קודם כל, תשני כיוון בהתייחסות כלפי עצמך באופן מוחלט. טוטאלי.

את לא מגעילה. את לא מאכזבת אף אחד. זה ממש שטויות. זה בכלל לא משהו שקשור לאיזושהי בחירה או "אשְמה". מה הקשר..

יש כאלה, שכאשר יש מזג אויר קצת חם, ישר יורד להם דם מהאף.. הם "אשמים" במשהו? לא. זו תופעה שיכולה לבוא בגלל חוסר באנזים מסוים, או משהו בכלי הדם שם.  תתייחסי לזה אותו דבר. 

זה קודם כל. תאמרי לעצמך - אני בסדר גמור, אישיות בסדר (רואים גם לפי רמת הכתיבה). זה הכי חשוב.

שלב ב', זה מה עושים עם זה. תחליטי שאת לוחקת בשלוה גמורה. משחררת כל לחץ. נכון, לא נעים לקום כך. בסדר. מטפלים בשלוה וזריזות - ונגמר. לא נורא. תראי בזה אתגר ונסיון לבנין משהו טוב באישיות שלך: שאת לא מבלבלת בין איזו תקלה פיזית, לבין האישיות. מתייחסת לזה כמו משהו מבחוץ. כמו שהיית עושה אם פתאום ירד עלייך גשם בחוץ. בשלוה, בנחת, ביעילות. ולעבור הלאה.

דבר נוסף, אל תסגפי את עצמך מהצהריים. את רואה שזה לא עוזר. לפעמים החשש עצמו יכול לגרום..  מספיק להחליט ששותים עד שעתיים לפני השינה.

ולדעתי, הכי טוב שתחליטי שכעת את לא מתייחסת לנושא חצי שנה. לא חושבת עליו. חברות - אפשר להזמין הביתה. שם הן לא בדיוק אמורות לדעת מה קורה. לא חייבים להתארח. 

תשחררי, קצת. אולי השלוה תעזור להיגמל מזה.

אם עוד חצי שנה ימשיך - תתחילי לבדוק שוב אפשרויות טיפול. לא טוב שזה כל הזמן בראש שלך.

תצליחי. אל תתסכלי את עצמך. שום קשר לאישיות שלך.

ונתנו לך כאן בהמשך כמה עצות מעשיות פשוטות, שיכולות לעזור טכנית. בלי לעשות מזה "ענין"..

אני גם הייתי מרטיבה עד גיל גדול, לא זוכרת בדיוק עד מתי, אבל לפחות 12-13.

וכל מה שכתבת כל כך כואב וכל כך מחזיר לי את התחושות של האכזבה מעצמי וגם הגועל של להתעורר כל פעם למיטה רטובה...

אז קודם כל, תדעי שאת לא היחידה. גם זה קצת מנחם (אני הייתי בטוחה שרק אני ככה בעולם...)

וחוץ מזה- זה באמת לא אומר עלייך כלום! זה ניסיון קשה שהקב״ה שלח לך אבל זה לא אומר כלום על האישיות שלך, כמו שכתב יפה הרב דן.

ובהקשר המעשי- קודם כל, קראתי פה בפורום על תרופה בשם מינרין שיכולה לעזור נקודתית במצבים של אירוח (זה לא עוזר להפסיק להרטיב אבל נקודתית בלילה שממש לא מתאים לך להרטיב כי את מתארחת או מארחת זה אמור למנוע. אני מעולם לא השתמשתי אבל היה עוזר לי מאוד אם הייתי יודעת על כזה דבר)

אפשרות אחרת זה לבדוק אפשרות של תחתון סופג, ככה שגם אם מתפספס הכל נספג בתחתון ולא כל המיטה נרטבת. זה יכול להיות גם סוג של פתרון ללילות מסוג כזה.

וחוץ מזה- יש גם דבר שנקרא מרפאת הרטבה. לא יודעת מה עושים שם כי אותי לא לקחו, אבל אולי יהיה שם איך לעזור לך.

לי בסופו של דבר אני לא יודעת מה עזר. התפללתי על זה הרבה, ובשלב מסויים אמא שלי אמרה לי לנסות לעשות תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן- תנסי בשירותים לעצור פעם את הזרם של השתן וככה תרגישי את השרירים שאת מפעילה. לא טוב לתרגל את זה באמת בזמן עשיית שתן, אבל את אותו שריר להתאמן מידי פעם לכווץ ולהרפות. אני חושבת שכן היה לזה חלק בזה שבסופו של דבר הרטבות הפסיקו. 

ותחזקי בעצמך את הידיעה שאין בך שום דבר לא בסדר! זה באמת לא אשמתך, זה רק ניסיון שה׳ שלח לך...

תבקשי מההורים שלך לעזור לך, אולי רופא המשפחה יכול לעזור להפנות אתכם לפתרונות שונים, ותתפללי על זה גם...

הרבה כוחות והצלחה...

בישביל לישון אצל חברות את יכולה לקנות תחתונים סופגים במידות של מבוגרים
אף אחד לא אמור לראות את זה, וזה יכול לתת לך ביטחון ורוגע מהעניין
(מזכיר לי שיש בסידרה ארתור פרק על זה ...)

חוץ מזה יש מצב שפיזיותרפיה של ריצפת האגן יכולה לעזור?
אולי כדאי לחזור למרפאת הרטבה ולראות מה עוד יש להם להציע?

כמה שאת טובה ואישיות.. דואגת להודות לכל אחד, להכיר טובה, בשימת לב.

קחי פרופורציות, בין העיקר היפה הזה שבך - לבין "תקלה".. גם אם היא צריכה טיפול...

[ואני חושב שאחרי כל העידודים  והעצות הללו - את כבר יכולה להחליף ניק...]

אני בעצמי עד גיל 15 המשכתי להרטיב בתדירות מאוד גבוהה(כמעט כל לילה...) ובדיוק גם יצאתי לישיבה תיכונית, וסרט כמו שאת מבינה... ולצערי גם שם קרו תקלות מצערות..
אני מורא מזדהה עם התחושות שכתבת, ורק יכול לחזק את מה שהרבה אחרים כתבו פה, אין שום סיבה בעולם להתייאש מהחיים!!! ממש ממש לא! זאת מורכבות שישנם דרכים לטפל בה! אבל לא להתייאש, להאמין בעצמך!!! את נבחרת ע"י הקב"ה להתמודד עם מורכבות זאת, תהיי בטוחה שיש לך את הכוחות!!!
תשחי על עצמך, תאהבי את עצמך, ואל תתיאשי!!!
אני האמנתי שזה בראש...על עצמי זה ב"ה הצליח! גם אני הפסקתי לשתות מארבע וגם עלי זה לא עזר ככ, אבל כשכל לילה הייתי אומר לעצמי לפני השינה איזה30-40 פעם "לי לא בורח" זה לאט לאט עזר!
יכול להיות שזה יכול לעזור לך... וגם יכול להיות שלא-אבל יש עוד דרכים לטפל בזה!!
אבל באמת הכי חשוב לשמוח, לאהוב את עצמך, לסמוך על עצמך, להיות רגועה נפשית(!!!!! זה קריטי!!!!!  השקט הנפשי מאוד מאוד חשוב!!!!) מאחל לך המון בהצלחה!!! 

אבל- יצאתי ללמוד בפנימיה בזכות המינרין. שום דבר אחר לא עבד עליי (חוץ מהזמזם וצמיד כזה של זרם חשמלי חלש ניסינו גם חליטה כלשהיא וכדורים הומואופטיים)

הרגשתי שההרטבה הייתה נתון מאוד מציק ומעצבן, אבל ממש לא מרכיב של האישיות שלי.

נראה לי התמודדתי עם זה פרקטית- אלו הנתונים ומה אפשר לעשות לגביהם.

על אף ששנאתי את הקור שכרוך בהרטבה... והייתי ממש עצלנית בלהחליף... ועוד באמצע הלילה או לפנות בוקר שאף אחד לא ישים לב. 

אבל עם יד על הלב עברו הרבה שנים... אז אולי אני קצת מייפה.

מה שבטוח זה שיש פתרונות, ושדברים שלא עבדו בעבר יכולים לעבוד בהווה, ובנוסף הגוף (השרירים) מבשילים וההרטבה נעלמת. בקרוב אצלך!

יש מכשיר שניתן לקניה מאיביי, עולה כמה עשרות שקלים ומחולל פלאים...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....