(נכתב לפני שנה, שופץ השנה.)
זקן ספירה
כבר בתחילת השנה כששמתי לב שהזיפים שלי צומחים יותר מהר ושאני צריך להתגלח גם באמצע השבוע, ידעתי שיהיו צרות עם זקן הספירה. ניבאתי ולא ידעתי מה ניבאתי.
זמן קיץ מתחיל בישיבה בא' אייר ועם היציאה מהאוטובוס הממוזג מקדם את פנינו גל החום הראשון של העונה. לילה- וחם. וזוהי רק ההקדמה- מחר כשהשמש תזרח החום של האספלט יהיה מספיק בשביל לבשל על המדרכה ביצה קלה. עולים לדירות לפרוק בזריזות את הציוד, כדי להגיע כמה שיותר מהר לבית המדרש- הרי בשביל זה חזרנו לישיבה, לא? אולי נתפוס כמה שעות לימוד לפני שנלך לישון, ככה להתחיל את הזמן ברגל ימין. חוץ מזה, בית המדרש הוא המקום היחיד בישיבה עם מיזוג אוויר...
21:24- אני מתיישב במקום שלי, פותח גמרא. יו, כמה שזה קשה, לא עשיתי את זה כבר חודש. אני מנסה להיזכר איך הרב הסביר בשעור האחרון לפני בין הזמנים את מחלוקת רב ושמואל בעניין בניין בכלים ולא עולה לי כלום. אוף! אני ישבתי על הדף הזה שעות, איך אני לא זוכר שום דבר?
22:09- נעבור למשהו פחות כבד, ברור שאני לא מרוכז מספיק בשביל לעשות חזרות בעיון. אם רק החברותא שלי היה מגיע באוטובוס ולא מתעקש לינסוע רק בטרמפים לא הייתי נאלץ להתפשר כל כך מהר. אולי נלך על מסילת ישרים?
22:41- איזה מצפון הספר הזה עושה אחרי הבטלה של בין הזמנים. חוץ מזה אני מתחיל לנקר. כדאי שאלך לישון. לפחות סדר בוקר של מחר יראה נורמלי.
22:53- השכן מקומה חמש עולה עם הכלב שלו יחד איתי במעלית. הוא מצמיד אליו את הכלב (רויאל אמסטף אימתני) ומסתכל עלי במבט מוטרד. מה הבעיה שלו? מבט קצר במראה של המעלית מאיר את עיני בסוגיה- הזיפים שמכסים את פני גורמים לי להראות כמו תמונת WANTED של אסיר נמלט. אני יודע מה עובר לו עכשיו בראש- אחרי חצי שנה שהדוסים האלה של הישיבה מנסים לעשות עלינו השכנים רושם טוב, סוף סוף הם חושפים את פרצופם האמיתי (והמזוקן). כדאי להתחיל לשמור על הכלב שלא יסתובב בבנין בלי השגחה, לך תדע מאיזה דם הם מכינים מצות... רגע לפני שהשכן יצא בקומה שלו ניסיתי למלמל משהו על ספירת העומר ומות תלמידי רבי עקיבא, אך מגרוני הניחר יצא רק קול שהזכיר לי את הגעיה של השור שגירשתי מהשביל בנחל צבעון בשבוע שעבר. נו, השכן הזה במילא אף פעם לא אהב אותנו הבייני"שים.
23:32- כבר חצי שעה אני שוכב במיטה והשינה לא מגיעה. זה החום המעיק הזה ששורר בחדר שלא נותן לי להרדם. אוף, איך שוב שכחתי להביא מאוורר מהבית?
00:17- זיפים של שבועיים וחום של 41 מעלות זה שילוב קטלני. זה כמו לישפוך אבקת גירוד על כל הפרצוף. נשטוף את הפנים, אולי זה יעזור.
01:09- זה לא עזר. אני מעביר את המיזרון שלי לרצפה מול החלון, אולי תעבור במיקרה איזו בריזה תועה ותקרר את האש שאוחזת בלחיי. איך הרבנים מגדלים זקנים, תגידו לי?
02:23- אני לא מצליח להפסיק לגרד את הפנים. ניראה לי שנעשה עוד מקלחת ארוכה.
03:42- אני מתחיל לצאת מדעתי. אני מסתובב בדירה, בודק אם כל החבר'ה חזרו מבין הזמנים. איך הם מצליחים לישון בשקט? הרי רק לאורי התימני מותר להתגלח כל ערב שבת...אם אני לא אלך לישון אני אירדם מחר לחברותא. בעצם, הוא עוד לא הגיע לישיבה...
03:56- אם אני אשב על הידיים אולי אצליח להרחיק אותם מלחרוט תעלות בעור הפנים. העור שלי כבר כל כך משופשף שזה כואב. תלמידי רבי עקיבא מתו מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. אם נארגן איזה חג של אהבת חינם, אולי יהיה מותר להתגלח?
ניראה לי שנרדמתי. אני חולם שהפרצוף שלי נמצא בתוך קן של נמלים אפריקניות אדומות וארסיות שצועדות לי על כל הפרצוף.
06:34- ביפ ביפ ביפ ביפ ביפ ביפ ביפ איזה שעון מעורר מעצבן. לא סתם קוראים לו נודניק. עד שנירדמתי... טוב, אם לא נקום נאחר לתפילה.
בין הניקורים על הגמרא בסדר בוקר הצלחתי לחשוב רק מחשבה אחת-
מזל שעוד יומיים יום העצמאות.
(נ.ב.- אפשר להתגלח גם מחר- ערב שבת ור"ח יחד...)
)
