יצאתי בשתיים. עד שלוש אני אמורה להיות בירושלים. אפילו כבר בעבודה.
פקקים מאדם עד סוף העולם.
לא אשמתי. מה אני יכולה לעשות???
שונאת את היום הזה. בבוקר היה לי כייף.
איכ.
תכננתי שלא.
רבות מחשבות וכו'.
אבל למה היא מאשימה אותי?
הוא בחו"ל. היא, בעלה קשוח פחדים והיא בלחץ ממנו כי הוא צועק כל הזמן, שלא נדע.
לא שאני חושבת שהיא לא אמורה להיות בלחץ ממנו, הוא באמת מלחיץ, ובלי קשר היא אמורה להיוץ מחויבת אליו ולא לעבודה, אבל מה אני אשמה? באמת שיצאתי בסדר, שעה להגיע זה סביר בהחלט. מאיפה אני אמורה לדעת שהכל פקוק כל כך??
נראלי אני אגיד לה שאני יותר לא מתחייבת על שמנים. אני יכולה לעבוד בשמחה אבל לא מתחייבת להגיע ישר.
ואם אני אלמד בדיוק?
אז אני אגיע מאוחר טיפה. שישריין לו מישהו שנמצא תמיד פה באזור ויוכל לבא כשאין מי שיהיה פה. אי אפשר להשאיר אותה פה אבל גם אי אפשר לדרוש ממני לצאת מהבית בשתייים עשרה כשאני מתחילה את העבודה בשלוש. אני לא חיה בשביל זה. יש לי עוד מלא מה לעשות וחוצמיזה שאני גם לומדת.
חלאס.
זה מה יש.
ה יעזור.
- לקראת נישואין וזוגיות