בצה"ל, לא הרבה יודעים, המשימה הקשה והמסוכנת ביותר היא שטיפת כלים. כן, כן, תשאלו את האח, חבר או הבנדוד הלוחם שלכם, נו- איך צהל? הוא יגיד לכם במבט מיוסר, 'בעיקרון היה שבוע סביר רק שלשום היינו בתורנות שטיפה בשרית, אללה הוא אכבר אחי תברח אל תתגייס... אבל בינתיים בא תעשה לי משז' הגב שלי גמור...'
ככה גם אני, בשבוע השני לצהל התנסיתי בחוויה המחשלת הנ"ל. שלוש או ארבע שעות עמדתי עם חברים וקרצפנו לנו בסבבה. 
כשנגמר המפקד עשה מסדר, עמדנו מולו עם מבט של- הרגו אותנו, איפה היית? הייתי בטוח שמגיע לנו איזה שנ"צ על חשבון הבית אם לא שעת שק"ם... קיצור, המפקד הסתכל עלינו ואמר, חברה- הכל בסדר. זה קורה, יש ימים כאלה. לא נורא. ועבר למשימה הבאה. 
אנחנו מצמצנו לרגע, ואז פשוט עברנו למשימה הבאה.
שמעו חברי נשמןתי, העניין הזה של לא להתרגש, זה פתח לחופש זמין ומהיר. 
איזה שהוא חלק בתוכנו זקוק לכאב, לדרמה, ולקראחנה. זה לא אומר, שהוא ממציא, זה לא אומר, שהוא משקר, וכל אחד עובר מה שעובר וה' יעזור, אבל- אנחנו יכולים לווסת, לשחות עם זה, לדלג.
מיינדפולנס.
קחו נשמות טובות, תרגיל פשוט, דקה, עצימת עיניים, ודממה. שלווה. אתם לא תצליחו, 
מיד יקפוץ לכם למודעות, איזה חלונית, איזה התראה, מה עם זה, מה יהיה, איזה בעסה, איזה טעות, וואו איך אמרתי את זה... נכון? מעולה. 
עכשיו המשימה שלכם, זה לענות לאותו קול, מתריע, מזהיר, מאיים, מעדכן- מילה אחת:
"בסדר"
הודעה אחר הודעה, דאגה, כאב, זכרון, אתם לא הודפים ולא מתווכחים, מקשיבים בשומת לב, ואז משיבים- בסדר. אפשר לעלות את הדקות ולהיפתח להפתעות. יום אחרי יום, זה מרגיע, זה משחרר, לי זה עזר. בהצלחה. 
 

יעבדוך עמים וישתחוו לך אשכנזים

למה לחיילות דתיות אין מדי ב'?

שיא: חודש אוגוסט האחרון נרשם כחם ביותר בהיסטוריה העולמית - הידברות

חדשות סרוגים - פוליטיקה, דעות, יהדות, תרבות, כלכלה, ספורט ומידע ישראלי און ליין

אוכלי.ות מוות

https://www.facebook.com/photo/?fbid=39601450419454337&set=gm.28025514973770653&idorvanity=383152748433581&locale=he_IL

הם לא רוצים שתדעו: שאת תאיר- בני נער רצחו.