[פעם באזור ראש השנה כתבתי שצריך לסגור מעגלים, להדביק יפה שלא יזדהם, לפתוח מעגלים חדשים]
הכל בפנים, הכל בפנים
בין הבטן לכתפיים.
לפעמים נופל אל הרגליים, לפעמים עולה לראש
ונשאר בפנים.
ומי ישא את כל זה, ואיך אפשר להינשא
ואיך לשאת את ה'כל זה' של מישהו אחר. כאילו לא מספיק לבד.
ולהינשא זה בעצמו כבר עול כבד מדי.
איך נדע לדבר, איך נשתוק
איך לא נשתוק, איך נצעק, איך נשאג את הכל
איך נדע להתפוצץ בהדרגה, רגל רגל לפנים
[חנה אומרת יד רודפת יד. אודליה מציעה יחד. אני הצעתי: לרדוף ולהשיג, ולא ידעתי איך. הראיתי לאודליה איך להיברא מעפר]
אנחנו חולמים מילים רומנטיות: אהבה, שותפות, בית. ורומנטיקה, הלוא, אין להגשים. מגשימים מילים, מאבדים את הרומנטיקה.
[הגשמתי עמל, בריאה, חקלאות, אדמה, יצירה, גפנים, כרם, נוף, גשמים, רוח, רעד, מעדר, מסע, מחול, אמונה, בדידות. ואבדה מהם הרומנטיקה.]
אני מסרבת להתבגר, מסרבת להתיילד, למצוא את מקומי בעולם אחר שאינו העולם שלי לעת עתה
איך נדע
- לקראת נישואין וזוגיות