ההפטרה מתארת את פרידתו של שמואל מתפקידו כשופט. לאחר שהכתיר את המלך פונה שמואל אל העם ואומר: "הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ, אֶת-שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי, וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי, וְאֶת-מִי עָשַׁקְתִּי אֶת-מִי רַצּוֹתִי, וּמִיַּד-מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר, וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ, וְאָשִׁיב לָכֶם.   וַיֹּאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ וְלֹא-לָקַחְתָּ מִיַּד-אִישׁ מְאוּמָה". הדברים אינם יכולים שלא להזכיר לנו את דבריו של משה אל ה' לאחר טענות בני קרח: "לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת-אַחַד מֵהֶם."
 לכאורה גם משה גם שמואל אינם משיבים ממין הטענה. בני קרח יצאו נגד מנהיגותו של משה, ומשה מציג את יושרו האישי. גם אצל שמואל אין העם מטיל בדבריו דופי ביושרו של שמואל. לאחר שמסופר על בני שמואל, שהם אינם הולכים בדרכיו, אומר העם לשמואל: "הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ, עַתָּה, שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל-הַגּוֹיִם". דבריו על יושרו האישי אינם נראים קשורים לטענה.
 כאשר באים דתן ואבירם ובני קרח וטוענים נגד מנהיגות משה יש להם, לצד כוונותיהם הגלויות, הבאות לידי ביטוי בטענותיהם, גם טענות מסוות. הם סבורים כי אם נבחר אדם לתפקיד ציבורי כרוך הדבר בטובות הנאה. גם הם רוצים להנות מטובות הנאה אלה. מפני החשד הזה נופל משה על פניו ומשום כך חרה אפו. יש אמנם מנהיגים המשתררים על הבריות ומתנשאים, יש כהנים הנוטלים מן הקופה לטובת עצמם וקרוביהם, כמו בניו של עלי, אך אין זו מהות ההנהגה והכהונה. בניגוד לטוענים כי שלטון משחית מעצם היותו שלטון, מוכיחים גם משה גם שמואל כי אפשר להיות מנהיגים נקיי כפים. וכי הם נקיים מכל חשד ואפילו הוא רק נרמז בעקיפין.
גם משה בפרשה וגם שמואל בהפטרה, מבקשים מהקב"ה מעשה החורג מגדר הטבע כדי להוכיח דבריהם. זוהי הפעם היחידה שכל אחד מהם מבקש בקשה כזו. משה מבקש מה' שהאדמה תפצה את פיה, ואילו שמואל מבקש מה' שיעשה קולות ומטר באמצע הקיץ. בשני המקרים ה' נענה והדברים עושים רושם גדול על העם.
בני קרח היוצאים נגד משה ואהרון מתעלמים משליחתם ע"י ה', מכל המעשים שעשו למען העם. שמואל בהפטרה מזכיר את הדברים: ויאמר שמואל אל העם: "ה' אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-אֲבֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם..." ובהמשך דבריו: "וַיִּזְעֲקוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֶל-ה' וַיִּשְׁלַח ה' אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן וַיּוֹצִיאוּ אֶת-אֲבֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַיֹּשִׁבוּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה..." יתכן שמשורר התהילים המשווה בין משה לשמואל בפרק צ"ט, רומז לאירועים שהזכרנו: "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל ה' וְהוּא יַעֲנֵם. " על הפסוק בירמיה: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אִם-יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי, אֵין נַפְשִׁי אֶל-הָעָם הַזֶּה" נדרש המדרש הנמצא בילקוט לירמיה: אם יעמד משה ושמואל - זה לוי וזה לוי, זה בנה מזבח וזה בנה מזבח, זה מלך על ישראל ויהודה וזה מלך על ישראל ויהודה זה הקריב קורבנות וזה הקריב." הקשר בין דמויותיהם ומעשיהם של משה ושמואל קושר בין פרשתנו להפטרתה.

 

(מעובד לפי יהושע מנחם רוזנברג)
יהי רצון שנזכה לשלטון ישר והוגן, כפי שאמר ישעיה "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה", וע"י כך נגיע לגאולה השלימה במהרה בימינו.

שבת שלום!

הלימוד מוקדש לעילוי נשמת אהרון צבי בן דוד הלוי