להגיד אח"כ, פחות כדאי יעיל.

אבל מראש, אם הם אכן אכלו טוב, את יכולה בשקט לומר להם, בחיוך גוער: זה אוכל של אמא.. אמא הכינה לכולם מספיק אוכל - גם לכם, אתם לא רעבים כבר.. כעת גם אמא צריכה לאכול, שיהיה לה כח לטפל בכם, להכין לכם, לעזור לכם... גם אמא בן אדם..

לא יקרה להם שום רע מזה.

למרת שכהורים, קשה לנו מאד לומר כך (וכנראה שאישית לא היית אומר... אבל תגידי..)

שלא תתני להם את האוכל שלך ולא תיצרי להם אח"כ רגשות אשמה

בעצם בסיטואציה שקרתה את היית זו שצריכה להציב את הגבולות ולאמר את הלא וזה היה הנכון לדעתי - שתאמרי להם שהם כבר אכלו ועכשיו את אוכלת. נקודה.

את מתוסכלת שלא עשית את זה ואת התסכול הזה את משליכה עליהם ואומרת להם שאת כועסת - יש בזה משהו קצת לא הוגן.

לסיכום - את שואלת אם הגיוני ללמד אותם לא לבקש את האוכל שלך - כן! 

איך לעשות את זה? להציב גבולות. כשהם מבקשים לאמר להם לא בצורה נעימה אבל ברורה והחלטית. (כמובן כשאת בטוחה שהם אכלו מספיק ולא באמת רעבים) אם האוכל שלך ממש מגרה את יכולה לתת להם קצת לטעום... 

זה לא הרגל טוב לוותר על ארוחת ערב בגלל זה.

(וחוץ מזה שגם היית חולה! אני מקווה שכבר הבראת. מחלה זה ממש ממש לא הזמן לשאוף לגדולות בחינוך. אם את שורדת והבית שורד, זה כבר יפה.)

- אז חוץ מכל אלה, לטווח ארוך יותר, הייתי מציעה לך לשקול ארוחת ערב משותפת עם הילדים. איך את עם הרעיון הזה? ניסית פעם?

ברור לי שיכולים להיות בזה הרבה קשיים, אבל אולי שווה להתאמץ, להשקיע, לשנות לו"ז, ולנסות בכ"ז, משתי סיבות עיקריות:

הסיבה העיקרית היא את-עצמך. זה נראה לי בלתי נסבל הרעיון שרוב הימים את לא אוכלת ארוחת ערב. את צריכה תדלוק, על מה תפעלי? ומגיע לך, מגיע לך לקבל לפחות את הצרכים הבסיסיים ביותר, שבחיים לא היית משלימה עם מצב שהילדים שלך לא יקבלו.

הסיבה הנוספת היא הילדים. כי בגדול עצם העניין של ההפעלה שלהם בדוגמה האישית, הדבר הזה שטבוע בהם שאם אמא אוכלת אז הדבר הנכון לעשות הוא לאכול - בגדול זה דבר חיובי, וזה מבסיסי החינוך. ילדים מתוכנתים לחקות את ההורים, וזה נכון להם ובונה אותם. ליתר ביטחון אני אבהיר שוב, שאני לא מדברת על המצב הנקודתי שנוצר. בטח שאת צודקת שיש לך זכויות, והילדים חייבים ללמוד לכבד את הצרכים שלך. אבל אם במצב אחר, כשיהיו בך יותר כוחות, תוכלי לנסות לכתחילה לאפשר את המצב הזה - שהם רואים אותך אוכלים באותו זמן שגם הם אמורים לאכול, ייתכן שתהיה בזה תועלת גדולה לך ולהם.

ענ"ד...

הנתון היה, שהיא לא מספיקה לאכול עם הילדים.  אם אפשר, בוודאי טוב.

מי אמר שזה אוכל שונה.. ואם אמא אוכלת מאוחר יותר - אז אכן זה אוכל של אמא. היא לא בן אדם?.. זה דבר טבעי, שאם ילדים רואים מישהו אוכל, תופסים טרמפ...  גם בחינה חינוכית, אם בטוחים שילד שבע, אין כל סיבה שיתחיל מחדש.

אני מניח שהיא יודעת לא פחות טוב, שנחמד מאד אם אפשר לאכול סעודה משפחתית. אז הפירוט הזה כאן, החביב לכשלעצמו, אינו שייך לענין. תארי לך שמישהי היתה כותבת, ש"אצלנו אוכלים עם האבא".. בעלך חוזר מאוחר יותר, אז אי אפשר. ואצלה, אי אפשר לאכול עם הילדים, כי עסוקה בגילאים השונים. מצב נתון ולא נדיר.

ושם זה לא היה "כמה כפיות", ולא כמו שאת מתארת שקורה לפעמים שאת אוכלת עם בעלך (משהו יותר טעים..) ומישהו קם. הילדים קמו, לאמא לא היה לב לסרב, לא נשאר לה. על זה יש להתפלא מהפירוש "אוכל של אמא"?... כפשוטו לגמרי.

אני בטוח במאה אחוז, שגם האמא הזו, היתה מזמינה לאיזה שובב מהילדים מנה מיוחדת שהזמינה לה ולבעלה, אם זו היתה המציאת שעליה דיברה..

מותר לך בהחלט לומר להם שזה אוכל של אמא.

הם מבינים זאת היטב

אם תרצי- יכולה לתת לטעום

אם לא- גם בסדר

להבא פשוט לא כדאי להכניס אותם לסיטואציה בה הם שואלים, נענים בחיוב, ואח"כ ננזפים..

שבנאדם צריך להטעין את עצמו באנרגיות כדי שיהיה לו כח לפעול ולעשות מה שצריך, כמו פלאפון שצריך להטעין לו את הבטריה

דברנו על שעות שינה מספקות ועל אכילה בריאה וכאלה

ומאז זה הפך לסוג של מושג - אני יכולה לאמר להם - חברה, הבטריה שלי בסוף אני הולכת עכשיו קצת להטעין את עצמי - לאכול/לנוח כמה דקות על הספה - עוד מעט אני אתאושש ואמשיך לשחק/לדבר/לעזור בש"ב וכו

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....