כן, זה שוב קשור ללימודים.
כל החיים שלי הם רק סביב זה.
בקיצור אני סובלת מהלמידה איתה.
הכל הרבה יותר ארוך והרבה יותר איטי.
והנה היום למדנו 14 שעות ברצף! טירוף, לא? ורק שני נושאים!
והיא לא מוכנה לסיים, רוצה מהבוקר עד הלילה. וזה מה שקורה.
והעיקר כל הזמן מתלוננת שהיא לא תצליח, שלא תדע, ובטוח תיגש למועד ב', ונמרחת על כל דבר...
אז... בואי אולי תתני לי ללמוד לבד כי אני כן רוצה להצליח?!
אבל לא, היא מתעקשת.
מבחן אחד כבר קיבלתי ממש נמוך הסמסטר, בגלל הלמידה הבלתי יעילה הזו. ואצטרך מועד ב', שאני ממש לא מהאלה.
לא רוצה שזה יקרה גם במבחן הזה. וזה עוד מתמטיקה, זה לא צחוק.
וכל יום כל היום לומדות, אפילו אמא שלי כבר כועסת על זה.
ואני מותשת כל כך. נפשית ופיזית.
ואפילו בשישי ומוצש אנחנו לומדות, ולה יש את כל הזמן כי היא הקטנה והיא לבד בבית ובשבת היא מתארחת אצל הנשואים...
ואני? אני הבכורה במקרה. והבת היחידה בין בנים במקרה. לי כן יש מה לעשות. אבל לא, כי נלמד.
ולא, אני לא באמת יכולה להתנגד לזה.
למה? ככה. כזאת אני. כזאת היא.
ומה היא בכלל רוצה ללמוד הכל איתי ורק איתי? מה יש בי לעזעזאל?!
שום דבר לא הולך לי בחיים חוץ מלימודים. וגם זה, לא עוזר. כי בכל הראיונות לעבודה או התנדבות אני נכשלת.
אז מה זה מועיל לי בעצם?
כלום.
יופי לי.
אוף. לעזעזאל.