לא טוב לי. עצוב לי.
יוצא לי בימים האחרונים ובכללי כבר הרבה מאד זמן לחשוב על "אני-לאן".
חשבתי שפעם הייתי שמח יותר וניסיתי לחשוב למה.
הגעתי למסקנה שהיה לי יעוד. עשיתי דברים שאני אוהב. הייתי עסוק.
דיברתי עם אנשים שהיו צריכים ועזרתי כמה שאני יכול בלהגיע לפתרונות.
קידמתי פרוייקטים, הדרכה, קומונה, חונכות, טיפול...
ועכשיו- גורנישט.
יושב בישיבה וחושב על הא ועל דא. או בבית...
אין לי מה לעשות או מה לקדם. אין לי עם מי לדבר ואת מי לשתף. אין לי כלום. ריק לי.
אין לי את הדמות הזו שאפשר להגיד לה כל מה שרק יש על הלב. משמח או פחות, קושי או קפיצת מדרגה. סתם רעיון נחמד או משהו יפה שעשיתי.
אין לי את הדרבון הזה שהיה לי.
אז... אני יושב לי לבד בשקט וחושב. לאן זה יגיע? מן הסתם לשום מקום...
זה סתם דפוק לנחם כי זה באמת מצב באסה..