נתחיל מגישה פשוטה.
בחור נכנס להסדר בשיעור א. לומד מתגייס מגיע סוף שיעור ה. הסתיים המסלול.
ב"ה הבחור זכה 3 שנים להפגש עם גמרא הלכה תנך וספרי אמונה וכמובן השקפה מידות וכו.
וכעת הגיע הזמן לעזוב. לצאת. לאונברסיטה. לעבודה.
ומי שמתאים להורות תורה בטח בישיבה גבוהה או רבנות וכן בישיבות תיכוניות וכו ימשיך עוד שנים בישיבה (אולי ישלב תוך כדי תעודת הוראה).
אבל זו רק גישה אחת.
ואני מכיר מקומות ששם ברור לי שזה לא כך..
חבר'ה חוזרים מהצבא. ונשארים לשיעור ו ז וחלק מתאברכיםו ונשארים אפילו עוד.
למרות שהם ככל הנראה לא יעסקו בלימוד והפצת התורה בעם ישראל אלא יפנו למקצוע אחר המתאים להם.
אבל לא ברור לי מה השיקולים..
אני לא מדבר על מי שלא טוב לו בישיבה. או על מי שברור לו שהוא כבר מת להתחיל לימודים באוניברסיטה.
אני מדבר על חבר'ה שטוב להם בישיבה. אבל ת"ח גדולים הם כנראה לא יהיו.. מתי נכון להם להישאר/לעזוב.
במה זה תלוי? מה צריך לשאול את עצמך? מה שווה וומה לא שווה להקריב ולדחות.??
בבקשה חוו דעתכם!!.
)