בסוף זה רק הגוף שלך זרוק שם על המיטה
בלי שקע כתף לטמון בו את הראש.
ספל ריק שעד לפני רגע היתה בו אשליית חמימות
ופתאום אין ידיים חובקות סביבו. פתאום
אין להתנחם בו.
כל השקעים ריקים לי בבת אחת
באיןידיים
הגוף נאחז בצורתו הקודמת אולי רק
מכח אוויר נשום-על-כרחו, אולי רק אינרציה.
(באנציקלופדיה לילדים קראתי פעם
חור שחור הוא כוכב שקרס אל תוך עצמו
מה יקרה כשגם הגוף יפנים את הבדידות?)
ספל ריק נעדר אשליית חמימות
נעזב על קצה השולחן. אם יפול
לא יהיה מי שיספיק לתפוס.
בתחתית משקעי קקאו
ציר שישים מתדפדף לי בכל הטרמפיאדות
כמו סיפור ילדים ישן,
משקעי זכרונות מתערבלים בנוף
ויורדים איתי אל הואדי.
איך נבכה ילדות
שנלקחה מאיתנו בטרם עת
(אוויר נשום-על-כרחו
אין להתנחם בו)
