שלום, אני נערה בת 15 ואני עדיין מרטיבה בלילות.
אין לכם מושג כמה זה מפחיד ללכת לישון אצל חברות, אתם לא יודעים כמה זה קשה לסרב וכששואלים אותך למה את פשוט לא יכולה לגלות.
זה מתסכל...
אתם לא מבינים מה זה לקום באמצע הלילה, לגלות רטיבות, ופשוט להתחיל לבכות.
הייתי קמה באמצע הלילה ומתחילה לבכות את החיים שלי עד הבוקר.
כשהייתי בת 12 אני והוריי הלכנו לרופא ונתנו לנו את הזמזם, זה פשוט לא עבד, אני לא יודעת למה.
עוד כשהייתי ילדה די קטנה, כיתה א ב כזה, האחים שלי שהיו קרובים לגילי היו צוחקים עליי, אחי הקטן כבר נגמל אבל אני פשוט לא.
זה קשה כל כך, אני לא מסוגלת לתאר את זה.
אני אמורה ללכת למסיבת פיג'מות עוד כמה ימים ואני לחוצה ברמות.
לא ישנתי אצל חברות עד גיל 13.
ישנתי אצל חברות כמה פעמים וגם ישנו אצלי, אבל פעם אחת ישנתי אצל חברה והיינו 5 בנות, רעדתי מפחד.
לקחתי את הטלפון שלי, שמתי אוזניות, והפעלתי את המוזיקה הכי רועשת שמצאתי.
הכרחתי את עצמי להישאר ערה.
זה פחד לא יתואר.
אני עדיין מקפידה לא לשתות לפני השינה או אפילו לא לשתות מהצהריים אל אף שאני יודעת שאני מזיקה לעצמי.
אני מקפידה גם ללכת לשירותים לפני שאני נכנסת למיטה.
תמיד יש לי תחושה כזאת שאני מאכזבת לא רק את עצמי אלא גם את כל המשפחה.
כל לילה כשאני מתעוררת במיטה רטובה אני מרגישה פשוט נורא, זאת תחושה כזאת מגעילה של לשנוא את עצמך ולמה רק אני כזאת, למה דווקא אני.
אני אישית גיליתי כשהלכנו לרופא שגם אבא שלי סבל מזה אבל לא עד גיל 15 שזה כבר מאוחר מאוד אבל זה כבר אומר שיכול להיות שזה עבר בתורשה.
קראתי המון על הבעיה באינטרנט כי זה מעניין אותי ואני רוצה לפתור את זה ועל הדרך ראיתי שהרבה הורים מתלוננים על כך שהילד שלהם עדיין מרטיב במיטה בגיל 5 ואני לא מסוגלת בכלל להסביר כמה זה מעצבן זה שהם לא מבינים שהם עוד במצב טוב.
אני מפחדת לשתף את החברות שלי, ותראו אותי בקושי מסוגלת להגיד את השם שלי כי יש מצב שאנשים שמכירים אותי יגלו.
תראו אותי בת 15 ועדיין מרטיבה בלילות.
אתם לא לבד.
אני לא יודעת מה לעשות, אני מיואשת מהחיים.
אין לכם מושג כמה זה מפחיד ללכת לישון אצל חברות, אתם לא יודעים כמה זה קשה לסרב וכששואלים אותך למה את פשוט לא יכולה לגלות.
זה מתסכל...
אתם לא מבינים מה זה לקום באמצע הלילה, לגלות רטיבות, ופשוט להתחיל לבכות.
הייתי קמה באמצע הלילה ומתחילה לבכות את החיים שלי עד הבוקר.
כשהייתי בת 12 אני והוריי הלכנו לרופא ונתנו לנו את הזמזם, זה פשוט לא עבד, אני לא יודעת למה.
עוד כשהייתי ילדה די קטנה, כיתה א ב כזה, האחים שלי שהיו קרובים לגילי היו צוחקים עליי, אחי הקטן כבר נגמל אבל אני פשוט לא.
זה קשה כל כך, אני לא מסוגלת לתאר את זה.
אני אמורה ללכת למסיבת פיג'מות עוד כמה ימים ואני לחוצה ברמות.
לא ישנתי אצל חברות עד גיל 13.
ישנתי אצל חברות כמה פעמים וגם ישנו אצלי, אבל פעם אחת ישנתי אצל חברה והיינו 5 בנות, רעדתי מפחד.
לקחתי את הטלפון שלי, שמתי אוזניות, והפעלתי את המוזיקה הכי רועשת שמצאתי.
הכרחתי את עצמי להישאר ערה.
זה פחד לא יתואר.
אני עדיין מקפידה לא לשתות לפני השינה או אפילו לא לשתות מהצהריים אל אף שאני יודעת שאני מזיקה לעצמי.
אני מקפידה גם ללכת לשירותים לפני שאני נכנסת למיטה.
תמיד יש לי תחושה כזאת שאני מאכזבת לא רק את עצמי אלא גם את כל המשפחה.
כל לילה כשאני מתעוררת במיטה רטובה אני מרגישה פשוט נורא, זאת תחושה כזאת מגעילה של לשנוא את עצמך ולמה רק אני כזאת, למה דווקא אני.
אני אישית גיליתי כשהלכנו לרופא שגם אבא שלי סבל מזה אבל לא עד גיל 15 שזה כבר מאוחר מאוד אבל זה כבר אומר שיכול להיות שזה עבר בתורשה.
קראתי המון על הבעיה באינטרנט כי זה מעניין אותי ואני רוצה לפתור את זה ועל הדרך ראיתי שהרבה הורים מתלוננים על כך שהילד שלהם עדיין מרטיב במיטה בגיל 5 ואני לא מסוגלת בכלל להסביר כמה זה מעצבן זה שהם לא מבינים שהם עוד במצב טוב.
אני מפחדת לשתף את החברות שלי, ותראו אותי בקושי מסוגלת להגיד את השם שלי כי יש מצב שאנשים שמכירים אותי יגלו.
תראו אותי בת 15 ועדיין מרטיבה בלילות.
אתם לא לבד.
אני לא יודעת מה לעשות, אני מיואשת מהחיים.
-אבל יש עוד דרכים לטפל בזה!!
