אני מקווה שאזכור מחר להקפיץ

כשאת אוהבת מישהו,
במה האהבה שלך כלפיו מתבטאת?

אהבה צריכה להתגשם כביטוי במעשים.
(בין השאר)

כך גם האמונה,
לא מספיק להאמין..
צריך גם לבטא את האמונה בו יתברך בהקשבה והשתוקקות לקיום מצוותיו והתענגות עליהן.



דבר נוסף,
כדי שאהבה תחזיק מעמד היא צריכה שיהיו בה כללים כל שהם,
גבולות כלשהם כדי שהיא תוכל להתבטא בצורה בריאה,
המצוות באות לאזן את החיים שלך בדרך התורה והאמונה,
"לולי שתורתך שעשועי, אז אבדתי בעניי".

ובכלל,
ה' יתברך מזכה אותך.
נותן לך מתנה שלאף אומה ושת הוא לא נותן,
מייחד אותך מכולם, מנשא אותך מעלה ומעניק לך את הזכות לעבוד אותו ולהיות מיוחדת.
להסתובב בעולם עם "בגד זיהוי ייחודי" לבושה במצוות,
מובדלת ומסוגלת משאר האומות.

מצווה מורכבת מהמילה - בצוותא וצוות.
ה' יתברך כ"כ אוהב אותך שהוא רוצה להיות עימך בצוותא, יחד ממש,
ורוצה להיות איתך כ- צוות, כביכול.
רוצה לצוות אותך אליו.

הוא ברא את העולם,
ואת, תפקידך להגדיל את שמו ולהפיץ את אורן פה.
בתחתונים.
ואת זה ניתן לעשות ע"י המצוות.

המצוות מגלות את השם בעולם.

אמונה מורכבת גם מהמילים -
אמן, אמון, אם, מונה, אמנה, אַמוּן, אוֹמן, אומנות, אימון.

אמן- מבטא יציבות, קביעה. המצוות קובעות את עובדת האמונה כנוכחת, חזקה ושרירא וקיימת.
אמון- כשאת נותנת בו יתברך אמון בטובו ובגדלו ובאמיתותו את מאמינה שמצוותיו אמת ושהם הדבר הכי נכון לך לחיים. תני אמון.
אם- האמונה מעניקה ביטחון אימהי כביכול, עוטפת אותך ושומרת, המצוות באות לשמור עלייך.
מונה- סופר ומונה, באהבה. ה' יתברך הרבה מצוות לעמישראל רק כי הוא אוהב אותם. הוא רוצה לשבח אותנו.
אמנה- אמנה היא כמו הסכם מחייב כלשהו... בכל מערכת יחסים ובכל קשר יש מחויבות, כמה טוב להיות קשור בה' יתברך.
אמון- לדעת שה' יתברך אמון וממונה עלייך, שומר אותך ורוצה בך, רוצה במעשייך, ומחכה שתעבדי אותו בשמחה.
אומן- ה' יתברך ברא אותך מעשה אומן, לא קיים ואין עוד שום אדם כמוך. הוא יצר אותך ונפח בך נשמה. כשאת מציירת ציור, את בד"כ מחליטה באיזה צבעים לצבוע את הדמויות והדברים שאת מציירת, את יוצרת בהם ומהם משהו כי את יודעת איך את רוצה שהציור יצא.. אז כך ה' יתברך יצר לנו מצוות ונתן לנו תורה, תורת חיים, ספר הדרכה לחיים נכונים פה, בציור.
אומנות- זכות ליצור ולהביא לידי ביטוי את האמונה שלנו בו יתברך, לביסוס ומעשה בעולם המצוות.
אימון- אפשרות להתאמן ולאמן את שרירי האמונה שלנו בו יתברך,
כי אחרת האמונה לא תחזיק מעמד.
מספיק משבר או ניסיון אחד ובום לכעוס על ה' לשאול למה לזרוק הכל, להתאבד, ולשכוח שבכלל חשבנו שאנחנו מאמינים בו.

דבר נוסף,
אולי אפשר להאמין..
אבל בלי קיום תורה ומצוות לא תשאר טיפת רוחניות בעולם והלב והבשר ינטו אל העריות והעבוז וכו ומימלא מה טעם להאמין בכלל באלוקים?
במה היא תתבטא? מה יקשר אותך אליו?

כשאת אוהבת מישהו את חפצה להתקרב אליו, לדבוק בו, להרגיש אותו יותר.
התורה והמצוות מקרבות אותנו אליו יתברך.
וכך, גם האמונה גדלה.

דבר אחרון לסיכום,
כי הארכתי רבות..
בתשובה לשאלה " על מה אבדה הארץ?" מהו השורש שממנו צמחו כל חטאי ישראל בדור החורבן?
ענה ה' (ירמיהו ט):
"על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם,
ולא שמעו בקולי,
ולא הלכו בה".

כמה פירושים הוצעו לפסוק זה, וניתן לחלקם לשתי קבוצות:

א. לא למדו תורה
מדרש איכה רבה, פתיחה, סימן ב:
" על מה אבדה הארץ ". על עבודת כוכבים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים - אין כתיב כאן, אלא " על עזבם את תורתי ". ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמרי: כתיב (ירמיה טז), "ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו ". הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו! מתוך שהיו מתעסקין בה, המאור שבה היה מחזירן למוטב. רב הונא אמר: למד תורה אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה!

והסבר המשפט - הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו,
שה' יתברך כביכול אומר לנו שנכון, הוא רוצה באמונה שלנו, אבל יותר משהוא רוצה שנגיד שכן, אני מאמין באלוקים אבל וואלה לא שומר תמצוות שלו.. הוא רוצה ומתאווה לכך שנשמור את מצוותיו.
באהבה, ובאמונה.

ואגב,
האמונה עצמה היא מצווה.
בפני עצמה.

שנזכה להאמין ולקיים מצוות בשמחה, באהבה, ברצון ובלב שמח באמת!

תודה על השאלה.
נתת לי לחשוב.

לא עם הכול הסכמתי, אבל נתת לי כאן כמה נקודות לחשוב עליהן, דברים שהתחברתי אליהם מאוד.

התחלתי ופתאום פשוט כתבתי וכתבתי וכתבתי..

נק' למחשבה.
כשאוהבים מישהו ומאמינים בו, חפצים לקיים ולעשות את רצונו,
לשמח אותו.

אשכרה.