורכבת, הן יכולות להיות בתיכון שבו יש בנים, במקומות לנערים בסיכון ועוד. רובן המוחלט יוצאות לתקני חוץ, מה שאומר, לפחות שבוע לא בבית. הן נמצאות במסגרת לא מספיק מגוננת וברורה, ומסתובבות בין תקני הבוקר לצהריים ולדירה, וזו שאחראית עליהן לא כל כך מתפקדת.. בניגוד לצבא שבו יש מסגרת ברורה של חוקים והיררכיה, וכפי שכבר כתבתי הצבא ידאג להבהיר לכל מי שלא יעמוד בפקודת 'השילוב הראוי' [שגם תעודכן כראוי, להגעת אלפי בנות דוסיות] שהוא ייענש בחומרה, וסמכו על צה"ל שיש לו שיטות טובות למנוע דברים כאלו. לגבי ההטרדות על ידי מפקדים - לצערנו, לא חסרים גם מקרים וסיפורים על אנשים מבוגרים בעולם הגדול ובחיינו היומיומיים שנפלו והטרידו. לצערנו. לעומת המציאות הזאת שבה הבת תגיע לצבא מיד לאחר שנה של הכנה מדויקת ופרטנית שנעשתה במכינתה על כך שיש להעמיד כל אחד במקומו . ובנוסף, הרבה בנות שזה מתאים להן יוכלו לעשות 'יומיות' מה שאומר שהן יחזרו כל יום הביתה, בניגוד לשירות הלאומי שרוב התקנים שם הם 'תקני חוץ'.
לסיכום, גם אם יתרונותיו של השירות הלאומי גדולים בהרבה הן לא מבטלים את האופציה בגיוס לצבא. לגבי הטענה שיש איסור בכך שאשה תקבל פקודות מגברים, ייתכן שזה נכון, אך כפי שאמרתי עובדתית בשטח אין שום הימצאות הלכתית לעניין זה בכל תחומי החיים.
אגב, בעיני יש חשיבות עצומה למסגרת כלשהי לאחר התיכון עוד לפני העשייה ההתנדבותית (בין אם מדובר בצבא לגברים ובין אם מדובר בשירות לאומי וצבא לבנות) זה מבגר את האדם ותורם תרומה עצומה לאישיותו ולנכונות שלו לקראת מה שהוא הולך אליו כעת. ולפי כך, גם בנות לקראת שירות לאומי צריכות מכינה(וראה מכינת 'דניאלי'- שלוחת בני דוד בעלי)
ואם תאמרו, חבל על הזמן, השעון הביולוגי דופק, אני בהחלט מסכים. הפתרון לכל מה שהצגתי הוא: תחנכו את הבנות להתחתן מוקדם. ואז היא כבר תבין לבד שאין לה צורך בגיוס לצבא או בשנת שירות לאומי, ותפקידה הוא לבנות עוד נדבך ועוד דור בעם ישראל. ואם בכל זאת תחליט להתגייס, יש את בעלה שישמור עליה. אגב, גם לבנים הרבה מאוד מהצרות והבעיות שיכולות להיגרם על ידי היציאה לצבא ולאוניברסיטה היו נמנעות, או לפחות מתמעטות, אם היו נשואים.
ועל כן הקריאה לא צריכה להיות 'אל תתגייסו' כי אם 'הגיע הזמן שמתחת לחופה תיכנסו'.
לסיום, ברצוני להציב כמה סייגים לדבריי.
אין לי כלל ספק בחשיבותו של השירות הלאומי. הוא חשוב מאין כמותו, עושים שם דברים נפלאים ומדבור בתרומה נפלאה לחברה ולמדינה שאנו חיים בה. וגם לאחר שאופציית הגיוס לצה"ל תפתח אנו חיייבים להדגיש את חשיבותו וערכיותו של השירות הלאומי ושבנות שהולכות אליו לא ירגישו כסוג ב'. וייתכן בהחלט שהוא פתרון טוב יותר לבת שרוצה לשמור על עצמה.
בנוסף, וודאי שבמצב אידיאלי צבא ישראל לא יתנהל בצורה כה מעורבת בין המינים. אולם, לעניות דעתי, וודאי שיהיו בו נשים. גם בעבר, בתפקידי הלוגיסטיקה היו נשים[כמיטב יכולתן. וודאי שכשמנעו מהן ללמוד קרוא וכתוב גם יכולותיהן היו פחותות אך היום זה לא כך] ואנו מכירים את המושג 'שהיו מספקות מים ומזון ללוחמים'. ועל כן וודאי שיהיו בצבא אגפים נשיים בלבד שמתקשרות עם גברים ביחסי עבודה גרידא ובמינימום זמן, והן ימלאו תפקידים עורפיים חשובים הקשורים ללוגיסטיקה, רפואה, מחשבים והזנה. ואין לראות במאמר זה קריאה לכך שאם המצב כיום הינו בעייתי הלכתית ואין מה לעשות, אז בואו ונכשיר מצב זה כי אין לנו ברירה, להפך, הכול נכתב לאור התגלות וראייה מפוכחת של המציאות וההתנהלות הדתית כיום. וגם שוק העבודה במדינה האידיאלית יהיה שונה מבחינת היחסים בין המינים. אך דווקא התגייסות רבתי ו'נתח דתי' גדול יותר בתוך צה"ל יכול לשנות ולשפר את הפקודות וההתנהלות בתוכו[כפי שפקודת השילוב הראוי הייתה הכרח שקם מתוך נוכחותם של דתיים בצבא] ומי ייתן וציווי 'ייחוד' ייכתב כסעיף בפקודת השילוב הראוי הבאה. אין ספק שזה יהווה שינוי גדול לכל מה שאלו הבאים מהעולם החילוני מכירים.
בנוסף, כן יש הבדל בין נשים בגילאים בוגרים ובנות בגיל כזה, אך לא ברמה שתכלול איסור גורף להתגייס לצבא. ואדם מועד לעולם. וכל יום הקדוש ברוך הוא עוזרו..[עפ"י סוכה נ"ב]
סיכום טענותיי ומסקנותי:
אין סיבה לאסור באופן גורף על בנות להתגייס לצה"ל.
עם כמה סיוגים:
* לתפקידים עורפיים. כמובן במסגרת ההלכה, ולמקום שבו הן ירגישו שהוא לא מנוגד לדתן ולאמונתן.[אותם תנאים שאנו מציבים כתנאי לגיוס גברים, אגב]
* בימינו, בעולם שבו אנו חיים אין הבדל מבנים בנושא זה.
שניהם צריכים חיזוק והכנה לפני כן. ושניהם יצאו בעתיד לעולם הגדול.
* נדרשת הכנה מוקדמת מכוונת מטרה לצבא בפרט ולחיים בכלל במכינה או מדרשה.
* שצה"ל יהא ערוך ומוכן לכך בכל הנושאים והגורמים הרלבנטים ויהיה מוכן להידברות ולהסכמות
הדדיות בכל נושא שקשור לזה. ( ואולי יצטרכו למנות 'רבנית ראשית')
*הפטור לבנות שרוצות בכך יישאר על כנו - ולא יגידו כל מיני גורמים: 'כיוון שאידחי אידחי', ואם מותר להתגייס יחול עליהן גיוס חובה'. משום שאנו לא חושבים שזה המצב האידיאלי שצבא יהיה
כה מעורב מבחינת המינים. בטח לא בגיל כזה.
*המטרה הא להרבות קידוש ה' בעולם, והצבא הוא חלק מבנייתה וכינונה של מלכות בית דוד ומלכות ה' בעולם על ידי מדינת ישראל.
עשו והצליחו
יש ממש לא מעט בנות חילוניות שהם יותר רוצות לעשות שירות לאומי מאשר צבא אבל הצבא לא מאפשר להם את זה רק בגלל שהם לא שומרות תורה ומצוות
ואם כן, לאחר הצו ראשון הרגיל הוא יוכל לדחות גיוס?
הי לכולם,
פטור מגיוס מגיל 18. סיבה אינה בעיות נפשיות או בריאותיות, אלה סרבנות. לא אכנס לפער בתפיסת העולם והערכים שנצבר לאורך השנים, אך כבר שנים סוגיית השתמטות פתוחה אצלי ובימים אלו אני מעוניין לסגור את הסיפור אחד לתמיד. במלחמת לבנון השנייה פניתי לצה"ל בבקשה להתגייס, אך קיבלתי תשובה לקונית "פטורך נשאר בתוקף". היום אנחנו לצער כולנו במציות אחרת לגמרי, לכן אולי יש סיכוי שיגייסו אותי. מטפס הרים לשעבר, בן 45, בריא.
אשמח לקבל מידע, מה הסיכויים שמהלך יצליח ויגייסו אותי ולאיזה גורם ניתן להגיש את הבקשה.
מחפש לדעת א מישהו פ יודע, אם הייתי קצין במסלול הסדר- זאת אומרץ בפועל לא הייתי בקבע.. (יצאתי לפיקוד במסלול ישיר), האם אני מקבל תעודת שחרור משירות סדיר- ארד?
כי בפועל לא הייתי בקבע
יש משמעות לצבע?
יש לי תעודת השתחרר בכבוד. האמת ל זוכר באיזה צבע.
הצבע היה נגזרת של תפקיד.
ג'ובניק קיבל ארד, תמכל קיבל כסף ולוחם זהב.
מחפש מידע על התוכנית בינה בירוק, ממשהו שהיה/משרת שם, כמה זה מתאים לחרדים/דתי תורני, מה בדיוק עושים, כמה זמן סה"כ, ועוד. תודה
