לידה בכריעה*מה*
בעקבות שרשור שעלה פה בימים האחרונים, וההבנה שאני אוטוטו שליש שלישי 😲 ושאני מתה מפחד מהלידה, חשבתי הרבה והגעתי למסקנה שאחת הטראומות הגדולות שיש לי מהלידה זה האובר חשיפה הזאת, של לשכב על הגב בפיסוק, והפרטיות והצניעות שלי לעזאזל.. (לא מדברת על בדיקות פתיחה, יותר על השלב הסופי.)
חשבתי שאולי היערכות נכונה ללידה בכריעה תפתור לפחות את הבעיה הזאת ותעזור לי לצאת מהלידה עם חוויה חיובית וטובה, שיש לי את היכולת 'לעשות את זה' וללדת, במקום ההרגשה של 'עשו בי כרצונכם, רק תוציאו אותו כבר ממני' כמו החוויה שיצאתי איתה בלידה הקודמת (הראשונה).
השאלה שלי היא האם זה דבר שבאמת אני יכולה להיות בטוחה שיתאפשר? מה אני יכולה לעשות בשביל זה? אני ממש ממש לא מוכנה ללכת לעוד טראומה..
שכחתי לציין גם שהלידה הייתה ארוכה ומתישה כ"כ, שכבר לא היה לי כוח לכלום, ונראה לי שכל הלידות של אמא שלי היו רחוקות מלהיות קצרות.. אז גם במצב של לידה שמתארכת- יש כאלו שהצליחו?
תודה מראש לעונות!
אפשר גם ללדת בצורה אחרת*סמיילית*
ולמשל לעמוד ולהיות בתנועה או במקלחת כל השלב שלפני הלידה ובשלב ממש של הלידה עצמה ללדת על הברכיים ולהחזיק בגב המיטה (שזה לא קשה ככ פיזית כמו בכריעה)
אהה נראלי שלזה התכוונתי.. תודה!*מה*

אז לא בכריעה, על הברכיים בהישענות על המיטה... 

אבל כשהלידה לוקחת יממה, אין מצב להיות בתנועה כל כל הזמן, את חייבת לנוח מתישהו ואם כבר לנוח אז לנוח עם אפידורל, ואם כבר אפידורל אז קטטר ובשכיבה וזהו, נתקעה הלידה. לא?

ככהסמיילי צהוב
אני ילדתי בלידה השניה על הברכיים בהישענות על המיטה, היה מעולה ב"ה, והאמת שזה לא היה השיקול המרכזי בכלל אבל אמא שלי אמרה שזאת אחת הלידות הצנועות שהיא היתה בהן ובדיעבד עשה לי הרגשה מאד טובה גם בפן הזה (יש לה ניסיון של ליווי בכמה עשרות לידות...).

כמובן שלא נמצאים באותה תנוחה כל הצירים, רק בזמן שהתינוק ממש יוצא (מה שנקרא- שלב ה"לחיצות").

בשאר הלידה, אפשר לגוון. לשבת על כדור פיזיו, לעמוד, ללכת, וגם לשכב מדי פעם.. את יכולה לנצל את הזמן שבין הצירים למנוחה כמה שאפשר, להתאמן הרבה על הרפיה באיזו שיטה שמתאימה לך, בכלל בשלב הראשון של הלידה כשהצירים עוד חלשים- רק לנוח כמה שיותר ולצבור כח להמשך.
אפשר לעשות הכנה ללידה שממוקדת בנושא של הרפיה וללמוד דרכים לזירוז וקידום הלידה. לעשות עיבוד לבד או עם מישהי לחוויה השלילית שהיתה לך בלידה הקודמת, כדי לאפשר לעצמך לשחרר ולהיפתח בקלות.

וכמובן להתפלל על זה! אם אפשר להבטיח? בטח שלא, אנחנו לא יודעים שום דבר, אבל אפשר להתפלל ולסמוך על ה' שיעשה את הכי טוב, ושיהיה טוב גלוי גם לעינינו..

מכיוון שכתבת שהלידה הקודמת היתה ראשונה, מעודדת אותך שאצל מלא מלא נשים הלידה השניה היא מעין תיקון של הראשונה. גם רפואית היא בדרך כלל קצרה וקלה יותר, וגם עצם זה שאת יודעת למה את מגיעה ולומדת מהניסיון..
(אם את בענין, את יכולה לחפש את סיפור הלידה שלי שהעליתי לפורום- בגוגל, סיפור הלידה שלי סמיילי צהוב. מסופר שם גם על ההבדלים בין הלידה הראשונה לשניה)
תודה רבה רבה!*מה*
עזרת מאוד!
^^עטרה12
שתי לידות אחרונות ילדתי ככה.

כמו שכתבו לך, רק בסוף הייתי בתנוחה הזו
לפני כן, מקלחת. הסתובבתי. ביקשתי כדור פיבי
פיזיו...

ברור שעם אפידורל אי אפשר לעשות שום דבר מהדברים האלה...

שתי לידות ראשונות שלי שהיו מאוד ארוכות, לא חלמתי על ללדת ככה ולקחתי אפידורל אחרי כמה שעות של סבל ועיפות...

אז להיות מוכנה לכל האופציות,
וזה לא בושה לקחת אפידורל וללדת על הגב!

(אבל בהחלט יותר נחמד אחרת.... אבל לפעמים אין לך ברירה)....
בכריעה זו תנוחה מאוד קשה לרגלייםלמה לא123

תנסי לעמוד ככה 2 דקות בלי קשר ללידה-תביני

נראה לי רק מורות להתעמלות יכולות

ברכיים נשמע יותר הגיוני

את לא באוויר... יש כסא מיוחד ללידה בכריעה.קרן-הפוך
נוחות זה עניין אישי.ממש לא רק מורות להתעמלות יכולות...חילזון 123


זה לא נוחות,זה קשה לשרירלמה לא123


הייתי ככה במהלך צירי הלחץרעות1
לקחתי אפידורל ובצירים עד פתיחה מלאה ישנתי. לא הצלחתי להרגיש מתי יש צירים כשכבר הגעתי לפתיחה מלאה אז המיילדת הפסיקה את האפידורל וקצת אחרי זה עברתי לעמידה על הברכיים ועם הידיים החזקתי הגב של המיטה. בפועל ילדתי בשכיבה על הגב כי המיילדת רצתה "רק רגע לבדוק את ההתקדמות של העובר" ואז "2 לחיצות והוא יוצא".
קחי בחשבון שעברתי לברכיים כשהמיילדת לא היתה בחדר לידה...
ואת לא מחוברת לקטטר כל הזמן אלא מדי פעם המיילדת מנקזת את השתן החוצה. נראה לי עשו לי את זה פעמיים - שלוש במהלך 10 שעות..
לגבי הלידה הארוכהאדרת7

רוב הלידות שלי היו ארוכות מאוד, ואני ממש מסכימה שכדאי לנוח בין לבין. ברוב הלידות לא הייתי חייבת אפידורל כדי לנוח. למשוך בבית כמה שרק אפשר, ואח"כ גם בחדר לידה לסדר לעצמך תנאים דומים ככל האפשר שיאפשרו מנוחה (חושך ושקט = בעל או מלווה שיגידו שאי אפשר עכשיו לפנות אלייך, את נחה. אולי אפילו להביא אטמי אוזניים לבי"ח). לנצל כל הפוגה בצירים לנמנם. לפעמים התוצאה תהיה שההפוגה תתארך ותתארך... זה בסדר, לא לדאוג מזה. לאגור כוחות. רוב הסיכויים שאחרי המנוחה הצירים יתחדשו בעוצמה כפולה. וגם אם את נחה והצירים ממשיכים להיות תדירים - נחים ביניהם. למשל לשבת על כדור פיזיו שצמוד למיטה, אפשר אפילו עם מוניטור, להניח ראש על המיטה בין ציר לציר, ולהתנדנד על הכדור בצירים עצמם. אצלי זה לרוב עובד מצוין. כשמצליחים לשלב הרבה מנוחה בין הצירים, לידה ארוכה יכולה להיות מצוינת.

זה מדהים ללדת כךהריון ולידה
אני ילדתי כך וזה היה לי הרבה יותר טוב. הייתי ככה שקועה בעצמי בלי לראות אף אחד עם הראש תקוע במזרון חח לפרוק תסכולים ככה וגם לנוח בין הלחיצות. יותר הגיוני עם כוח המשיכה. את יכולה ממש להוציא את התינוק מתוכך ולתפוס אותו לחיקך בסוף ואז להסתובב איתו ולשכב.
יש פרק יפה בבייבי בום של הדר אזולאי שילדה כך זה היה ממש מדהים (אני די לא בעד המציצנות של הסדרה הזו אבל ספציפית הלידה של הדר שיצא לי להכיר אותה ורציתי לראות איך קורית לידה כזו)
ובירידה בדופק זה חבורה של רופאים*מה*

ובוואקום זה כבר עוד יותר מעניין, נכון?

לא יודעת, יש מצב שאצטרך קיסריים...

אצלי בכל מקרה יהיה צוות מלא

לא מבינה בקיסרי, ובכל אופן זה קצת שונה..*מה*

תודה על התגובה! לא התכוונתי לצאת תוקפנית, מקווה שלא הבנת אותי ככה.. 

המדיניות תלויה במצב הספציפי שלך בלידה + מדיניות בית החוליםקרן-הפוך
הכריעה היא אכן תנוחת הלידה הנחשבת לטבעית ביותר מבחינה גופנית.

ברבים מחדרי הלידה הטבעיים ישנם חבלים או מוטות המשתלשלים מהתקרה והקירות, שתוכלי להיאחז בהם או להישען עליהם ולכרוע. בדרך זו תוכלי גם להאריך את הגו ולהרחיב את בית החזה לקראת הנשימות העמוקות והנשיפות הארוכות שנועדו לצירי הלחץ.

לתנוחת הכריעה תוכלי להגיע אף באמצעות כיסא מיוחד בצורת פרסה המצוי ברוב חדרי הלידה. תנוחה אנכית זו תעניק לך תחושה טובה של שליטה בגוף ובתהליך הלידה ותקצר את משך הזמן שבו מופעל לחץ על הפרינאום ועל פי הטבעת.

אבל מה קורה אם הלידה נמשכת שעות?
לא בטוחה שלך עצמך יהיה כבר כוח להיות בתנוחת כריעה.


לגבי ההיחשפות - הצוות רואה זאת עשרות פעמים ביום, מאות בחודש...
הם נחשפים למראות עוד פחות נעימים להם, כמו בגלל נשים שלא עשו חוקן לפני הלידה...
העוסקים ברפואה באופן כללי נחשפים באופן מתמיד למראות לא נעימים גופנית, החל מרופא שיניים שחופר כל הזמן בתוך פיות של הפציינטים, דרך כירורגים שנחשפים כל יום למראות בתוך הגוף, רופאי נשים בקליניקה שמתעסקים עם בדיקות פנימיות, רופאים פרוקטולוגים שמתעסקים בטחורים ....
שחררי ... אין מה להרגיש בושה ...
תודה על התגובה! האמת-*מה*

לא אכפת לי מה הצוות הרפואי רואה כל יום מצידי 100 פעמים ביום. אכפת לי מעצמי, מתחושת החוסר אונים וההשפלה שאני מרגישה, ואם בלידה אני מרגישה פסיבית מסכנה אז אכפת לי מאוד... (חוצמיזה שאף אחד לא הציע לי חוקן ולא ידעתי שזה דבר שכדאי לי לבקש אז גם זה לא עשיתי..)

מי אמר שכדאי?אפונה
לא סתם הקב"ה תכנן את הקירבה בין הנרתיק לפי הטבעת כך שהתינוק היוצא מתעלת הלידה לוחץ על המעי וגורם לשחרור של מנת צואה. במצב תקין התינוק, הנמצא במצב עורפי, יוצא כשאני אל הרקטום ומריח את הצואה הזו מיד עם צאתו לאוויר העולם, ולוקח איתו אוכלוסיית חיידקי מעי טבעית צידה לדרך (שעוזרת למערכת העיכול שלו להבשיל, מפחיתה גזים למשל)
חייבת לומר משהו על גזים וחיידקים בלידהמיואשת******
בדיוק הרופא ילדים שלי דיבר איתי על שה
הסביר לי שבגלל שאני קיסרית אז התינוקת לא נחשפה לחיידקים טובים במעבר במעי שעוזרים לאוכלוסיית החיידקים במעי שלה להבשיל וזה יוצר בריא ופחות גזים ומערכת עיכול בשלה יותר וכו וכותושבפעפ הבאה אני אתייעץ איתו שיש שיטות ניסיוניות להעביר את החיידקים לתינוק ידנית
😮😮😮😮

ובכן
עם כל הכבוד לאני לא יודעת מי שעשו את המחקרים והגיעו לתוצאה הזו
יש לי ארבעה קיסריות חמודות
מהתינוקות הרגועות ביותר שיצא לי לראות
לא מכירה סבל של גזים ובחיים לא קניתי את כל התוספים שנותנים ולא עשיתי עיסויים או דיקור או כל דבר אחר שאני קוראת פה עליו. באמת באמת לא יודעת טפו טפו טפו מה זה תינוק סובל מגזים... אצלי אוכלים עושים גרעפס ועושים קקי. כאבי בטן היו מעט שבמעטים

אי לכך ובהתאם לזה אני תוהה אם המעבר בכל אוכלוסית החיידקים שהרופא המהולל דיבר עליה לא עושה בדיוק ההפך למערכת העיכול המסכנה של התינוק
ואולי מעמיסה עליה מלא חיידקים מהאמא שהוא בגלל לא מוכן אליהם...

זהו. פרקתי
(כי מאתמול אני בסיוטים שאצטרך להעביר חיידקים ידנית מהנרתיק שלי לתינוק הבא !! 🙈😮💀)
זה לא רק עניין של גזים ועיכולאדרת7

התינוק ברחם הוא סטרילי, מהשנייה שהוא יוצא מתחיל מירוץ אדיר של חיידקים להתנחל לו במערכות הפנימיות. אוכלוסיית החיידקים שתשיג, שתגיע ראשונה, תצמצם מאוד את האפשרויות של הבאים בתור. ברגע שיש כבר מי שתפס את המקומות הטובים, האחרים כבר לא יוכלו לשגשג שם. עכשיו השאלה היא רק מי הראשונים שיתפסו. חיידקים ידידותיים ממערכת העיכול של אמא? חיידקים שהגיעו עם זר הפרחים שסבתא קנתה? חיידקים מעגלת התרופות שהתגלגלה מחדר מיון? מישהו חייב לנצח בתחרות הזאת. מערכת העיכול של התינוק לא תוכל להישאר נטולת חיידקים, אין דבר כזה (היא גם לא תוכל לעכל ככה).

במרבית המקרים לא תראי השפעה בריאותית בעיניים, אבל המיעוט שבו יש השפעות בריאותיות משמעותיות הוא גדול מספיק כדי שהחוקרים יתריעו וימליצו על השיטות שהרופא שלך דיבר עליהם.

אז לי בבית יש מקרים של השפעה הפוכהמיואשת******
נראה לי שלא הסברתי את עצמי מספיק טוב,אבל מניחה לזה מקוצר זמןאדרת7


בעצם אנסה בכ"ז, בקצרה:אדרת7

1) לאוכלוסיית המעיים עלולות להיות השלכות הרבה יותר חמורות מענייני גזים.

2) ברוב המקרים לא תראי את זה, ולכן הגיוני ומשמח שבבנותייך לא ראית. עדיין יש מיעוט מספיק גדול שבו יש השלכות כאלה, ולכן יש סיבה לדאוג.

3) אז אם היית אומרת שאצלך בבית לא ראית השפעה, זה הכי הגיוני שבעולם. אבל מפתיע אותי שאת אומרת השפעה הפוכה. כלומר, הכרתי גם מעשנים שהאריכו ימים. אז אפשר להגיד שהעישון לא קיצר את ימיהם, אבל לגזור מזה שהעישון הוא זה שהאריך אותם? הסקה מוזרה בעיני.

מן הסתם ברור לך שגם לא כל תינוק שנולד בלידה נרתיקית סובל מגזים...

אז ככהמיואשת******
קראתי קצת אחרי שדיברתי עם הרופא ורב ההשפעות החמורות מתבטלות בהנקה. כלומר הנקה מקבלת משקל הרבה יותר גדול מאדר במעבר בתעלת הלידה.

כשאני אומרת השפעה הפוכה אני מתכוונת לגזים ולא לטווח הארוך. והאמת שאנחנו שהינו מגיעים ממשפחות ברוכות ולכל האחים שלנו יש משפחות ברוכות גם כן ו- וואללה , לא כירה תינוק שלא סובל מגזים. בכל מיני רמות אבל עוד לא היתה האמא שלא שמעתי אותה אימרת שלא ישנה כל הלילה כי לתינוק היו גזים. באמת שלי לא היה את זה מעולם. יתכן שזה דבר טוב ומפתח את המעי או משהו, לא יודעת. ובאמת לא ערכתי מחקר. אבל אומרת שבנושא הזה ראיתי אצלי בבית בלבד, השפעה הפוכה .

לא ברור לי למה מסיקים שהחיידקים של האמא כאלו נהדרים. ואם זו אמא עם צליאק או קרוהן או מעי רגיז גם החיידקים שלה מדהימים וכדאי שיעברו לתינוק? מוזר קצת.
להפתיע אותך?אפונה

גגם הילדים שלי לא סובלים מגזים למרות ואולי בגלל שנולדו בלידות נרתיקיותחיוך ואולי גם כי הם יונקים. כן יש דברים כאלה גם מחוץ למשפחה שלך.

את לא יכולה לקרוא לזה השפעה הפוכה, את יכולה לאמר מקסימום שאין קשר.

ולגבי הסוף - כל המחלות שהזכרת אינן מחלות זיהומיות, לאנשים שסובלים מהן יש פלורת מעיים תקינה.

גם במעי רגיז?מיואשת******
למיטה הבנתי זה חלק מהבעיה החיידקים האלו
עד כדי כך שנדמה לי שיש טיפול של השתלת פלורת מיעיים או משהו דומה
מודה שלא חקרתי את הנושא לעומק רק היה מוזר לי מאד המלצת הרופא
האמת היא שאני חושבת בהקשר הזה על חיידק אחר שעדיף שלאאדרת7

יעבור מהאמא לתינוק - GBS.

אז מסכימה איתך שבעיקרון יש מצב שהתינוק מקבל מאמא חיידק שלא טוב לו.

אבל כך או כך הוא לא יישאר נטול חיידקים. חיידקים כלשהם יתנחלו אצלו במערכת, ומהר מאוד. והסיכוי שחיידקים אחרים שהוא יפגוש (במיוחד בסביבה בית-חולימית) יהיו מזיקים בשבילו - גדול לאין ערוך מהסיכוי שהחיידקים שהוא מקבל ממערכת העיכול של אמא שלו יהיו מזיקים בשבילו.

 

עם זה אני מסכימה מיואשת******
גם חושבת שיכול להיות שיש עוד דברים לא טובים שאנחנו עדיין לא יודעים עליהם
הבנתי גם שהרבה מהחיידקים במערכת העיכול מגיעים מההנקה
אין ספק שחיידקים במערכת בית חולים לא טובים 😕
על חלק ממה שכתבת אני לא יודעת לענותאדרת7

ועל חלק אני עדיין חולקת עלייך, אבל אין טעם לדוש בזה עוד נראה לי...

אז עונה רק לגבי ההשפעה של ההנקה. דבר ראשון אני לגמרי מאמינה לך אם ראית שהיא משמעותית יותר. זה הגיוני. להנקה יש משמעות עצומה.

אבל רק משהו קטן שאני רוצה להגיד בהקשר הזה - למיטב הבנתי חלק מההשפעה היא גם משולבת - כלומר ההנקה מגינה גם בזכות זה שהאתגר הראשון של מערכת החיסון של התינוק הוא חיידקים שמערכת החיסון של אמא שלו כבר מכירה, ויודעת לייצר להם את הנוגדנים הספציפיים.

(אבל אין ספק שההנקה מגינה בעוד הרבה דרכים)

מבינה אותך שזה מגעיל אותך אבל -הש"ל

עדיף בענייני בריאות לא לחשוב על גועל. אחרת לא היינו נותנים גם פניצילין כשצריך. מי תרצה לתת לילד שלה תוצר של עובש?

מדחיקים

אני ילדתי בכריעהטובה21

קחי בחשבון זה לא אפשרי אם יש לך אפידורל.

ודבר שני מבחינת חשיפה לא הרגשתי ככה פחות חשופה מאשר בשכיבה על הגב..

מצטרפתאפונה
לידה שניה בד"כ קצרה יותר מהראשונה. ממליצה גם על הכנה טובה ללידה טבעית, שתקצר את משך הבילוי בחדר הלידה וכמובן תגדיל את הסיכוי שתוכלי לוותר על אפידורל ותוכלי ללדת בתנועות אחרות.
ספציפית כריעה זו תנוחה שאינה טבעית לרובנו, ולכן דורשת מאמץ. ממליצה ללדת על 6
רק אומרת שזה מאוד תלוי בבגישת בית החולים..מחשבות....
בשערי צדק לא הסכימו לא שום תנוחה חוץ מלשכב (עם זירוז.. בלי אפידורל בשלב לפני הלחיצות..) ועברתי לא מעט מיילדות..
בעין כרם הזירוז לא הזיז להם ויכולתי להיות באיזה תנוחה שרציתי על הרצפה..
וכשלקחתי אפידורל הסכימו לי הכל העיקר שאשאר על המיטה...
אני הייתי בשערי צדק ונתנו לי ללדת באיזו צורה שרציתי.עדינות
בלידה האחרונה למשל ילדתי כשאני על הברכיים. זה בפירוש לא היה נוח להן, היה קשה יותר לראות את ההתקדמות ובנוסף הצריך עוד מיילדת שתחזיק את המוניטור (לא הספקתי לעשות מוניטור בקבלה והן היו מחוייבות לזמן מינימום של מוניטור לפרוטוקול) אבל הן אמרו לי כמה פעמים שאלד איך שטוב לי. ואני לא ממש טיפוס אסרטיבי אם היו מתעקשות על זה כנראה שהייתי נכנעת.
יש חשיבות לזה שיהיה נח למיילדתהריון ולידה

לא בקטע של נוחות אישית שברור שהיולדת קודמת אלא בגלל שיש לה תפקיד בלידה

המיילדת מגינה על הפרינאום מקרעים לא מבוקרים ואם המילדת לא רגילה ולא מנוסה בקבלת לידה בתנוחות כאלה אז מי שעלולה לשלם על זה את המחיר זה היולדת, מחיר של קרעים

עדיף מלכתחילה כשמגיעים לחדר לידה לבקש מיילדת שיודעת לקבל לידה על הברכיים /על 6/ בכריעה ולא רק על הגב

 

תודה רבה לכולכן על התגובות ❤️*מה*
התעודדתי קצת..
הי כנסיאני זה א
אני ילדתי בלידה השנייה שלי בכריעה על 6 המיוחדת אגב הציעה לי וזה היה מדהים ממש אומנם לידה ראשונה לא היתה לי טראומטית אבל זה בהרבה מקרים מקצר את תהליך הלידה וגם עוזר להתמודד יותר טוב מבחינת כאב אני אישית ילדתי טבעי ללא אפידורל בכולם אז לא יודעת אם באפידוראל מאפשרים כריעה.. לידה שלישית מראש ידעתי שכך ארצה ללדת וביקשתי והיה גם ממש טוב לידה רביעית זה לא התאפשר כי היו לעובר מצוקה של ירידות דופק והתנוחה הזו הקשתה עליו יותר אז לצערי ילדתי כמו עם הראשונה וזה כן קצת נשאר לי כחוויה פחות נעימה לא בגלל התנוחה יותר בגלל הלחץ שעובר לא יכל לצאת והיה במצוקה החבל טבור נכרך לו סביב הצוואר וצוואר הרחם היה מסובב אז ברוך ה הכל נגמר בשלום והיה לי רופא מדהים שפשוט הציל אותי...
קחי בחשבון שממה שהבנתי ממיילדתבאורות
הרבה יותר קשה לצוות לעזור לך מבחינת קרעים בתנוחה כזאת, כי אין להן כמעט גישה לאזור אז הן גם לא יכולות לשמן ביעילות וגם המיילדת לא רואה מספיק טוב כדי להנחות מתי כדאי לא ללחוץ ומתי ללחוץ יותר. לכן היא אמרה לי שלפעמים אולי בגלל זה הרבה פעמים לידות שהיא ליוותה שהיו בכריעה היו עם קרעים.
זה יותר קריטי בלידה ראשונה. באחרות יש בד"כ פחות סיכוי לקרעיםאנונימית200


בדיוק לחברה שלי בלידה רביעית (!)עטרה12
סיפורה לי שהיה לה תפרים כי היא הייתה על הגב ולא נתנו לה להתהפך ל6 או לכריעה...

אז בכלל לא בטוח שזה עוזר להיות על הגב...
מה שלי הסבירו בקורס הכנה ללידהאנונימית200

זה שבלידה ראשונה האיזור הרבה פחות גמיש והאישה הרבה פחות יודעת איך ללחוץ וכו' ולכן יותר צריך עזרה של המיילדת. זה לא אומר שרק בלידה ראשונה יש קרעים...

אני תמיד נקרעת קצת.עדינותאחרונה
לא יודעת אם זה נכון אבל המיילדת אמרה לי שאם נקרעתי בלידה ראשונה אז יש יותר סיכוי שאקרע שם שוב בלידות הבאות.
בכל אופן בארבעת הלידות שלי היה קרע קטן. גם בשכיבה על הגב וגם בעמידה על הברכיים.
מה שאת יכולה לעשות בנושאניקיתוש
זה לברר טוב איפה את מתכוונת ללכת.
אם הם בגישה טבעית, חדר טבעי,
אם צריך לבקש במיוחד מיילדת כזו.
לא מכירה פרוצדורות עם אפידורל אז לא יכולה לעזור בעניין.
לידה אחת ילדתי על הברכיים, מדהימה!!
מאז ילדתי על הגב למרבה הצער, המיילדת לא הייתה בגישה טבעית בלשון המעטה... ונשארתי ממש בטראומה, מקווה שתבוא לי לידה הבאה תיקון טוב.
בדיוק לפני שבועיים ילדתי בכריעהדורשת קרבתך
לא קראתי את התגובות אז יכול להיות שאחזור על דברים שנכתבו.
קודם כל כריעה היא תנוחה אידיאלית ללידה משום שכוח הכבידה עוזר לתינוק לצאת.

גם בתנוחה הזאת המיילדת יכולה לעזור שלא יהיו קרעים, אומנם פחות מאשר על הגב אבל עדיין יש לה שליטה.

אני ילדתי לידה אחת על הגב ולידה בכריעה ואין להשוות.. את ממש הרכישה את התינוק יוצא, מבינה לאן ללחוץ וסהכ זו התנוחה הטבעית ללדת, על הגב זה נטו שיהיה נוח לרופאים, לא לך ולא לתינוק.
בהצלחה ולידה קלה
מאוד קרוב לכריעהבת 30
ילדתי ככה פעם אחת כשלא יכולתי להסתובב בלידה.
ישבתי על קצה הקצה של המיטה, המשענת במצב הכי זקוף שאפשר, והחלק שעליו מניחים את הרגליים, מוגבה.
למעשה זו היתה כריעה עם תמיכה מכל הכיוונים...
אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון

מבינה אותך מאוד!!!

תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי


אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות


אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך


אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..


ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

תכלס את צודקתהשקט הזה

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

אני חושבתשירה_11

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזהאחרונה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊


וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.


וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

אשמח לרענון- מה נותנים לאכול בבוקר- גיל 5אובדת חצות

אחד לא אוהב בננה, אחד כן

הם התרגלו לעוגיות של חיות על הבוקר או ביסקוויט או עוגה משבת.

יש עוד רעיונות יותר בריאים וגם משביעים וגם שילדים אוהבים???


תודה!

דגני בוקר, כריך, אקטימלכורסא ירוקה
לא עשיתי אבל מתכננת - מאפינס בריאיםירושלמית במקור
האמת עוגיות וביסקוויט זה אחלהמקקה
אני לא נותנת כלום, אולי וופל או קורנפלקס אם קמו מוקדם
קורנפלקס עם חלבדיאט ספרייט
אני מכינה מידי פעם עוגיות שיבולת שועלפרח חדש
אצלנודרקונית ירוקה

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם


שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

בעבר היו אוכלים אצלינו כריךיעל מהדרוםאחרונה
לק"י


היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').


אפשר קרקרים או פריכיות.

חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

את כותבתאמאשוניאחרונה

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

ירושלמיות! מה יש לעשות מחר בערב באזור ת.מרכזית? עםאביגיל ##

ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות

יש באולינג באזור?

אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה

חדר בריחה יכול להתאים?בארץ אהבתי

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

היינו בחדר בריחה לא מזמן. מחפשת משהו אחראביגיל ##
תודה על הנסיון!


אשמח לעוד

אולי מוזיאון ישראל?שמעונה

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

נכנסתי עכשיו לאתר, רואה שסגור בימי אאביגיל ##
גם בחנוכה? מוזיאון המדע בדרכ סגורשמעונה
אבל לא יודעת אם מוזיאון ישראל...
אסתכל שובאביגיל ##
קיר טיפוס? יש בגבעת שאול כמדומנימרגולאחרונה
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
הבנת לא נכון 😅אנונימית בהו"ל

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

למה הכוונה ככה?אנונימית בהו"ל
מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולה
❤❤אנונימית בהו"לאחרונה
סגולת נר שמיני של חנוכהמפה בשם אחר..

שבוע טוב וחודש טוב!

מחר בע"ה נדליק נר שמיני של חנוכה. מניחה שרובכן, כנראה, מכירות את סגולת הנר השמיני. שנה שעברה ניסיתי לראשונה את הסגולה (שאישית לא הכרתי לפני כן, ולכן חשוב לי לפרסם עבור אלה שכמוני פחות מכירות). אז אני חוזרת לפרסם את הנס וממליצה לכולן לנסות, כי מקסימום זה יתגשם..


חשוב לי לציין, שתוך כדי שכתבתי את הפתק, ידעתי שהקב"ה יודע מה נכון וטוב לי, גם כשאני לא רואה את זה, ולכן הכנתי את עצמי נפשית שלא בטוח שהבקשות שלי יתגשמו. מציינת את זה, כי ראיתי ברשת הרבה שהתאכזבו, אז בעיני כדאי להתכונן נפשית ולחזק אצלנו את האמונה שבורא עולם יודע מה נכון לנו גם כשקשה (כותבת ומנסה לחזק גם את עצמי בזה תוך כדי..) ולא לצפות שכל הבקשות יתגשמו, אלא לבקש כתפילה ומתוך אמונה שהקב"ה מנהיג את העולם.


השנה בנר ראשון התרגשתי מאוד לקרוא את הפתק שהטמנתי שנה שעברה וזה היה שווה רק בשביל הרגע הזה. קולטת מה קרה וכמה עברנו בשנה האחרונה, באופן ציבורי כעם ובאופן אישי.


ולגבי הבקשות, אני מרגישה שהקב"ה שמע את התפילות שלי ושראיתי ישועות, גם אם הדברים התגשמו לא בדיוק בצורה שדמיינתי.. קצת קשה לי להסביר למה אני מתכוונת, אבל שנה שעברה הייתה לנו התמודדות מאוד לא פשוטה והבקשות היו קשורות בין היתר להתמודדות הזו. אז אמנם ההתמודדות הזו עדיין קיימת והיא לא נעלמה ולא נפתרה, אבל הבנתי שהתקדמנו המון, ובקשות קטנות שקשורות אליה - התגשמו ב"ה!! ולמרות שיש לנו עוד דרך לעבור, התרחשו ומתרחשים ניסים לאורך כל הדרך. לי, באופן אישי, זה ממש חיזק את האמונה ואני מרגישה שהסגולה הזו גרמה לי לעצור ולראות את זה.


בקיצור, אני חזרתי כדי לפרסם את הנס ואת הסגולה ולהציע לכל אחת מכן לשבת מחר מול נרות החנוכה, להתפלל, לבקש, להטמין פתק בחנוכיה ובע"ה תחזרו שנה הבאה לפרסם את הנס שלכן ❤️

בכל מקרה, אין לכן מה להפסיד..

תודה רבה על התזכורת החשובהנגמרו לי השמות

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

תודה על התזכורתדיאט ספרייט

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תודה רבה שכתבת!בארץ אהבתי
כתבת מחזק, וממש משמח לשמוע איך הקב"ה היה איתכם, והרגשת את העזרה שלו בתוך ההתמודדות שלכם...


תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

לדעתי זה פחות שיך לילדיםנפש חיה.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.


זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

צריך לזכור באמת שזה רק סגולה ותפילהאולי בקרוב

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

הסגולה האמיתית של "זאת חנוכה" היא תפילהאמהלהאחרונה
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

 

 

דלקת עיניםנועה לה
תינוק כמעט בן שנה עם היה לפני שבוע עם הפרשות בעינים הרופא אמר דלקת והתחלנו לתת טיפות כבר עברו ההפרשות ועכשיו שוב פעם ויותר הרבה.. איך אפשר לסיום עם זה? טיפים התקבלו בברכה!!
לנו היתה פעם דלקת שלא עברה עם טיפותהשם שלי

והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.

אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.


ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.

גם אצלנו קרהאחת כמוני
אצלנו הרופאה היתה אומרתעדינה אבל בשטח

שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי,  לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף

אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש

חלב אם אם את מניקהרק טוב!
להשפריץ על העיניים. 
תחזרי לרופאהשקט הזה
אצל במקרה של הפרשות שחזרו חזרתי לרופא והוא נתן לי סינטומצין ועוד משהו לשים במקביל ואז באמת עבר.


וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅

בבית חולים לא נותנים כלום לדלקת עיניים כזומולהבולהאחרונה
צריכה את עזרתכן הדחופהההאנייי חדשה

אז לצערי אני צריכה לעבור גרידה מחר בבוקר, עובר שלא התפתח

שבוע 10

ופתאום עכשיו התחיל דימום חלש האם זה אומר שלא לגשת לעשות גרירה מחר?

זה יקרה טבעי?

אני ממש חוששת שיקרה טבעי מניסיון קודם שלי שהיה כואב ממש ואני רוצה להמינע מזה.

מה מצפה לי הלילה?

אני רק רוצה לדעת האם להתנהג כפי שביקשו ממני ועגיין לגשת לגרידה מחר או שכבר לא רלוונטי

פליז עזרה ממי שמבינה בזה


תודההה

היי חיבוק קודם כלפרח חדש

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?


אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.


אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.


חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

השאלה שלי בעצםאנייי חדשה

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

אני לא חושבת שזה פוסלפרח חדש
תגידי שממש חשוב לך לעבור את הגרידה ולא לתת לצאת לבד
לא פוסל, פשוט כשתגיעי יבדקו אם יש שאריתחצי שני

כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.

הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה

לא יסרבונירה22
אולי ישאלו אם את מעדיפה לחכות או לא
תודה לכולן❤️אנייי חדשהאחרונה

אולי יעניין אותך