אלא תבדקו ביחד

אל תשאלי אותה אם היה ש"ב אלא כל יום תקחו ביחד את הילקוט ותבדקו ביומן/במחברות - יש ילדים שצריכים את הליווי הזה בשנים הראשונות  עד שהם נכנסים לעניין ויש ילדים שעצמאיים כבר מההתחלה.

היא כנראה עדיין צריכה אותך

לא לנהל בכלל שיחות סביב זה שהיא אמרה או לא אמרה, יש או אין, עשתה או לא עשתה. עזבי בצד את השיח הטוב. את האמון תבני במעשים - לא בדיבורים. פשוט תביני אותה שהיא זקוקה לתיווך יותר פעיל שלך ואל תעשי עסק מהנושא של "אמון".

להתייחס ענייני - לבדוק ביחד, לראות באיזה מקצועות יש ש"ב ושתשב להכין.

אם קשה לה לבד - אפילו אם היא יודעת את החומר אבל קשה לה "לאסוף את עצמה" - אז שתשב לידך או תשיגי בחורה שתשב איתה על ש"ב פעמיים שלוש בשבוע במקומך כדי להקל מעליך את העומס הזה.

הדברים שאני כותבת כאן, הם כמובן לא ממקום של ביקורת כלפי ההתנהלות שלך. להיפך, נשמע שאת אמא מאד מסורה ואכפתית, ודווקא בגלל זה את פונה ושואלת פה.

אני רק מעלה נקודות וכיווני חשיבה שאולי יעזרו.. (ויכול להיות שאת כבר עושה את הדברים האלו..) בהצלחה.

1. אני עדיין לא אמא, אך נראה לי שבשביל לחזק את האימון ביניכן בתחום של שיעורי הבית, הבת שלך צריכה להרגיש שאכפת לך ממנה ולא משיעורי הבית. 

למשל, הייתי מנסה לפני הכל לברר: למה היא לא עובדת בכיתה? למה היא לא מכינה את שיעורי הבית? אולי היא לא מבינה את הנושא? אולי לא היה לה ציוד בקלמר? אולי היא חוזרת עייפה מבית הספר ואין לה כוח שוב ללימודים, והיא רוצה רק לשחק?

נראה לי שאם תשבי איתה בצורה נעימה ותבררי איתה את הנושא, ללא ביקורת, רק מתוך אהבה ורצון אמיתי לעזור לה, היא תרגיש את זה ותשתף פעולה. לאחר מכן, כדאי לחשוב יחד איך להקל עליה את הנושא הזה.

כמובן צריך להבין אותה אם היא לא תרצה לשתף מהר, מכיון שזה נושא די טעון לפי מה שכתבת. צריך הרבה סבלנות.. אולי תשחקי איתה/ שבי איתה על כוס שוקו או משהו כיפי אחר, שהיא תרגיש את האכפתיות האמיתית שלך.

2. לגבי הקשיים בהתארגנות- אם היא עדיין בריפוי בעיסוק- כדאי למבקש מהמטפלת להתייחס גם לנושא ההתארגנות. הם עושות את זה מצוין. בנוסף, ניתן לעשות עם הבת מבצע עם כרטיסיה שבה יש לה בצורה מסודרת שלב אחרי שלב מה עליה לעשות כשהיא חוזרת הביתה. כמובן כולל אוכל, משחק וכד', ולא רק שיעורי בית..

3. רק מעלה נקודה למחשבה- האם הקושי בנושא האמון הוא רק בשיעורי הבית ובבית הספר?

אז אתם באמת ממש עם האצבע על הדופק וזה מקסים! (בתור מורה אני יכולה להגיד שזה לא תמיד ברור מאליו..)

משמח מאד שהיא עולה על הגל. זה רק מחזק את מה שכתבו פה שצריך לבדוק מה הסיפור אצל אותה מורה ובאותו מקצוע (אולי קשור לקשיחות שלה וכל מה שכתבת).

טוב עשית שעבדת איתה צמוד בכיתה א', ונשמע שיקול הגיוני שרופפת קצת בכיתה ב'.

ספציפית כרגע מתברר שבמקצוע אחד בעיקר יש בעיה - מורה קפדנית, הילדה אולי מפחדת ממנה, לא מעזה לשאול על מה שקשה וכו', מצוקה שגורמת לה לבחור בפתרון הפשוט של להדחיק ולהחביא... אפשר להבין אותה.

אז במקצוע הזה ספציפית היא כנראה עוד צריכה את הליווי הצמוד שלך ותמיכתך. וגם בזה התחלת מצוין, עבדת איתה וכתבת לה פתק. תעודדי אותה להביא את החוברת הזאת תמיד הביתה, ותבטיחי שתמיד תעזרי לה במקצוע הזה להשלים את מה שלא הסתדרה איתו. רק במקצוע הזה, לנהוג כמו בכיתה א' - לא לשאול אותה בכלל. לפתוח ולבדוק איתה מה המצב, ולעזור לה להשלים. היא תרגיש מוגנת ונתמכת, ולא תחשוש לשתף אותך בעוד קשיים, אם יצוצו.

חוץ מהפתק - שטוב ששלחת

לדעתי כדאי גם להתקשר לאותה מורה, ליצור איתה תקשורת ישירה, לא בקטע של להאשים או לתקוף אלא להפך - לדבר איתה איך היא מציעה לך לעזור לילדה להצליח במקצוע הזה, ליצור איתה שיתוף פעולה. להגיד לה שמאד עוזר לילדה שלך שמחמיאים לה, לבקש ממנה שתחמיא לה וכו' - אני במקרים דומים ראיתי הרבה ברכה בצעד כזה.

היה לי ילד שהיה לו מורה מאד קפדן והבן שלי מאד התקשה לעמוד בקצב אצלו, אז דיברתי עם המורה ואמרתי לו שיש כנראה לילד קושי מוטורי וקבענו תור לאבחון אבל זה לוקח זמן אז בינתיים שיבין את הרקע ויוריד ממנו קצת לחץ והמורה ממש שיתף פעולה, הקל על הילד עם הדרישות ונהיה לילד ממש טוב עם המורה הזה, בסוף הוא כבר ממש אהב אותו. 

מאד הערכתי את המורה על הנכונות להתגמש.

באמת הלכנו לאבחון רק בשביל המורה הזה, זה היה די מיותר, הקושי היה די שולי. אבל היה שווה ללכת לאבחון בשביל להיות אמיתית עם הבקשה ובשביל השיתוף פעולה המבורך של המורה.

גם אם אמרת לה תוך כדי שאת אוהבת אותה ורוצה בטובתה זה כמעט חסר משמעות

אם הטון הוא סמכותי מדי והיא מרגישה נתונה תחת מתקפה או ביקורת זה הרושם שהיא קולטת וזה מה שנשאר לה והולך איתה

חינוך זה כל כך קשה כי זה דורש מאיתנו כל כך הרבה חינוך עצמי ועבודה על עצמינו 

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות