מה עושים??????? תביאו עצהאשה של בעלי
נסעתי לשבת להורים של בעלי אני שלוש שבועות אחרי לידה ויש לי תינוקת מאד קטנה (נולדה 2.800) אני טיפוס פחדן מאד ולא סומכת על ילדים שמחזיקים את התינוקים
אצלינו במשפחתי הילדים מתחת לגיל 12 בערך בכלל לא חושבים על הרעיון לבקש להחזיק את התינוקת
אני הכלה הראשונה וילדתי היא הנכדה הראשונה מהכלות(אין עוד כלות רק בנות)
אצל ההורים של בעלי לא מתרגשים שם מזה ואפשר לראות את גיסתי בת החמש מסתובבת עם תינוקת בת שבוע ואף אחד לא יגיד לה כלום.
יש לי עוד גיסה בת 11 אבל ממש לא ילדה שאפשר לסמוך עליה היא שובבה ותינוקית שאני ממש לא סומכת עליה
כשהגעתי לשבת בעלי (בגלל שהוא ראה את הפחד שלי ) קרא לגיסתי בת 11 והבעיר לה שאת התינוקת שלנו לא מחזיקים
כשהילדה בת החמש ביקשה להחזיק אותה הסברתי לה שאני פוחדת וכשהיא תגדל אני ייתן לה להחזיק אותה
והנה בשבת אמא שלו החזיקה  את התינוקת שלי ובעלי קרא לי לשניה החוצה יצאתי לשלוש שניות החוצה אני חוזרת חזרה ואני רואה שגיסתי מחזיקה אותה כ"כ כעסתי לא ידעתי מה לעשות אמא שלו יודעת מצויון שאני לא מסכימה שיחזיקו אותה ילדים קטנים והיא נתנה לה כי יצאתי לרגע בעלי שנכנס יחד אתי אמר לה "הי מה זה ?אני לא רוצה שיעשו מהבת שלי משחק" כולם שם התחילו לצחוק עלינו וזה היה לי ממש לא נעים הרגשתי שאני רוצה לפרוץ בבכי
לקחתי את הבת שלי ואמרתי לה שאני הולכת שניה עם בעלי אז היא אמרה אולי תשאירי אותה אז הגבתי לה "אני לא סומכת תעשו ממנה צעצוע ותביאו אותה לכל מי שירצה "
יצאתי מהבית והרגשתי איך שכולם מדברים עלי שם והרגשתי דפוק עוד יותר בקיצור יצאתי משם ממש עצבנית נשארתי עם הרגשה דפוקה מהשבת שמזלזלים בי וברצונות שלי
זה הבת שלי , לא ?! זכותי לקבוע מה יעשו אתה לא?! אין לי שום חשק לסוע לשם שוב כי אני יודעת שהם שוב יעשו אתה מה שהם רוצים בשניה שאני לא יראה .
איך אני יכולה להסביר להם בצורה יפה שזה ממש מעליב אותי??? ושזה ממש לא בסדר מצידם???
בטח שזכותך לקבוע מה יהיה איתה.יהודיה מא"י
מה שנשאר זה למצוא איך מבהירים את זה להורים של בעלך בצורה נעימה שלא תגרום למריבות.
אני בעד שיחה שלווה של בעלך עם הוריו, שתבהיר בצורה מנומסת אבל בלתי ניתנת לויכוח שהילדים הקטנים לא רשאים להחזיק את התינוקת, ושבאופן כללי אתם, ורק אתם מחליטים איך לגדל אותה. שזה נכון גם למה ומתי שהיא אוכלת (שלא תשאירי אותה יום אחד כמה דקות אצל סבתא ותחזרי ותמצאי שהיא אוכלת גלידה בזמן שאת עוד נותנת לה רק לינוק...) מה היא תלבש, לאיפה היא תלך וכו'. באותה שיחה כדאי שהוא יסביר לאימא שלו כמה נפגעת, ואיך שזה גורם לך להרגיש לא בנוח אצלם וכו'. בתוך השיחה צריך להכניס בצורה מרומזת שאם לא יכבדו את הרצונות שלכם זה ישפיע על תדירות הביקורים שלכם, תאמיני לי שזה יעבוד, כל סבתא רוצה לראות את הנכדים שלה אצלה בבית.
ובסכ"ה אני חושבת שאת לא צריכה לדאוג יותר מדי - חמותך לא התכוונה לרעה, היא פשוט באה ממנטליות שונה. ומזה שיש לך גיסה בת 5 אני מבינה שיש לחמותך גם הרבה ילדים, כך שהיא בטח לא צחקה עליך, היא יודעת מה הלך הרוח של אישה אחרי לידה. החסרון כמובן שזה הולך לשני הכיוונים, היא יודעת טוב מאוד מה זה תינוק קטן ולא מבינה מה את עושה סיפור כ"כ גדול.
בכל מקרה שיחה של בעלך עם אימא שלו יכולה לפתור את הבעיה בצורה הטובה ביותר. (או אולי את בקשר טוב עם אחת הגיסות, ויותר קל להסביר לה ולבקש ממנה שתסביר?) ועוד משהו קטן שיכול לעזור - תדאגו אתם תמיד לעשות את כל מה שקשור בטיפול בתינוקת ולהשאיר לסבתא שלו רק את הכיף. אתם מחליפים טיטול, אתם מרגיעים אותה כשהיא בוכה, אתם מקלחים אותה, מלבישים אותה, מאכילים אותה משכיבים אותה לישון וכו'. זה יעביר מסר תת מודע חזק שרק אתם מטפלים בה ומחליטים מה יהיה איתה. 
לפעמים זה קשה להתגבר על הבדלי המנטליות, אבל תזכרי שבחרת את בעלך, לא את המשפחה שלו. ההורים שלו הם ההורים שלו לא חשוב כמה הם מעצבנים ואת חייבת להם הכרת טובה כי הביאו וחינכו את בעלך ורק בזכותם יש לך אותו. ואני בטוחה שאם תחשבי קצת תראי שהיית יכולה לקבל משפחה הרבה יותר גרועה... וזה בהחלט משהו להתנחם בו.
ושיהיה במזל טוב!!!
מזל טובשרבוב
(הזדמנות לאחל...)
ו...אני ממש מבינה אותך,
זאת זכותך המלאה.
גם חברה שלי אמרה שרק מגיל 18 אפשר להחזיק את הבן שלה,
ואפילו שבמשפחה של בעלה פחות מקפידים על כללים כאלה (כמו אצלך, גם היא כלה ראשונה)
אז כולם קבלו את זה בכבוד והבנה.
אז את ממש צודקת...
 
ואל תעלבי, שיעשו מה שהם רוצים מאחורי הגב שלך,
העיקר שב"ה בעלך איתך, ואכפת לו
גם אני פחדנית כמוך...נווה מדבר
ואני כבר בילד ה-5 ...  (והחשש רק הלך וגדל...)
 
אני פשוט "עושה קצת צחוק" מעצמי כדי להקדים תרופה למכה:
 
כשמבקשים ממני אני פשוט אומרת עם חיוך על הפנים משהו בסגנון של:
 
"אני משוגעת קצת בקטעים האלה ואני מפחדת לתת אותם לקטנים"
 
"לא כדאי לך לנסות, אני פחדנית ..."  וגם אם מתעקשים אני חוזרת על אותם משפטים...
 
עכשיו,בכלל  יש לי סיבה אמיתית "לרדת" על עצמי:שזה לא הולך ומשתפר עם מספר הילדים
 
והאמת, שאת צודקת, אצלי באחד האירועים המשפחתיים ילדה בת 11-12 החזיקה את הבת שלי שהיתה אז בת חודשיים (בלי רשותי כמובן), היא נתקלה במרצפת עקומה (זה היה בחצר של בית) ונפלה יחד איתה על הרצפה: הראש של הקטנטנה פגע בקצה מדרכה ולא פחות ולא יותר זו שהחזיקה אותה נפלה עליה!
הרגשתי שעוד רגע אני מתעלפת... אבל ב"ה לא קרה לה כלום (חוץ מפס "יפה" לאורך הראש שבלט לנוכח זה שלא כ"כ גדל לה שיער...)
והיום היא שובבה כמו כולם אצלי!
האמת,שהילדה שהחזיקה אותה באמת היתה אחראית ובוגרת, עובדה גם שהיא לא עזבה את התינוקת תוך כדי נפילה, אבל בכל זאת, אדם מבוגר יציב יותר וגם יכול להפיל את עצמו במקרה כזה לפעמים לכיון אחר על מנת להגן על התינוק.
 
(ומאז יש לי גם תירוץ...)
 
ואיך אני אומרת : "ילדים, זה לא משחק ילדים!"
 
אם את לא רגועה, אין שום סיבה שתאפשרי זאת.
 
מקסימום- או שיעבור עם הגיל ומספר הילדים, או שלא (כמוני) - העיקר לשדר שאת שלימה לגמרי עם עצמך איך שאת!
 
ממש בהצלחה!!!!
 
 
דבר ראשון, חיבוק גדול!יוקטנה
נשמע בכלל לא נעים ומאוד מעליב
דבר שני - אני מצטרפת ממש לכל מילה של יהודיה מא"י! כמה חוכמה בדבריה, וכמה צלילות של רוגע! אני שמה דגש במיוחד על זה שהתקשורת צריכה לעבור דרך בעלך! זה תפקידו (ונהניתי לקרוא שהוא לגמרי תומך בך, ומגונן. יש על מי לסמוך ב"ה!).
דבר שני - נהניתי לקרוא שממש לא יצאת פראיירית. מיד אמרת את אשר על ליבך, ולמרות התגובה שקיבלת (ואני יכולה רק לתאר לעצמי כמה נורא הרגשת) - חזרת והדגשת בפעם השניה! התמוגגתי לקרוא! אני, בעבר, נוכח סיטואציה כזו, רוב הסיכויים שהייתי מתאמצת לחייך ומורידה את הראש. איזה יופי שלמרות שאת צעירה, וגם אמא צעירה, את לא מורידה את הראש, אלא יודעת לעמוד על שלך.
שתדעי לך שזו מתנה מאוד גדולה שאת מעניקה לבת שלך: כח לעמוד על שלה, לגיטימציה להאבק על שלה, וביטחון עצמי עם האמת הפנימית שלה, אל מול הערות החברה והסביבה (גם הקרובה מאוד!).
דבר אחרון - הרגעה. אל תחששי מאי נעימות כתוצאה מעמידה על שלך בסיטואציות משפחתיות - מנסיון. את דורשת יחס מכבד, וזו זכותך המלאה לקבל וחובתם המלאה להעניק. מכיוון שכך, נסיוני מראה שזה לא ישפיע על האווירה ביניכם לרעה, ולהיפך - יהיה נעים יותר לכולם!
מזל טוב לך, וגידול קליהודית פוגל
את עדיין רגישה מאוד כי את זמן קצר כ"כ אחרי לידה. הרצון שלך שהגיסותיך לא יחזיקו את התינוקת מובן, ורצונו של אדם כבודו אעפי"כ הכעס והתיסכול שלך מוגזמים ואני תולה זאת ברגישות שלאחרי לידה. אם בתך היא התינוקת הראשונה במשפחה אז ברור שהיא מהווה אטרקציה גדולה. , וקצת קשה לגיסות להתאפק ולא לנסות להחזיק אותה. זה הרי כיף גדול. אבל מכאן ועד לעשות מזה ענין כ"כ גדול הייתי אומרת שיש הגזמה. ואולי אם את כ"כ חרדה לא היית צריכה לבוא לשבת בשלב כ"כ מוקדם. אבל שוב אומר שאין כאן סיבה ממשית להתפרצות שלך, רק הרגישות.... חיזקי ואימצי.
 
הבת שלי היא לא הנכדה הראשונהאשה של בעלי
הבת שלי היא הנכדה הראשונה מהכלות ז"א פעם ראשונה שיש להם נכדה שאמא שלה לא אוחזת כמוהם אצלם זה בכלל לא בקטע רואים תינוק תופסים אותו ומרימים אותו
השבוע ילדה גיסתי(הבת שלהם) תינוקת היא בת חמשה ימים וגיסתי בת החמש מסתובבת אתה בעמידה חופשי ומטילת אתה בבית בשבת היתה גם גיסתי שילדה אז היה להם עוד תינוק להחזיק ולהתלהב
אני מבינה את הרצון שלהם ובאמת הרגשתי מגעילה אבל אני מבינה שאני פוחדת שיחזיקו אותה ויעשו ממנה צעצוע ויריבו עליה כשהיא על הידים (דבר שקרה עם התינוקת של גיסתי)
ושלא תחשבי שאני הסטרית אני ממש לא. רק  שאני באתי מבית שמאד שמר על התינוקים הקטנים וגם אני זוכרת שלא החזקתי את אחינים שלי עד שהם נהיו לפחות בני שלושה חודשים
אז מה את רוצה שאני ישנה את כל הצורה שגדלתי עליה זה פשוט בלתי אפשרי . צר לי!!!!!11!
כמספר האימהות - מספר הגישותיוקטנה
וכולן צודקות, כמובן ;)
לא משנה מה ההיא חושבת, או מה ההיא חושבת, או שלהיא יש יותר ניסיון (כי מיד נמצא מישהי עם עוד יותר ניסיון, שחושבת בדיוק ההיפך ממנה).
חשוב רק מה שהאמא של התינוקת חושבת, והיא לא חייבת הסברים לאף אחד. זה לא עניין של "מגעילה". אם לא מכבדים אותך, אז הם ה"מגעילים", ולא את
אני לא רוצה שתשני את הרגשתךיהודית פוגל
רק שתקבלי גם את אלה שנוהגים אחרת ולא תיכנסי לכעסים ושלא תעשי מזה תקרית בינלאומית... עוד יהיו הרבה דברים שבביתכם נהגו כך ובבית הורי בעלך נוהגים אחרת. הרבה יותר נחמד לכבד את צורת החיים של כולם, ואם הם לא נהגו כך, היי את יותר חכמה ויותר נחמדה והביעי בנעימות שאת פשוט פחדנית ויהיה יותר נוח אם יתחשבו ברגישות שלך.
יהודית היקרהנחשונית
אני מאוד מעריכה את דעותיך וניסיונך הרב ולומדת ממך רבות, אבל לדעתי הפעם את טועה. כמו שאמרו כאן, זו התינוקת שלה וזכותה להחליט איך לטפל בה. אם חס וחלילה יקרה אסון, מי יקח אחריות? ולפעמים זה כבר מאוחר מדי.
מהאנונימי (פותח)
בודאי שזכותה להחליט, אני מתנגדת רקיהודית פוגל
לתגובה האגרסיבית מידי לטעמי ותולה אותה ברגישות שלאחרי לידה. כאילו בבת אחת היא שמה את כל משפחת בעלה בצד עויין וזה מטריד מאוד.
סליחה!!??בילי
כאילו מה? זאת התינוקת שלה והגיוני מאוד שהיא לא תסכים שילדה בת 5 וגם לא 12 תחזיק תינוק של 2 ומשהו קילו.
ואגב זה בכלל לא פחדני בעיני זה מאוד הגיוני ואחראי לדרוש את זה.

וגם אם היא היתה דורשת דבר הרבה יותר מופרך זו זכותה כי זו בתה ועליהם לכבד את דרישותיה.

את האמת היא דווקא הגיבה יחסית בעדינות, עם כל הכבוד חמות כזאת צריך להעמיד במקום.
איך היא אמורה לסמוך עליה מעכשיו? אם בקשה כ"כ פשוטה שלה לא מולאה מאחורי גבה ביודעין?

אשה של בעלי, חזקי ואמצי, האינסטינקט שלך לגמרי בריא. המשיכי לעמוד על שלך ואל תוותרי (וצודקות הבנות שאומרות שזה צריך להיות דרך בעלך).

מצטערת יהודית, ממש מוזרה לי תגובתך, חוץ מעניין הסכנה יש פה ממש בעיה של כבוד ואמון...
אולי זה יכול לעזורירוק זית
במקום לריב איתם ואולי גם לא להשאיר פתח לתסבוכות,
אולי תנסי להיעזר בתינוכיס?או במנשא אחר?
ז"א אם את מתחברת למנשאים אז את פשוט משאירה אותה עליך ואפילו שבעלך קורא לך את ניגשת אליו איתה  במנשא.ואם שואלים אותך את פשוט מסבירה שבגיל הקטן לתינוקת עדיף להיות צמודה אליך  ולהרגיש את חום גופך ואת קירבתך,שזה בונה בטחוןעצמי עצום.
ולגבי שמדברים או צוחקים עליכם .אליכם להרגיש שלמים עם עצמכם ואם ההרגשה לא טובה אז לבקש לשוחח עם ההורים בנעימות ולשטח את החששות ואת הדרך שלכם בניגוד לדרכם ולבקש שהם יקבלו אתכם כמו שאתם.
ואז בגיל שזה כבר לא יפריע לך שמרימים אותה חופשי  את תוכלי להפסיק .
הייתי רוצה להבין , יהודית למה את חושבת ככהאשה של בעלי
די נפגעתי כשקראתי את מה שכתבת , למה את חושבת שזה תגובה אגרסיבית
וחוץ מזה למה זה מטריד אם שמתי את בעלי בצד עוין . אחרי כזה דבר זה די ברור לא ???
סליחה תיקון טעותאשה של בעלי
לא שמתי את בעלי בצד עוין (בחיים לא!!!!!) אלא את צדו של בעלי ( לפי דבריך)
זאת היתה ההתרשמות שלי, מה לעשות?יהודית פוגל
כאילו איכשהוא הענין עם התינוקת שימש מעיין וונטה לעוינות נסתרת ולמתחים בינך לבין משפחת בעלך. עכשיו, אם התגובה הדי קיצונית שלך נבעה מהמתחים עם משפחת בעלך שלא קשורים למי ומתי מחזיקים את התינוקת, הרי שלא תקבלי תוצאות כי התגובה שלך היתה מכוונת לכעסים הקודמים שלך עליהם, וכאן הם מצאו דרך ביטוי. לכן התקוממתי על התגובה שלך. צריך להפריד. את קובעת מי מחזיק את התינוקת אבל זה לא מחייב פרץ כזה של רגשות. אבל אם יש לך ממקודם טעינות רבה עליהם וכאן זה התפרץ - צריך לטפל בזה בנפרד מהשאלה למי מותר להחזיק את התינוקת. בנסיבות רגילות ענין כזה לא היה גורם להתפרצות כזאת. אז תליתי את זה ברגישות שלך אחרי הלידה, וגם ב"חשבון" שיש לך עם משפחת בעלך.
 
 מקוה שהבנת, ואם לא את מוזמנת להתקשר אלי ונלבן יותר. אם יתברר שלא צדקתי אז אני מתנצלת כאן ועכשיו.
אולי את צודקת ..................אשה של בעלי
אין לי מושג ממה זה נובע אולי בתת מודע זה באמת ככה כי את כל האמת אני לא אוהבת לסוע אליהם , למה??? ככה !!! לא יודעת.  לא מצליחה להסביר לא לעצמי ולא לבעלי  ככה.!!!! תכלס נורא התעצבנתי ממה שקרה
דבר שני - כל דבר אפשר לתלות בהורמונים וזה דווקא מאד מעצבן אשה נהית חתיכת הורמונים לפני ואחרי לידה
בכל  אופן נראה מה נעשה אין לי ספק שאת הילדה שלי אני לא אתן להחזיק ולהשתגע לפחות עד שהיא תהיה בת שלושה חודשים אבל אולי נתגמש קצת וניתן להחזיק אולי רק בישיבה למרות שזה קטן עליהם כי את שאר התינוקים במשפחה הם ................
טוב הם הצטרכו להבין שהילדים שלי זה אחרת
בכל אופן פתחת לי כיוון  חשיבה שונה להבין דברים קצת אחרת
תודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!........................
הורמונים...שלה שוב
מתי לא מאשימים את ההורמונים שלנו? כשאנחנו לפני מחזור, כשיש מחזור, בהריון, בהנקה, אחרי לידה עם גלולות, אז מתי אנחנו מגיבות נורמלי בכלל???
בעיני לא הגבת קשה מדי, אין שום דבר רע ברצון להגיב בבכי על משהו שפגע בך, כתבת שכולם צחקו ממך, גם אני הייתי נעלבת מהזלזול בדעות שלי.
 ביחוד כשביקשת שלא.
א-ב ביחסים משפחתיים זה להבין שלכל אחד יש גישה שונה בחיים ולכל דבר (חינוך,דת, פרנסה, וכו וכו)
וכל מה שנשאר לנו כדי להיות בכל זאת קרובים במשפחה זה לכבד ולקבל.
לרוב הנשים יש בעיה עם בית החמות, כי מה לעשות? פתאום יש מישהי שהיא אמורה להיות מבחינת היחס שלי עוד 'אמא', אבל...היא לא באמת. זה לא המקום בו גדלנו, ותמיד יהיה פער עם מה שהורגלנו אליו.אז לא נראה לי שצריך להתחיל להתעסק פה עם מודע או תת מודע, ופשוט לקבל שנפגענו...כאב לנו לכן הגבנו ככה ולחשוב איך אפשר למנוע פגיעה חוזרת ואווירה טובה יותר עם הסביבה השונה.
בהצלחה...
בקשר להורמוניםיוקטנה
מעניין לדעת שהמילה "היסטריה" מקורה במילה הלטינית "בהיסטרום" - שמשעותה "רחם"! כלומר, היסטריה=רחם=נשים
("היסטרום" ולא עם האיות השגוי שיצא לי)יוקטנה
אני מזדהה איתך ,ומסכימה עם זהירותך,זו אחריותך לילדריבקאחרונה
זכור לי מקרה אצל בני הבכור שהיה תינוק, ואחייניתי אז בת 12 ,בקשה והתחננה לקחת אותו לסיבוב.
הוא היה כבר בן חצי שנה, אבל היה קריר בחוץ ,בירושלים...
אחרי הפצרות רבות הסכמתי שהיא תטייל איתו בעגלה לכמה דקות. הורדתי את המדרגות של הבנין והתפללתי שתשוב במהירות,
אלא שהיא חזרה רק כעבור שעה וחצי, כשאני מתה מדאגה. ודואגת שלילד קר. היתה שם רוח.
והנה היא שבה, עם תינוק קפוא, היא אפילו הורידה לו את הנעלי צמר ששמתי לו, כי זה היה מיושן מידי ולא מתאים לבגד. הרגלים שלו היו קרח, ואני פשוט צווחתי עליה. הילד השתעל אח"כ חודש.
מאז- אין יותר טיולים, לא מחזיקים תינוק בלעדיי ,רק ביחד איתי,
ומה לעשות?
האחינים שומרים מרחק, עד גיל שנה.
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד

עד היום לבש ארוך בקיץ,

מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.

אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…

עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה

מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)

לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך


בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…

משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.


ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

משפחה תורנית מחפשת יישוב קטן, קהילתיbula

עם קליטה פתוחה ודירות להשכרה

אשמח לרעיונות

באיזה אזור?פתית שלגאחרונה
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
בננו הבכור יהיה בספטמבר הקרוב בין שנה ותשעה חודשים. אנחנו אמורים לעבור להדר גנים, פ"ת. יש למישהו המלצות על מעון/משפחתון תורני ואיכותי?   הרף המינימלי, שתהיה למקום כשרות בשרית למהדרין. 
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות

אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.

לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...

,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?

אפשר לשתף את הגננתמענין

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה
סיר בישול איטיטרכיאדה

בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי. 

שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)

לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.

בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו 

שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.

אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)

בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!

אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום
נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית

בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.

מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?

הוא יודענהג ותיק

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה


אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית

או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי

בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

לא נכוןאריק מהדרום
יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.
תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת
בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?
אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה
יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות

אבל מה הטלפונים? אפשר בפרטי? בבקשה...ממתקית
אין לי בשלוףמתיכון ועד מעון
אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות

אולי יעניין אותך