היי,
הרבה זמן קראתי בפורומים ״מאחורי הקלעים״ ושמתי לב שיש משהו מאד טוב בכך שנותנים לך זוויות הסתכלות נוספות על החיים. כך שגם אם אין בכוונתי בשירשור הבא להתייחס לכל עצה וטיפ כתורה למשה מסיני-זה מאד יעזור לי לקבל פרופורציות
אז כך:
אני אם צעירה לילדים חמודים, עובדת במשרה מלאה, משתדלת לתמרן בחיים העמוסים הללו ב״ה כמו הרבה נשים בדור הזה. ההורים שלי (שיחסית צעירים-אני מהגדולים במשפחתי) כמעט אף פעם לא יכולים לעזור. כל פעם סיבה אחרת והתנצלויות מרובות-אבל בשורה תחתונה העזרה היא כמעט אפסית (פעמים ספורות בשנה, ואנחנו גרים לידם) אני ובעלי עבדנו קשה מאד על מידת הזכות שלנו מדוע הם לא יכולים לעזור וזה די קשה כשרואים מסביב כ״כ הרבה זוגות שכן מקבלים עזרה, אך ב״ה הצלחנו להגיע למצב שאנחנו מסתדרים ״לבד״ (במרכאות כי זה בעזרה ה' כמובן) וגם מקבלים בלב שלם את העובדה שהם לא מסוגלים לתת עזרה. אבל - לפני כשנה נפטרה אמם של משפחת חברינו ל״ע וכאן גילו הוריי כוחות שלא ידענו על קיומם. הם זמינים להם בכל זמן ועת עוזרים להם על בסיס שבועי ומסורים להם ללא גבול וכאן הגיעה שעת המבחן האמיתי שלי. עד שזה קרה הצלחתי לשכנע את עצמי בשלל תירוצים של ״קשה להם״, ״עברו את הגיל״, ״הם לא חייבים לי כלום״ו״תגידי תודה על מה שנתנו לך עד החתונה״ אבל כשאני צריכה להתחנן לכיתה שלימה של נערות שיעשו בייביסיטר בכל מחיר על ילדי אני פשוט מאבדת את כל העבודה שעשיתי בשנים הקודמות
עכשיו תשאלו איך אתם קשורים?
אשמח לשמוע כיווני מחשבה נוספים על ההתנהגות הנ״ל, על אחיות לצרה , או עצות וטיפים איך לשנות את עצמינו (לא נראה לי שבקשר אליהם יש מה לעשות)