קצת אור. אור. איפשהו שם.
שפע שיורד לעולם. הנבואה היא מהבסיס לחיים הרוחניים השלמים והמתוקנים של העם היהודי.
הגמרא בסוטה אומרת לנו ש"אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". מה הכוונה? שאדם לכאורה, בתור אדם, לא עובר עבירות. טבעי שישלוט בעצמו. מתי יחטא הוא , ו"לא ישלוט בעצמו"? כאשר נכנסה בו רוח שטות. סיבת החטא היא חיצונית, ולא טבועה בעצם פנימיות האדם.
ביומא נאמר שגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. מהי מעלתו של כיסא הכבוד, שתשובה מגיעה עד אליו? בבבא מציעא מציעה הגמרא תשובה אפשרית לכך- כסא הכבוד הוא צור מחצבתם של נשמות ישראל. הבסיס הפנימי והעמוק ביותר של האדם נובע מכסא הכבוד. האדם, שפל ככל שיוכל להגיע, בכל זאת- מקור נשמתו מן האלוקות עצמה היא. תשובה שלמה ואמיתית מלב נדכא ונשבר מגיעה עד כסא הכבוד, כאשר אדם מסיר מעצמו את רוח השטות, חוזרת נשמתו לצור מחצבתה, לנשמה הטהורה, בלא חטא, ששורשה העמוק מכסא הכבוד.
בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין
ואם אין תורה, היצר חופשי
ויצר לב האדם רע מנעוריו
וחבל
הרב קוק אמר פעם
"כנסת ישראל התנערה לתחיה, ביחש להרצון של הדור הצעיר. הכחות נתעוררו בתעורה נפלאה ומתמהת. אין בשום אופן אפשרות להכניעם בדרך כבישה, כי-אם לרוממם ולשגבם, ולהראות לפניהם את הדרך של האורה הרוממה והאדירה"
תחשבו על זה
זה מחזק, לראות עד כמה רבה ההתעוררות בדורינו, לבנית המקדש, לחידוש הנבואה, למצב של מלכות יהודית מתוקנת.
קול דודי דופק. ה' יתברך דופק בדלת, מעיר אותנו מתרדמת הגלות העמוקה. האם נתעורר? זה תלוי רק בנו. השיבנו ה' אליך - ונשובה. אנחנו שבים. אנחנו נגאלים. רק חמישית מהיהודים במצרים נגאלו, כיוון שרק הם האמינו בה' ובמשה עבדו. רק הם האמינו שלהשי"ת יש את הכח לשחרר אותם. הבעיה לא היתה בכך שהם היו בגלות; אלא בכך שהגלות היתה בם. האם ניתן לגלות לשלוט בנו ולמנוע ממנו להגאל, או שנחזור למצב של היות עם הקודש, גאולי ה'?
זה תלוי בנו
הלכתא למשיחא הוא, דרוש וקבל שכר
ומנגד
~דהיו מסורין להקרבה~ממשה ואהרן ליכא למטעי
דין מהרה יבנה המקדש
בואו פשוט נעזוב הכל בשקט, ככה זה בטח ילך
לא
בכל מקרה, לא זה המקום להגיגים שכאלו
ואם לא כאן, איפה
ה' יעזור.