על עצמי

בין מבטים של אחרים
לשקרים של עצמי

יש אור אי שם במרחק,
הוא זוהר קלות
אבל אסור לשאוף אליו

חולחולחולחול
אין בררה
לנשום עמוק
שלוש וחצי שנים
/ מפחדת שזה רק תירוץ

הרמתי קלות את התריס
עייפתי, אין בי כח להרימו עוד
רק לשלוח מבט נואש לעבר האופק
הבטחה להגיע לשם ביום מן הימים


כלום אני ראויה בכלל

השיבה לי ששון עיר שמך
ורוח נדיבה תסמכני

רק אתה יכול, אחרת זה אבוד


אל תשליכני, אנא, אנא
למרות שזה הדבר הצודק לעשות
בבקשה
אל תשליכני מלפניך
השיבני ואשובה, מבטיחה. אני מנסה

השיבנו אבינו לתורתך. לעבודתך באמת.
עוד ניסיון?

טוב ה' לכל. ורחמיו על כל מעשיו. גם אני מעשך, לא?
למרות שלא מגיע. אבא. בבקשה. אני חייבת.

ללכת ברחוב בשמחה בדרך לבית המדרש.
לחזור הביתה באמת בלי לדאוג.
ורוח נדיבה תסמכני.

למענך, אבא. באהבה. באהבה אין קץ.

אנא ה' כי אני עבדך, בן---

תעיתי, טעיתי, תהיתי
לא חיפשתי, בטח יש מעיין אי שם
ורק משה רבנו אין
יש. לא, אין

ורוח קדשך אל תיקח ממני
אתה ידעתי כי ירא---
ולוואי יהיה מורא שמיים עלינו
ישראל אשר בו תתפאר

לריק יגעתי, לתוהו והבל כוחי כיליתי
אכן, משפטי
מילים מילים מילים זרוקות על דף
לב כבר לא שבור, פשוט לא קיים
מעשים, ירידת הדורות
דורות מעשים את עצמם ומהסים את הלב

אבא.

אין מקום לטעות. יש בהייה אינסופית בטוב ששם. מתקדמים, לאט לאט
האור שם, זה ברור. האמת. ושואפים לשם אבל אסור להתקדם.
להסתיר מסכות, אסור לדעת, אסור לראות, אסור לדאות
די לשחק עם מילים במקום להגיע לאמת
ערפילי טוהר מורחקים על ידי חרב
נהדפים באשלית אוויר הבוקר הקליל

עד מתי

(ואין אמת)

הכל עף ברוח הקלה הזאת
ברוח הגשמית כל כך
בגשם היורד, מכתים את הספר
בברד הנערם אט אט על גופי הכפוף

שבת. קדושה. קדושת ארץ ישראל. קדושת שבת קודש. (תכף פורים.)
סבך קוצים. אין איל. אין להשכים בבוקר. יש לקבל חג מתוך עצבות (ואיך זה יתכן בכלל.) (?)
עדיין לא ברור. אבל עזות דקדושה. הרב הבטיח.

לבקש מקל בוראנו
רשע ורע לו
כל הגדול מחברו אז איך קטן מחברו ויצרו גדול הימנו
למען לא ישלחו בעוולה. ואזלת יד שכזו


ששון ישעך, ששון ישעך, נחת ואורך רוח
צריך למקד את הכוחות האלו במשהו
אני מועלת בתפקיד שלי
האם אני בכיוון הנכון בכלל

יש לי מלא זמן פנוי עכשיו וזה לא טוב
לנצל במשהו. צריך מטרה ואין לי
רק ניגון. רק ריתחא ד---

ישראל קודשא בריך הוא אורייתא
קודשא בריך הוא דסגידנא קמה ומקמי דיקר אוריתא בכל עידן ועידן
יהא רעוא קדמך דתפתח לבאי באוריתא

דתפתח לבאי באוריתא! בדיקנא נפשאי, בדיקנא נפשאי. לא מספיק. ובכל זאת. דתפתח לבאי באוריתא!
ומצדי אקבע את מקומי. כבר קבעתי.

עוד יגיע יום.

איפה הקם פה, איפה
אולי סתם כי לא צדיק

פתח לבבנו ונשובה. פתחת ולא שבנו
הי, צדיק, תנוח, תעצור
דרך הכאב הזה חייבים לעבור
אנחנו נצליח. אולי. בסופו של דבר


טהרהטהרהטהרה
והכל טומאה שקטה כאן
יש כאן תמונה על הקיר
כלום זה מספיק בכלל

ירחם ה'

האור היחיד כאן היא של טומאה
מציאות כ"כ אבסורדית
לא יאמן שאני חוזרת לכאן מרצוני החופשי כל פעם מחדש

צריך להתפלל
בשכבנו ובקומינו נשיח בחוקיך
כי הם חיינו ואורך ימינו
ובהם נהגה יומם ולילה

המילים האלו חזקות כ"כ
אנחנו לא מבינים
אפילו לא קרוב

מתישהו גם אנחנו נזכה
בדיקנא נפשאי
על נהרות בבל---