דורש יצירתיות איך בדיוק...

אבל ככה הם מרגישים שאמא איתם.

נגיד קיפול כביסה - שהם יביאו לך בגדים, שיתחפשו למשהו,

אם אני מקפלת כביסה עם הבן שלי (שנה וחצי) זה 50% משחק "קוקו". נכון, לוקח יותר זמן ומצד שני המטלות ממולאות בלי שהוא בינתיים מייצר עוד מטלות.

את עצמי כילדה (בת 3) יושבת ליד אמא שמניקה ושומעת סיפור.

האמת שעם שלושה קטנטנים קשה מאד לעשות משהו נוסף מעבר ללהיות איתם

עד כמה שאני זוכרת את עצמי בשלב הזה, בשעות אחה"צ הייתי נטו איתם ואפילו לא ניסיתי לעשות משהו אחר בבית

מטלות הבית נדחו לערב, אחרי שהם הלכו לישון או עזרה בתשלום או שבעלי עזר הרבה מעבר לרגיל או שמדי פעם הייתי לוקחת ביביסיטר שתוציא אותם לגינה לאיזה שעה שעתיים ובזמן הזה הייתי משתלטת על הבית

ועכשיו שהמזג אויר מתחיל להיות יותר נח תנסי כן לצאת איתם מדי פעם, זה יהיה קצת מסורבל בהתחלה אבל את תתרגלי וגם אותך זה יאוורר, תפגשי נשים, תנשמי אויר

השינוי הוא בעיקר בראש, לבנות סדר עדיפויות חדש.

חודשיים אחרי לידה, ויש לי בן בן 4 ובת כמעט בת שלוש. הם שובבים לא קטנים! הבת אומנם קצת יותר עדינה, אבל היא נגררת לפעמים אחרי השובב הגדול (והמתוק), ואני כמובן צריכה לטפל גם בתינוק.

אז קודם כל מזל טוב!

וזה באמת לא פשוט.

מה שלי עוזר זה לעשות כמה שיותר עבודות בית בבוקר כשהתינוק ישן, וכך אחר הצהריים אני בעיקר עם הילדים. (הגדול מסיים ב4 וחצי והקטנה ב2).

בנוסף אני גם משתדלת להעסיק אותם, וגם לתת להם לשחק לבד, ואז לשים גבולות ברורים: לא להרביץ, לא לקפוץ על ספות וכו'. אם זה לא עוזר, אז אני אומרת שהם יכולים לקבל דברים שהם אוהבים כמו מחשב אם הם מתנהגים טוב. בד"כ זה די עוזר.

מחשב ממש עוזר. כמו שאני לפעמים משתמשת בו לתועלת, אז גם לילדים יש שם תוכניות טובות: כמו של ערוץ מאיר לילדים, "שלוש ארבע לעבודה" וכו'. כמובן אני משתדלת שלא יראו יותר מכמה תוכניות בערב. התיעצתי עם מישהי שעובדת בהתפתחות הילד. היא אמרה שמחשב במינון הנכון לא מזיק לילדים.

אז יש לי קצת זמן לכוס קפה, ארוחות ערב וכו'.

גם אני לפעמים משתפת אותם בהכנות לארוחת ערב למשל: להביא לחם וכלים חד פעמיים, לזרוק דברים לפח וכו'.

אני גם יוצאת לגן משחקים בערך פעם בשבוע וזה קשה. בדרך כלל התינוק ישן בעגלה (דווקא המנשא מעמיס עליי יותר), ואני איתם בגן משחקים.

שמתי לב שלפעמים צריך לכוון אותם למשחקים שהם שכחו מהם, כמו "רוצים לשחק בלגו?" והם, אחרי שכמה ימים לא שיחקו בו, יכולים להתעניין.

בעיקר עוזרת לי האמונה שאני עושה מצווה חשובה - גידול בנים לעבודת השם. השם שותף איתנו בגידול (שלושה שותפים באדם הקב"ה, אביו ואמו). והמון תפילות לסיעתא דשמיא.

בהצלחה!

סליחה על האורך, ככה יצא.

השעות זה משמעותי, אבל אצלי רק הגדול מסיים ב4 וחצי, הקטנה  - ב2.

האמת, אם אפשר כדאי באמת להוסיף צהרון.

כדורים, פלסטלינה, להכין עוגיות, כל הדברים שמרפאות בעיסוק ממליצות עליהם לילדים עם בעיה בוויסות החושי. אני הייתי שואלת את המרפאה בעיסוק לעצות. אבל את נשמעת לי אמא משקיענית הר בה מעל הממוצע!!! סתם שתדעי את זה...

ולא, את לא אמורה לעשות להם אוירון  את אחרי לידה... וגם אם לא... חיבוק ובהצלחה!

עובדה שגם החלטת להתיעץ פה כדי לשפר את המצב.

עם כל השמחה והמתיקות, יש קשיים לא פשוטים בגילאים האלה. גיל שנתיים בכלל נקרא "גיל המרד". בטח ובטח כשיש לילד קושי נוסף.

אני חושבת שגם הם בטח מרגישים  שבגלל התינוק החדש הם כאילו קצת בצד, למרות שאת מנסה הרבה להיות איתם. זה די טבעי.

כל תינוק במשפחה דורש הרבה טיפול ותשומת לב. 

גם אצלי הרגשתי שלגדולים לוקח זמן "לעכל" את המצב החדש. ולפעמים הם דורשים יותר תשומת לב בדרך שלילית.

חשוב לתת להם תשומת לב, אבל אי אפשר כל הזמן רק להיות איתם. התינוק דורש את שלו, וגם אנחנו בני אדם.

בקשר למשחקים, נראה לי שלילדים אנרגתים יצירה והרכבה מתאים רק לחלק מהזמן.

בימבות, כדורים רכים (שמתאימים לבית) אולי יתאימו יותר. אם יש לך שקית עם תחפושות זה גם יכול להיות משחק כיפי, בתחפושות.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....