לכל חברי תנועת הנוער אריאל, יצ"ו, ה' עליכם יחיו.
רציתי לומר משהו, קצת מהלב, תתחשבו.
כשמדריך נמצא בתוך התנועה הרבה פעמים יוצא שהוא לא מסתכל על התמונה הכוללת, יכול להיות שהרבה פעמים הוא יראה חצאי דברים, הכל כדי להרגיש עם עצמו שהוא בסדר. גם אני לאחר שעזבתי את ההדרכה (ותיכף אני משלים, בכאב, שנה שלמה שהקשר שלי עם התנועה פוחת והולך) חשבתי שכך יהיה, היינו - שעד עכשיו הכל היה בסדר מפני שעד עכשיו הייתי חלק מהמערכת, אך מעכשיו, כך חשבתי, אני אתחיל לראות את כל הפגמים שיש בתנועה, את כל הדברים שהעלמתי עיניי מהם בהיותי מדריך...
אך הפלא ופלא כבר כמעט שנה שאני בחוץ, ורוב ככל מה שאני רואה בתנועה, זה רק את הדברים היפים שלה, את הדברים הטובים, את ההתקדמות הבלתי פוסקת לעשיית רצון ה' ית'. בין אם זה את ההתקדמות הנפלאה של ההנא"ר על כל פועליה, את התקדמות הסנפיפם, והמסירות נפש הגדולה של חברי התנועה (שעל זה יש לומר; מעשה אבות סימן לבנים, שכן למקימי התנועה הייתה מסירות נפש יוצאת מן הכלל וכן לנו)
על כן אני חושב שמדי פעם שייך גם שייך, לטפוח לנו על השכם, ולצעוק שכויעח!!! שכויעח - למדריכים המוסרים את נפשם ובוחרים מעצמם בתנועה קדושה על פני שאר התנועות הטמאות. שכועיח - לקומונרים שאע"פ שהם רובם ככולם שמיניסטים ובגרויותיהם על ראשם, בכ"ז מוצאים כם מוצאים זמן להשקיע בסניפים, שכויעח - להנא"ר שכל חפצה שיהיה ה' אחד ושמו אחד בעולם. שכויעח - לבוגרי התנועה שהספעקטרום המחשבתי שהם ממלאים (מיצהר עד אור עציון) מראה שכאשר הדרך שלתורה היא אור לרגלינו, המחלוקות ההשקפתיות מתגמדות.
שכויעח - למקימי התנועה ותומכי הקמתה, ובתוכם גדולי ישראל (הרצי"ה זצ"ל, הגר"א אלקנה שפירא זצ"ל, ויבדלחט"א הרב עובדיה יוסף שליט"א) רבנים, חסידים ואנשי מעשה.
שכויעח.
ושלא נשכח - תודה רבה לך ה' יתברך על כל החסדים שאתה עושה עמנו ומזכה אותנו לעשות בתנועת אריאל.
