אָמַר: לִפְעָמִים אֲנִי מְדַבֵּר אֵיזֶה דִבּוּר לְאֵיזֶה אָדָם, וְאֵין הַדִּבּוּר עֹשֶׂה פְּעֻלָּתוֹ - עַד לִזְמַן רָחוֹק, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ כְּשֶׁנֹּתְנִין אֵיזֶה סַמִּים לִרְפוּאָה, לִפְעָמִים הַסַּם עֹשֶׂה פְּעֻלָּתוֹ וּמוֹעִיל מִיָּד, וְלִפְעָמִים צָרִיךְ הַסַּם לִשְׁהוֹת בְּתוֹךְ הָאָדָם אֵיזֶה זְמַן, וְאַחַר-כָּךְ הוּא עֹשֶׂה פְּעֻלָּתוֹ. כְּמוֹ כֵן יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר שֶׁהֵם מֻנָּחִים אֵצֶל הָאָדָם וְאֵינָם מְעוֹרְרִים אוֹתוֹ עַד לִזְמַן רָחוֹק- אֲבָל סוֹף-כָּל-סוֹף יַעֲשֶׂה הַדִּבּוּר פְּעֻלָּתוֹ וְיוֹעִיל בְּוַדָּאי.
(שיחות הר"ן, ר"ז)
