להגיד אח"כ, פחות כדאי יעיל.

אבל מראש, אם הם אכן אכלו טוב, את יכולה בשקט לומר להם, בחיוך גוער: זה אוכל של אמא.. אמא הכינה לכולם מספיק אוכל - גם לכם, אתם לא רעבים כבר.. כעת גם אמא צריכה לאכול, שיהיה לה כח לטפל בכם, להכין לכם, לעזור לכם... גם אמא בן אדם..

לא יקרה להם שום רע מזה.

למרת שכהורים, קשה לנו מאד לומר כך (וכנראה שאישית לא היית אומר... אבל תגידי..)

שלא תתני להם את האוכל שלך ולא תיצרי להם אח"כ רגשות אשמה

בעצם בסיטואציה שקרתה את היית זו שצריכה להציב את הגבולות ולאמר את הלא וזה היה הנכון לדעתי - שתאמרי להם שהם כבר אכלו ועכשיו את אוכלת. נקודה.

את מתוסכלת שלא עשית את זה ואת התסכול הזה את משליכה עליהם ואומרת להם שאת כועסת - יש בזה משהו קצת לא הוגן.

לסיכום - את שואלת אם הגיוני ללמד אותם לא לבקש את האוכל שלך - כן! 

איך לעשות את זה? להציב גבולות. כשהם מבקשים לאמר להם לא בצורה נעימה אבל ברורה והחלטית. (כמובן כשאת בטוחה שהם אכלו מספיק ולא באמת רעבים) אם האוכל שלך ממש מגרה את יכולה לתת להם קצת לטעום... 

זה לא הרגל טוב לוותר על ארוחת ערב בגלל זה.

(וחוץ מזה שגם היית חולה! אני מקווה שכבר הבראת. מחלה זה ממש ממש לא הזמן לשאוף לגדולות בחינוך. אם את שורדת והבית שורד, זה כבר יפה.)

- אז חוץ מכל אלה, לטווח ארוך יותר, הייתי מציעה לך לשקול ארוחת ערב משותפת עם הילדים. איך את עם הרעיון הזה? ניסית פעם?

ברור לי שיכולים להיות בזה הרבה קשיים, אבל אולי שווה להתאמץ, להשקיע, לשנות לו"ז, ולנסות בכ"ז, משתי סיבות עיקריות:

הסיבה העיקרית היא את-עצמך. זה נראה לי בלתי נסבל הרעיון שרוב הימים את לא אוכלת ארוחת ערב. את צריכה תדלוק, על מה תפעלי? ומגיע לך, מגיע לך לקבל לפחות את הצרכים הבסיסיים ביותר, שבחיים לא היית משלימה עם מצב שהילדים שלך לא יקבלו.

הסיבה הנוספת היא הילדים. כי בגדול עצם העניין של ההפעלה שלהם בדוגמה האישית, הדבר הזה שטבוע בהם שאם אמא אוכלת אז הדבר הנכון לעשות הוא לאכול - בגדול זה דבר חיובי, וזה מבסיסי החינוך. ילדים מתוכנתים לחקות את ההורים, וזה נכון להם ובונה אותם. ליתר ביטחון אני אבהיר שוב, שאני לא מדברת על המצב הנקודתי שנוצר. בטח שאת צודקת שיש לך זכויות, והילדים חייבים ללמוד לכבד את הצרכים שלך. אבל אם במצב אחר, כשיהיו בך יותר כוחות, תוכלי לנסות לכתחילה לאפשר את המצב הזה - שהם רואים אותך אוכלים באותו זמן שגם הם אמורים לאכול, ייתכן שתהיה בזה תועלת גדולה לך ולהם.

ענ"ד...

הנתון היה, שהיא לא מספיקה לאכול עם הילדים.  אם אפשר, בוודאי טוב.

מי אמר שזה אוכל שונה.. ואם אמא אוכלת מאוחר יותר - אז אכן זה אוכל של אמא. היא לא בן אדם?.. זה דבר טבעי, שאם ילדים רואים מישהו אוכל, תופסים טרמפ...  גם בחינה חינוכית, אם בטוחים שילד שבע, אין כל סיבה שיתחיל מחדש.

אני מניח שהיא יודעת לא פחות טוב, שנחמד מאד אם אפשר לאכול סעודה משפחתית. אז הפירוט הזה כאן, החביב לכשלעצמו, אינו שייך לענין. תארי לך שמישהי היתה כותבת, ש"אצלנו אוכלים עם האבא".. בעלך חוזר מאוחר יותר, אז אי אפשר. ואצלה, אי אפשר לאכול עם הילדים, כי עסוקה בגילאים השונים. מצב נתון ולא נדיר.

ושם זה לא היה "כמה כפיות", ולא כמו שאת מתארת שקורה לפעמים שאת אוכלת עם בעלך (משהו יותר טעים..) ומישהו קם. הילדים קמו, לאמא לא היה לב לסרב, לא נשאר לה. על זה יש להתפלא מהפירוש "אוכל של אמא"?... כפשוטו לגמרי.

אני בטוח במאה אחוז, שגם האמא הזו, היתה מזמינה לאיזה שובב מהילדים מנה מיוחדת שהזמינה לה ולבעלה, אם זו היתה המציאת שעליה דיברה..

מותר לך בהחלט לומר להם שזה אוכל של אמא.

הם מבינים זאת היטב

אם תרצי- יכולה לתת לטעום

אם לא- גם בסדר

להבא פשוט לא כדאי להכניס אותם לסיטואציה בה הם שואלים, נענים בחיוב, ואח"כ ננזפים..

שבנאדם צריך להטעין את עצמו באנרגיות כדי שיהיה לו כח לפעול ולעשות מה שצריך, כמו פלאפון שצריך להטעין לו את הבטריה

דברנו על שעות שינה מספקות ועל אכילה בריאה וכאלה

ומאז זה הפך לסוג של מושג - אני יכולה לאמר להם - חברה, הבטריה שלי בסוף אני הולכת עכשיו קצת להטעין את עצמי - לאכול/לנוח כמה דקות על הספה - עוד מעט אני אתאושש ואמשיך לשחק/לדבר/לעזור בש"ב וכו

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות