מי אמר לך שאת מוזרה, מי אמר לך?
הבבואה שלך שמשתקפת במראה אמרה, העיניים שלך שחודרות עמוק אל תוך הנפש ומתכסות בדוק של דמעות, כזה שכמעט ולא רואים.
ומי אמר שזה אסור, מי אסר עלייך להיות מי שאת, מי אסר עלייך להשלים עם עצמך וגרם לך להתעוור לכל מה שיש בך
ומי זרק לך איזו הערה, כזאת שננעצה לך עמוק בפנים, אולי אפילו בתמימות, תמימות שהכאיבה לצלעות שלך ומנעה ממך לנשום
תגידי זה סגור, תגידי, זה סגור? תגידי, זה סגור! זה סגור ואין מוצא ואין לך פתח וזאת רק אשליה של עולם שמתכווץ וחונק אותך עם סימן קריאה בסופו, כאילו אין דרך להימלט מגזר הדין שבסוף המשפט

מי אמר לך שאת מוכרחה, מוכרחה להיות המודל שאליו שואפים, מוכרחה להיות, מוכרחה לתת, מוכרחה להכריח את עצמך למעבר
ומי לחץ אותך לקיר באופן שהקשה עלייך לנשום, שגרם לאוויר להימלט מהחזה שלך ולקול להיעלם, להיאלם מרוב פחד, מרוב לחץ, גוש בסרעפת שלא מרפה
בתוך כל מישהו את יכולה, את יכולה להיות את להיות עצמך, את יכולה לשמוע איזה שיר

מי אמר לך שאת מוזרה
ומי אמר שזה אסור
ומי זרק לך איזו הערה
תגידי זה סגור
מי אמר לך שאת מוכרחה
ומי לחץ אותך לקיר
בתוך כל מישהו את יכולה
לשמוע איזה שיר

אתה שומע, זאת אני (לוחשת, מדברת, צועקת אליך שתשמע, רוצה להאמין ולא מצליחה, מתאכזבת ונופלת ונשברת ונפצעת ובוכה, בוכה על כאב, בוכה על כלום, בוכה על הבכי על דמעות של פיה שנופלות וזוהרות לרגע כמו אגלי טל, ואז נמוגות באוויר)


אתה שומע, זאת אני
(שרה אליך)

עקב זה שקיבלתי סוף וסך את פורום חלומתיי. פרוזה וכתיבה שטותית לעתיד👏🏻👏🏻👏🏻👏🏻
מוזמנים גם
פורום סניף קטמון
נעמתם לי מאוד. סלאמת