חלמתי בלילה על סבא.
ואפילו חיבקתי אותו חזק חזק.
זה הרגיש כל כך אמיתי.
אני מתגעגעת.
חלמתי בלילה על סבא.
ואפילו חיבקתי אותו חזק חזק.
זה הרגיש כל כך אמיתי.
אני מתגעגעת.
ולפעמים,
פשוט בא לי לנסוע לקבר,
לשקט הכי שקט שיש בבית הקברות.
ופשוט לפרוק הכל ולבכות בכי של החיים.
זה יכול להיות כל כך משחרר.
אל תדאגי בקרוב תגיע הגאולה יקומו המתים ובתוכם סבא שלך
מממ.. לא בטוח.
באמת.
ולגבי תחיית המתים. לא הכרתי את סבא שלך,
אני אומר..
נדאג לעצמנו שאנחנו נהיה ראויים לקום בע"ה.
ה שופט כל אחד
לא אנחנו.
אולי כן, אולי לא. לא נכנסים לזה.
אפשר לבכות את החיים בבית הכנסת.
ללכת שעה לפני התפילה, לקרוא תהילים
מתישהו להפסיק עם התהילים ולהתחיל לדבר
ולבכות
ולבכות.
אני בת אז פחות רלווטני לי לעשות את זה בבית כנסת...
העזרת נשים פתוחה רק בשבת, ויש שם עוד נשים (קרציות)
ואממ סבא שלי לא היה יהודי... ויש כמה דעות לגבי תחיית המתים בנידון...
אני לא יודעת מה יהיה.
גם בנות לא צריכות ללכת לבית קברות.
תחפשי בית כנסת אחרת שהעזרת נשים לא נעולה בו.
הממ. הבנתי.
לאיודע. לא מכיר מספיק כדי להגיד משהו..
תראי באישי
למה לחיילות דתיות אין מדי ב'?
הם לא רוצים שתדעו: שאת תאיר- בני נער רצחו.