אני אימא במהות שלי. אני צריכה, רוצה ויכולה להיות אימא. אני אהיה אימא בעז"ה. לא יודעת לכמה, עם מי, מתי ואיפה, אבל זה יקרה.
אני אהיה אימא של הילדים שלי. כמובן שאני אהיה אישה בזכות עצמי, עם אהבות ורצונות והכול, אבל אני קודם כל אימא לילדים שלי.
זה אומר שאני אישה של בית. תמיד הייתי, תמיד אהיה. אין איך להתכחש לזה. אני מאמינה שלכולם צריכות להיות הזדמנויות, זה לא אומר שאני חייבת לפתח קריירה. אני לא רוצה קריירה, למה שתהיה לי?
כשיש ילד או שניים בבית, זה אפשרי (לי) לעבוד ובכל זאת להיות אימא. כי יש שעות של עבודה ואח"כ נמצאים עם הילדים. אבל כשהם גדלים ויש עוד ילדים (אמן אמן בעז"ה כמה שיותר לפי יכולת ורצון), תמיד יהיה משהו שחסר אם אני עובדת. כי יש ילד עם שפעת בבית, או מישהו שלוקח יום חופש כדי ללמוד למבחן, או קניות שכבר חייבים לעשות, סידורים בבנק או בקופ"ח, ארוחות לבשל, המון כביסות לעשות. וזה בסדר שהבית לא מבריק או שיש כביסה בסל, זה בסדר שלא אוכלים כל יום ארוחה חמה או שלמישהו חסר עיפרון יום אחד. אבל כל אלו מצטברים. אם אני רוצה להיות 100% אימא, אני צריכה להיות פנויה. גם טכנית- כלומר הרבה שעות בית\משפחה, וגם רגשית. כי עבודה לוקחת כוחות ומחשבות, אין מה לעשות. ככה זה.
וזה מה שמתאים לי. להיות אימא. אז אני אולי אעבוד כמה שנים, נבסס איזה בית, נחסוך כמה שיותר. אבל מתישהו אני אפסיק לעבוד. אולי אחרי שנתיים, אולי אחרי שמונה, אבל זה יקרה.
זה אומר שאני צריכה לדעת להתנהל נכון מבחינה אישית וכלכלית. אישית- כדי לא להרגיש שאין לי חיים (אני לא יודעת אם אגיע למקום הזה, החיים מבחינתי זה המשפחה, אין לי צורך במשהו אחר, וכשיש- לוקחים בייביסיטר ויוצאים להצגה) וכלכלית- כדי להגיע למצב שאני יכולה לנהל בית תקין וטוב גם עם בן זוג אחד שעובד.
זה אומר שאני לא יכולה להתחתן עם מישהו שלא עובד או שרק עכשיו מתחיל ללמוד. כמובן שלא חייבת להיות לו קריירה, אבל כדי להקים בית כזה, כמו שאני מאמינה שנכון לי ולמשפחה שאני רוצה, האישלי יצטרך לעבוד.
ברור ומובן שזה לא אומר עבודה מהבוקר עד הערב, כן? אני רוצה וצריכה איש גם לעצמי וגם לילדים. מי שידבר איתי ואיתם, ילמד איתי ואיתם, יבלה איתי ואיתם. משפחה, אתם יודעים. אבל אם זה אומר שאני היחידה ששוטפת כלים בבית, אז בכיף ובשמחה ובעונג, אפילו.
כן, למדתי לאהוב לשטוף כלים. לרצות את זה.
ומה שהכי מפליא ומשמח, זה שהבנתי שאני יכולה לחכות. אני לא צריכה לרוץ למצוא מישהו ויאללה להתחתן כבר כי אני עוד שניה בת עשרים. אני יכולה קודם כל להתחיל טיפול (ולסיים אותו, זה לא משהו ארוך) כדי לדעת איך להתנהל נכון עם אנשים, כדי לתקן בי את הדבר שאנשים אחרים ורעים קלקלו. אני יכולה ללמוד משהו קטן, מקצוע עם תעודה פשוטה, כדי שאוכל לעבוד במשך כמה שנים, או כשארצה. אני יכולה לצבור חוויות ולחזק את האמונות שלי ולהתבסס קצת עם עצמי.
תודה לאל על אימא שלי שהיא האדם שאני הכי אוהבת בעולם כולו. שלימדה אותי מה זה להיות אימא טובה. שהראתה לי שאפשר לאהוב תמיד. תמיד תמיד. שאין שום דבר בעולם שמכבה אהבה של אימא. שאין שום דבר בעולם שמכבה את האהבה שלי אליה. שיש קשר כזה. שלפעמים כועסים ורבים ורוצים כבר לברוח, אבל בסוף זה תמיד אימא ואני.
וזו לא רשימת משימות או יעדים. זו לא מטלה.
אני אהיה אימא, ואני עובדת קשה בשביל זה. אני דינמית ואני לומדת מהסביבה. אני מודעת לעצמי ומחכה ופועלת ויום אחד זה יגיע.
- לקראת נישואין וזוגיות