כשהייתי בשירות לאומי לימדתי בבתי ספר חילוניים.

התחפשנו למישהו שהוא כאילו מאותה תקופה, והוא נכנס לכיתה ומספר את הסיפור מנקודת מבטו.

 

במקביל לסיפור שלו- חילקנו לכל ילד עיגול שמצויירים בו השלבים השונים של המגילה. בכל שלב היה עיגול קטן. אם באותו שלב בסיפור מצב היהודים היה טוב- הם ציירו סמיילי שמח בעיגול, אם הוא לא היה טוב- הם ציירו פרצוף עצוב.

כך ראינו איך לאט מצב היהודים נעשה טוב יותר, עד הסוף הטוב- "ונהפוכו"- הרע נהפך לטוב..

 

בסוף הילדים צבעו את הציורים.

לק"י

וגם אני עשיתי ש"ל במרכז להעמקת יהדות, אבל לא הצלחתי להזכר מה ואיך בדיוק לימדנו.

גם אני לא זוכרת את כל השיעורים, אבל משום-מה את השיעור הזה אני זוכרת טוב..

בהצלחה!

צריך להיזהר לא לומר דברים שלא כתובים בפירוש במגילה. לדוגמא: לא להזכיר שצמחה לושתי קרן (או זנב), כי המורים האחרים ישר קופצים: מה? איפה זה כתוב? אה, זה אגדה, זה לא באמת מה שהיה... וכד'

אח"כ הילדים גדלים עם מדרש/פירוש אחד ולא מסוגלים לקלוט אחרים.
מאוד חשוב שיהיה ברור לילדים מה כתוב ומה חז"ל אומרים. כבר שמעתי על ילד שחזר מהגן ואמר שהרגו את ושתי ואז היא היתה גויה פשוטה....

כיתה קטנה, כיתה ז'
היו מרותקים. אף פעם לא ראיתי אותם ככה

זה נוח כי יש לך חשבוניות מרוכזות ואתה לא מאבד אותן.