אך טוב וחסד.

ומעל ומעבר

שיפור ניכר. טכנית נראה שהכול אותו דבר אבל הכול נורא נורא שונה.

מה שלומך?

צריכה לקרוא אותו שוב ומתעצלת. יש לנו שני עותקים בבית ולי יש אפס ריכוז :/

הייתי בכיתה א' או ב'. אני בקושי זוכרת משהו.

כמובן את המשפט האלמותי צייר לי כבשה אני זוכרת, ואת הפתיחה של הספר עם הנחש והכובע, וכמה מהכוכבים (ההוא שמדליק, המלך, השיכור). היו גם שועל ונחש. ועצי באובב. וורד כמובן ושיח של שושנים, אולי? אני זוכרת משהו כזה. אבל לא מעבר.

ניסתי לקרוא אותו שוב לפני שלוש שנים אבל הוא היה לי מלא בקלישאות מדי.

כולם אומרים שהוא לא כזה אז אני אנסה שוב.

(כל העניין הזה עם מבוגרים אוהבי ילדים הוא חארטה די ברורה. מבוגרים יכולים לאהוב ילדים ולהכריז על כך. אבל אולי פספסתי משמעות שלישית אז אני באמת אקרא אותו שוב מתישהו)

המסע אל קצה הארץ

לא מפסיקים אהבה באמצע

אנוכי מבקש

זה ספר חרדי, אבל לא על שידוכים חח הוא יפה ממש. 

פשוט אחרי שנתקלתי בצמד המילים "שלושה שנים" בעיתון חרדי כבר נואשתי. זה חזר על עצמו יותר מדי. כמובן לא מכלילה, אבל נוצרה איזו רתיעה כנראה.

באמת מזעזע הכמות של הטעויות הלשוניות בספרים החרדים, ויש גם מלא ספרים משעממים, אבל יש כמה סופרים\ות שכותבים טוב ויש להם ספרים יפים.

זה אחד מהם

חוץ מההתחלה שכזה משעממת..

זכור לי שהעלילה הייתה מבולגנת ורוב הדברים היו מיותרים, כלומר פחות מדי בשר. וגם הכתיבה לא מצאה חן בעיניי, שלא לדבר על הדמויות.

אבל זה פשוט תלוי איזה סגנון ספרים את יותר אוהבת..

אני לגמרי מעדיפה ספרים עלילתיים, והיה לי ממש מוזר לקרוא אותו, אבל בסוף ממש התחברתי..

דבר יפה מאוד, אבל בסופו של דבר חסר לו עניין.

כלומר זה מעולה לנתח אדם על הדפים ולתת לנו לצלול אל נבכי הנפש שלו, ולמען האמת העלילה לא צריכה להיות יותר מדי מורכבת או מפורטת (ראי ערך ספרי אמונה אלון). אבל הוא פשוט לא הצליח לעשות את זה טוב מספיק וזה היה ניכר מאוד.

אבל בעיני זה היה טוב ממש. ולמרות שלא היה הרבה עלילה עדיין היה שם עניין.. 

ואחרי שנכנסים לזה זה מתחיל לשאוב אותך..כי הדמויות מתוארות טוב אז זה מעניין..

אולי מה שהפריע לי היה הדמות של אשתו.

ממש כעסתי על איך שהוא תיאר אותה, לא זוכרת למה. אני חושבת שהרגשתי איזושהי הסרת אחריות לא מודעת, וזה אחד הדברים שהכי מרגיזים אותי.

אבל אני סתם מנתחת תחושות שאני לא זוכרת על מה הן מבוססות, אני בקושי זוכרת על מה הספר מדבר אפילו.

אולי אנסה לקרוא אותו שוב.

מקימי.

היא באמת כותבת נחמד. הייתי בשיחה שלה והיה ממש יפה 

זה קשה להפסיק ספרים באמצע.

איזה מבאס

על מה הוא? 

לא לבד

אבל זה לא דכאוני זה כאילו מעיניים של ילדה

אני עוד צריכה לעכל את מה ששמעתי בזמנים לא טובים. השם ישמור. ובדיוק לפני שבועיים ראיתי את העדות של סבתא רבתא שלי.

לא לא לא אני לא יכולה לחזור לפחד שוב מחושך.

איש ושמו אובה

חד משמעית

רק כי?

(זה רק אני או שאת כועסת, או לא כועסת אבל מרוחקת? סליחה אם עשיתי משהו. החודשים האחרונים היו מורכבים)

כי נמאס לי להגיב בשרשורים מהסוג הזה, לא אישי כלפי אף אחד בכלל

לא מתחשק לי להתאכזב, לכן גם לא אראה את הסרט.

ממ אוקי

הוא הורס אותו ממש

אבל בריט מארי אני ממש אהבתי

וגם הסרט היה ממש טוב אחרי שקראתי את הספר. אבל רק אחרי שקוראים את הספר

נו מילא. גם ככה אין לי מספיק ריכוז בשביל כל הספרים האלו

בזמן האחרון קראתי את 2 ספרי התסריטים של חיות הפלא. היו נחמדים.

לפני כן קראתי דרך המחשב את הארי פוטר והשיטה הרציונלית. היה מצוין.

אבל אם את פשוט מחפשת ספרים טובים, אז הספרים הטובים ביותר שקראתי בכלל הם:

המשחק של אנדר, כל ספרי מיכאל אנדה ובעיקר הסיפור שאינו נגמר, סדרת "הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות", המסע אל קצה העולם.

אמנם שני האחרונים הם עם שמת קצת מזעזעים, אבל אל תסיקי מזה משהו על איכות הספר.

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים