צריך לחשוב על זה.

תודה שהעלית.

בפן של ההרמוניה:

אקורדים מינוריים יתנו תחושה של עצב או התרגשות.

אקורדים מז'וריים יתנו תחושה של שמחה ורוממות.

בתווך שבין שתי הקצוות הללו יש מגוון של רצפי אקורדים שיכולים לתת תחושות שנעות לכאן ולכאן - תחושות של אדרנלין, תחרותיות, קלילות, כבדות, דיכאון וכו').

בס"ד
ועוד כל מיני משתנים, כאילו סוג האקורד זה החלק הפשוט.
החלק היה זה להגיד למשל: מרחק של פרימה גדולה או סקונדה קטנה ייתן תחושת לחץ, ותווח בין דרגה שלישית לשביעית ייתן צליל של פחד.
כך שהשאלה היא לגבי הכל, איך זה משנה?

כדי להעמיק יש על זה המון מאמרים.

"מוסיקה ונפש" של  אנתוני סטור.

הוא מדבר על הנושאים האלה

אבל מכירה את הרגיל, את של משפחת ואך ואת של יצחק רוהטינר

https://www.nli.org.il/he/piyut/Piyut1song_010031600000005171/NLI 

אחלה כלי!

אני מנגן, וגם די עושה אירועים בקטנה, אבל האמת שלא אוהב את הכלי הזה

על איזה כלי אתה שואל אם אוהבים?

אבל יותר בצורה של פסנתר,

קשה לי לפעמים עם כל האפקטים והצלילים החשמליים.

והקצב גם מכניס לאנרגיה.

אתה מנגן על עוד כלים?

אני בעיקר על גיטרה...

גיטרה - אני יודע באופן בסיסי.

בשבילי זה מלא,

אני מנגן בכללי רק איזה 4/5 שנים...

אבל זה לא ברמה של 16 שנה.

C  C  D  E  G   G  F  E  D  C

קצב של 4\4 לעשות את התוים 4 פעמים בסדר עולה של האקורד, (לדלג כל פעם צליל כדי שלא ישמע צורם בנמוכים)

ושל 3\4 לעשות 3 פעמים

כשאת קצת מתקדמת אפשר לחזור אחורה באותו אופן בהתאם לקצב ולכמה פעמים שהאקורד חוזר

אפדר קודם לנסות לנגן את האקורד הפשוט, לדוג' אם זה אקורד C אז לעשות את המצב הבסיסי, כלומר, דו מי וסול ביחד, אצבעות 1 3 ו-5. לאחר שמצליחים לשלוט באקורד בצורה חלקה, אפשר לנגן את הצלילים אחד אחרי השני בארפג', כלומר דו נפרד ולאחריו מי נפרד ולאחריו סול נפרד ואז הדו שלמעלה, כי ארפג' מורכב מ- 4 צלילים. אם זה אקורד של 7, כמו D7, G7 וכדומה, קודם לשלוט באקורד ואז לפרק אותו לצלילים אחד אחרי הני. לדוגמא ניקח את G7, נפרק אותו לסול נפרד, סי נפרד, רה נפרד ולפה נפרד, שהוא בעצם התו השביעי של האקורד. כמו כן אפשר לפרק את האקור ד C ככה: דו, סול, דו ומי, וכך נקבל מרחב גדול יותר של צלילים.

מקווה שסייעתי לך.