באמת לא קל ההמתנה, ההריון ואז אובדנו, עם כל מה שכרוך באבדן שכזה- מול עצמך, מול האיש שלך, מול המשפחה, מול החברה... זו אכן התמודדות קשה.
את מתארת כאב על מה שאחרות מקבלות, ואת צודקת- זה מצב מורכב שבו מה שיש להן צובט עמוק בבטן, כי אני רוצה גם... זה לא שאת לא רוצה שיהיה להן, או שאת לא שמחה עבורן. רת את איצן בשמחה, אני מניחה. פשוט את רוצה גם משלך... וזה כואב מאוד החוסר הזה!
יקירה,
את עוברת תהליך עמוק של אבל, ונסיונות חוזרים לפרוח ולצמוח, להצמיח משהו חדש, וכל חודש מחדש האכזבה כה קשה וגדולה...
מחבקת אותך חיבוק חם!!
ורוצה לומר לך-
א. את בהחלט לא לבד. יש כמוך נשים רבות, ואולי כדאי שתחפשי חברות נוספות שתוכלי לשתף אותן בתהליכי היומיום הקשים. אלה יכולות להיות חברות שחוות דברים דומים (ניתן למצוא כאן או בפייסבוק בקבוצות דומות בנושא פוריות, ובחיים עצמם דרך עמותת אדוה או עמותות נוספות)
ב. יש תקוה. נשים רבות חוות דברים דומים, ולבסוף נפקדות ויולדות ילדים. יש הרבה תקוה.
הלוואי, הלוואי שיגיע כבר.
הלוואי עבורך.
חיבוק. אנחנו כאן וממשיכות להיות! מוזמנת להמשיך לשתף בכאב או בשמחה.💜