לעזרתכם הרוחנית אשמח.
לקח לי המון המון זמן להגיע לכתוב את הפוסט הזה, והלוואי שזה באמת יעזור.
בשבת התברר לי באופן סופי שאני פשוט רחוקה מהקב"ה שנות אור. ואיך שאני חווה את זה, הוא רחוק ממני.
יש לי הרבה כעס כלפי שמיא ושאלות אמוניות נוקבות ולא פשוטות.
אני מסתובבת הרבה זמן עם השאלות האלה ועם הספק, וכבר קצת מיואשת מתשובה עמוקה ואמיתית שתניח את דעתי.
מיואשת.
כבר עברתי את הסרט הזה בעבר, את כל השאלות והתהיות. השקעתי שנה במדרשה. והנה שוב אני מרגישה אבודה בים של שאלות ומעורערת מאוד.
כבר קצת נמאס לי לרדוף אחרי תשובות כל הזמן. לרדוף אחרי האמונה. לרדוף אחרי הקב"ה.
ומצד שני, וזו הסיבה שאני כותבת את זה פה, הריק הרוחני הזה כל כך צורב. אני פשוט חלולה בלי האמונה.
אין טעם אמיתי לכלום, אין אמון אמיתי בשום דבר ובאף אחד. אין אמון בטוב. אני רחוקה מהכל ומכולם ומעצמי. עושה המון, מהפה ולחוץ. הכל עובר לידי ומשהו בפנים קפוא, יבש, מדבר. והחיים רצים וקורה המון, אבל הכל עובר לידי, מרפרף עליי קצת ונעלם. אין חיות. אין שמחה. אין שום ישוב הדעת. אין אנרגיות. פשוט אין לכלום טעם.
וחיכיתי. חיכיתי שה' יחפש אותי ויקרב אותי. שישלח לי מישהו לדבר איתו,מישהו שיכול לעזור לי.
שום דבר לא ממש קרה.
אז אני פותחת את הפתח שלי קצת, מנסה.
הדבר היחיד שאני מרגישה שיכול לעזור לי הוא איזושהי חברותא רבנית נשית.
חשבתי על זה שכל כך הרבה מושקע בקירוב רחוקים- להתחבר אליהם ולקרב אותם ולהשקיע בהם... לפתח איתם קשר ודיבור וליווי. אני לא בטוחה כמה יש קירוב קרובים. או קירוב כמעט-רחוקים.
הלוואי שדבר כזה ייתכן.
אני מחפשת רבנית שתשמח ללוות אותי. להיפגש וללמוד איתי, לדבר איתי, להקשיב ולהבין.
מישהי מאוד חכמה, מבוררת, יודעת ועם ראש פתוח. מישהי בטוחה ואיתנה, שלא תיבהל מהשאלות שלי ושיהיה לה עולם רוחני איתן מאוד ורחב מאוד. מישהי כנה. רגישה. קשובה.
זה בגדול.
מציינת שהכל נאמר מכאב גדול ומכנות ולא מאנטי כלשהו.
אם יש למישהו/ מישהי מחשבות בנושא אני אשמח לשמוע..
תראו את זה כהצלת נפשות
לקח לי המון המון זמן להגיע לכתוב את הפוסט הזה, והלוואי שזה באמת יעזור.
בשבת התברר לי באופן סופי שאני פשוט רחוקה מהקב"ה שנות אור. ואיך שאני חווה את זה, הוא רחוק ממני.
יש לי הרבה כעס כלפי שמיא ושאלות אמוניות נוקבות ולא פשוטות.
אני מסתובבת הרבה זמן עם השאלות האלה ועם הספק, וכבר קצת מיואשת מתשובה עמוקה ואמיתית שתניח את דעתי.
מיואשת.
כבר עברתי את הסרט הזה בעבר, את כל השאלות והתהיות. השקעתי שנה במדרשה. והנה שוב אני מרגישה אבודה בים של שאלות ומעורערת מאוד.
כבר קצת נמאס לי לרדוף אחרי תשובות כל הזמן. לרדוף אחרי האמונה. לרדוף אחרי הקב"ה.
ומצד שני, וזו הסיבה שאני כותבת את זה פה, הריק הרוחני הזה כל כך צורב. אני פשוט חלולה בלי האמונה.
אין טעם אמיתי לכלום, אין אמון אמיתי בשום דבר ובאף אחד. אין אמון בטוב. אני רחוקה מהכל ומכולם ומעצמי. עושה המון, מהפה ולחוץ. הכל עובר לידי ומשהו בפנים קפוא, יבש, מדבר. והחיים רצים וקורה המון, אבל הכל עובר לידי, מרפרף עליי קצת ונעלם. אין חיות. אין שמחה. אין שום ישוב הדעת. אין אנרגיות. פשוט אין לכלום טעם.
וחיכיתי. חיכיתי שה' יחפש אותי ויקרב אותי. שישלח לי מישהו לדבר איתו,מישהו שיכול לעזור לי.
שום דבר לא ממש קרה.
אז אני פותחת את הפתח שלי קצת, מנסה.
הדבר היחיד שאני מרגישה שיכול לעזור לי הוא איזושהי חברותא רבנית נשית.
חשבתי על זה שכל כך הרבה מושקע בקירוב רחוקים- להתחבר אליהם ולקרב אותם ולהשקיע בהם... לפתח איתם קשר ודיבור וליווי. אני לא בטוחה כמה יש קירוב קרובים. או קירוב כמעט-רחוקים.
הלוואי שדבר כזה ייתכן.
אני מחפשת רבנית שתשמח ללוות אותי. להיפגש וללמוד איתי, לדבר איתי, להקשיב ולהבין.
מישהי מאוד חכמה, מבוררת, יודעת ועם ראש פתוח. מישהי בטוחה ואיתנה, שלא תיבהל מהשאלות שלי ושיהיה לה עולם רוחני איתן מאוד ורחב מאוד. מישהי כנה. רגישה. קשובה.
זה בגדול.
מציינת שהכל נאמר מכאב גדול ומכנות ולא מאנטי כלשהו.
אם יש למישהו/ מישהי מחשבות בנושא אני אשמח לשמוע..
תראו את זה כהצלת נפשות
