ופשוט לעשות מה שצריך ברגע. ולא ללכת על ביצים בשום פנים ואופן. כמובן לתת אהבה ויחס חיובי אבל להתנהל רגיל, כדי שהיא תבין שאתם לא מפחדים ממנה ומצרחות שלה.

דוגמת הלבוש - את לא רוצה ללבוש את הבגדים שהוצאנו לך? אוקיי תבחרי לך מה שאת חושבת שיהיה לך טוב
בהתחלה אצלי למשל היא הייץה מתלבשת עם שילובים נורא מוזרים אבל העדפתי את השקט והשלווה. שהיא חזרה מהגן היא די הבינה שהיא לא התלבשה כראוי ויום למחרת בחרנו בגדים ביחד

פשוט פשוט להתעלם. זה הגיל שהם מנסים אותנו ההורים בכל דבר קטן והילד חושב שבבכי או התפרצות הוא יקבל את מבוקשו.

זה עבודה ועבודה קשה טבל משתלם בסוף

לא להילחם עם הילד

תחליטו שאחד לא צועק על השני בנוכחותה, זה לא שייך.
חלק מהסמכות ההורית שלכם היא ההבנה שמילה של אבא היא מילה. ומילה של אמא היא מילה.
ולא שיש פתח לחלוק עליו- כי הנה גם הם לא מסכימים אחד עם השני...
אם מפריע משהו בהתנהלות של השני- תשמרו את זה לאח"כ ותבררו ביניכם מה נכון.
עדיף טעות חד פעמית מתוך שותפות והבהרת נסמכות ההורית.
מלצדוק כל פעם באופן ספציפי אבל לערער את הסמכות של כל אחד מכם...

מסכמים קווי פעולה מראש ואף פעם לא מתווכחים, לא מראים חוסר הסכמה ובטח שלא צועקים אחד על השני בנוכחות הילדים. כל הפערים ביניכם - מלובנים ביניכם שלא בנוכחות הילדים.

אח"כ חשוב מאוד להחליט את מה משחררים - לא לתת לה יותר מידי הזדמנויות לעשות עליכם מניפולציות. את מה שהחלטתם שעומדים עליו - לעמוד ולא להשבר, מילה שלכם היא מילה!

כמה דברים.
א. כדאי שתהיו מודעים לכך שחלק מהקושי הוא העובדה שהיא הבכורה. היא תמיד נראית לכם הגדולה, בעוד שלמעשה היא קטנה ממש...יכול מאוד להיות שמתחת לפני השטח יש איזו צפייה ממנה להתנהגות בוגרת. זה קורה כמעט אצל כולם...
הפתרון לזה- לשחרר כמה שאפשר...

ב. גיל 4 הוא גיל ההתבגרות השני, אחרי גיל שנתיים. אותם תסמינים בערך...רצון גדול לעצמאות, בדיקת גבולות מתמדת, הרבה רגשות ובלגן...
הפתרון האפשרי- קודם כל לנסות לראות את המצב ''מלמעלה''. אתם ההורים, היא הילדה. היא לא מבינה מה עובר עליה, אתם כן יכולים להבין.
ועוד דבר- להימנע מ''לא'' מיותר. תקבעו כמה ''לאוין'' שיהיו חד משמעיים ו היא מהר מאוד תלמד שעליהם אין עוררין. כל השאר- תנסו ללכת לקראתה.

ג. חכמת ההורים למנוע חיכוכים- שים לב, המצבים שתיארתי קשורים למצבי מעבר, שהם הכי קשים. מעבר מהבית לרכב, מעבר מפעילות לפעילות.
אתם יכולים למזער את הקושי אם א. תיידעו אותה כמה דקות לפני כן. ''מתוקה, עוד כמה דקות אנחנו מפסיקים לשחק, אוספים, ונכנסים להתקלח''.
ב. תנסו לעשות יותר דברים בכיף. תהיו יצירתיים.תשתמשו בקצת שוחד במקרה הצורך... ''מי שיושבת חגורה ברכב מקבלת עוגיה''. תשתמשו בשעון, ''את רואה את המחוג השחור הדק? עכשיו הוא ב5. כשהוא יגיע ל9 אנחנו נכבה את הטלוויזיה''. אפשר אפילו לשלוח אותה לבדוק אם כבר הגיע הזמן..
אפשר לעשות תחרות עם השעון ''בואי נראה מי ינצח, את או השעון''. או תחרות איתכם ''מי לובש מעיל הכי מהר, הנה, אני כבר מנצחת. ''.
כמובן אפשר גם מבצע מדבקות. כל בוקר שיוצאים בזמן בשמחה לגן- מקבלת מדבקה, כל 5 מדבקות- הפתעה. וככה על הבוקר אפשר להגיד לה ''בואי נתלבש כדי שתוכלי גם היום לקבל מדבקה''.
ג. האמת שמה שאתה מתאר די מוכר לי...זה גם ענין של אופי. ואאל''ט הענין באופי הזה זה לעורר את הרצון שלה ולא להתנגש בו. אם חושבים בראש הזה כל הזמן, העימותים יפחתו . כמו כן- קביעויות של זמנים וסדרים יכולים לעזור, כי אז היא כבר מצפה מראש לשלב הבא ואין התנגשות בין הרצונות.
ד. בזמן התפרצות זעם כזו- אתם תשארו רגועים כמה שאפשר, אבל חזקים ולא מוותרים. אולי לא צריך לנסות להרגיע, זה רק מחמיר את המצב... שימו אותה בחדר, תגידו שהיא יכולה להיות שם עד שתפסיק לבכות, ואז תבוא. אפשר גם להוציא אותה למרפסת וכד', שתבין שהיא לא יכולה להיות עם כולם ולהתנהג ככה.
ה. מעבר להכל- יש חשיבות לכך שתלמדו אותה. תדעו בדיוק מה ''מדליק'' אותה, מה נכון לה, מה מרגיע אותה ו. אתם מנהלים את העסק, אל תשכחו. לא היא. לא טוב שהיא תרגיש שיש לה יכולת לגרום לכם לצאת מהכלים! זה כוח גדול מידי בידיים של פצפונת.
אתם צריכים לתת לה תחושה שאתם מנהלים את העניינים, וזה יתן לה גם רוגע נפשי ותחושת בטחון.
בהצלחה!
אלו החיים...ילדים עושים לנו בי''ס, וא''א להבריז משיעורים...

שאם היא פועלת נגדכם היא תפסיד ..כן בכל מצב .ואם היא חיובית היא תרוויח (פרסים וכד")

מציעה לשניכם ללכת בהקדם ללמוד קורס של הנחיית הורים.
יש קורסים מקוונים של תקשורת מקרבת, ונדמה לי שגם של לייף סנטר.
ובכל מקרה יש גם אתרים וספרים שמעיון בהם אפשר ללמוד הרבה עוד לפני הקורסים..
נדמה שנכנסתם לאיזשהו מעגל מכושף ושלילי.

אתם ההורים והמבוגרים, וכדאי לקנות כלים להבין מאיפה הוא מתחיל ואיך עוצרים אותו.
ראשית כל, יש לזכור שכשילד מתעמת עם הוריו זה מסיבה מסויימת.
צורך במשהו, פחד, חשש וכו'.
ילד זקוק לאהבה ולגבולות במידה שווה.

ממליצה לכם בתור התחלה אפילו להשיג ספר כגון "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו" ולהבין עקרונות חשובים ומהותיים שיעזרו לכם לתקשר עם הילדה, לחיות חיים נעימים יותר ובעיקר לתת לילדתכם כלים בריאים לחיים.
(לצערנו לא חסרים מבוגרים שסבורים שהתנהלות כוחנית תאפשר להם לקבל כל מה שהם רוצים).


לגבי זה שהיא נכנסת בינך לבין אשתך זה גם בעייתי מאד, וגם פוגע ומערער עוד יותר את הילדה כי היציבות המשפחתית נותנת לילד יציבות פנימית..
גם אם אינכם רואים עין בעין דברים, תחליטו ביניכם מי מנהל את הסיטואציה מולה (אפשר בתורנות, אפשר להחליט שמישהו אחד בתחום כזה ואחר בתחום אחר וכו) ושהשני יגבה אותו. אפשר אפילו שיצא לחדר אחר אם זה קשה מדי.
בהצלחה רבה!!

ועוד משהו שיכול לעזור דווקא לילדים בכורים וכאלה שבאופי אוהבים שליטה, לתת כביכול תחושה של החלטה לבד. להציע שני סטים של בגדים... לאפשר לעלות לאוטו משני הצדדים... לבחור אם להתקלח ראשונה או שניה. כמובן שהוספת דרמה מסייעת גם היא ואט אט הילד מאבד עניין בהתנגחות כי היא כבר מאופשרת ומותרת ולא משהו שאסור ובלתי ניתן להשגה.
"את מעדיפה לתפוס את המקלחת ראשונה או שהיום אחותך החלוצה?.. מעניין מאיזו דלת תבחרי לעלות היום??? אני הייתי בוחרת בדלת הימנית. ואת? "
ועוד טיפ קטן שיכול להישמע הזוי. להודיע בעבודה על כמה ימים של הגעה באיחור. כן כן. ולהקדיש את הבוקר לפחות לחץ של זמנים ויותר פניות להתמדה בגישה אל הילד. הוא יגלה הורה שמתעקש ולא מוותר על גבולות שהציב גם במחיר של להמתין יחד באוטו לחגורה שמתעקשים לא לחגור. יום יומיים וזה תופס כי לילד יש פחות תפיסה של זמן ויותר תפיסה של סיטואציות. תוצאות. תועלת ומחיר.

לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית

יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.

בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?

אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות