אך מהי הדרך?

לא חוכמה.

אלא אם כן אנו סובלים מאוטיזם

לא תמיד, לא כל הזמן, אבל אנחנו זקוקים לאחרים כדי לחיות.

דב חיים ונפש אם אני לא מבלבל כאן מלא דברים

לא מספק אותי להגיד לעצמי שיש לי את עצמי

אני רוצה חברות

מי שאין לו חברים

יודע שהדברים לא עובדים ככה

מדבר מניסיון.

זה לא אגואיסטיות, זה רצון להיות שווה

ומתוך המכלול של מה שהרגשתי- כתבתי שמרגישה שכולם עסוקים בעצמם. אבל ברור שאני שמחה בשבילם, פשוט מבאס אותי על עצמי שאני לא חלק

זה לא יפתור את תחושת הבדידות..

@תפארת.

אפשר אולי לחפש את מי שנמצאת באותו מצב כמוך, שאין לה שם מעגל חברתי, ולנסות לגשת אליה ליצור שיחה (להחליף חומרים, או מה שלא עושים במכללה). יש לזה הרבה פוטנציאל ואולי תפתרי מצוקה לעוד מישהי

לפני שנתיים בערך הייתי גם במצב דומה, זה ממש הוריד לי את הבטחון העצמי אז,

הרגשתי לא בסדר כזה כל פעם 

פשוט הפסקתי לחשוב על זה. החלטתי שלא אכפת לי אם יהיו לי חברות או לא. נחמד לי גם עם עצמי,ועם המשפחה  ולא הייתי אובססיסית לזה.

הבנתי גם שאני באופן אישי פחות חברותית פשוט, אני כן יודעת ליצור קשרים עם אנשים כשאני רוצה, ונחמד לי עם חברות, אבל אני לא צריכה כל היום להיות מוקפת בחברה. ואני צריכה את הדיסטנס שלי

אחרי שהבנתי את זה זה ממש העלה לי את הבטחון, 

ועכשיו אני די מרוצה מהמצב החברתי שלי. הוא ממש השתפר מלפני שנתיים ויש לי הרבה חברות, כן עם לשמור על דיסטנס כמו שאני צריכה

וזהו

כתבת שאת מרגישה חסרת בטחון, לדעתי בטחון זה משהו שמגיע מעצמך זה לא משהו שהחברה יכולה לתת לך.

הבטחון העצמי יכול לעלות ולרדת בגלל החברה, אבל צריך שיהיה בסיס-  שיבוא ממך. 

אני גם לא צריכה להיות כל היום מוקפת בחברות.

אבל כן לא יעזור לי לשכנע את עצמי שאני לא צריכה אותן, כי אני צריכה חברות. "לא טוב היות האדם לבדו"

אנחנו צריכים לחיות בחברה, להרגיש שייכות.

וזה מה שאני מבקשת..

וכמה שאני אשחרר את זה, זה עוד יותר לא ישתנה כנראה .

ואפשר לשלוט בזה.

זה מצחיק אבל ככל שאת רוצה יותר משהו ככה הסיכוי שלך לקבל אותו יורד.

מי את? במה את טובה? מה את בעולם?

תפתחי יכולות טובות בתוך החיים שלך, ותראי שהעולם משנה את זה.

(מעבר לזה, יכול להזדהות עם הרבה מהטענות שלך פה. התחושה מוכרת. בשקט אגלה לך שהרשת יכולה לעזור לך לא פחות מהלימודים שלך, אבל זה תלוי בכמה את יודעת לכתוב ואוהבת להתבטא בצ'טים)

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

ב"ה לא חוויתי מקרוב ואני יודעת שאי אפשר להשוות את העוצמה וההשפעה לעומת מישהו שכן, אבל זה כן הוביל לחשבון נפש והוציא אותי משאננות. ברור שהשתניתי. מעבר לזה, בעקבות ה7.10 התבררו לי כל מיני סוגיות כמו היחס לכלל ופרט בעם ישראל (חטופים), שירות- עד כמה, היחס שלי לגיוס בנפרד ולקריאות לגיוס חרדים בנפרד. עד כמה אני מעורבת במה שהעם עובר, כמה אכפת לי ומה אני עושה עם זה. היחס שלי לשמועות קשות וסיפורי זוועה- איך אני מתמודדת עם זה, איך אני מתמודדת עם אנשים סביבי שרואים את זה אחרת ממני ורוצים לשתף אותי... נגיד אני נמנעת מלשמוע סיפורי זוועה, ואני לא אוהבת להגיב בזעזוע ולשקוע בזה אבל מה לעשות כשמישהו שכן בוחר לשמוע בא לפרוק אצלי תזעזוע שלו (בדרך קבע). וגם היה מדהים לראות את ההתעוררות של הזהות היהודית בעם.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

אני מכיר קצת את הפורומים שם, במיוחד את עצכ"ח הידועה. הלמדנות והחריפות אכן רמה גבוהה, היתר לא תמיד.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

וגם בתוכן. זה כמו להיכנס לבני ברק. גם אם יקבלו אותך יפה, אתה אורח. כתבת שאתה מכיר את הפורומים. לא הרגשת כך?

צורת החשיבה, המקורות, די הכול. לרוב המנהלים מכבדים את תופשי התורה אצלנו, אבל עדיין הם בעלי הבית.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?