איך קרה שלבד?

איך קרה שלבד,

ומגיעים אנשים שבורים?

פעם אהבתי.

הייתי אומרת מילים בלי מחשבה,

רק כי לא יכולתי לעצור את עצמי מלאהוב בקול רם.

הייתי נגררת למקומות אפלים,

כי חיכו לי שם נקודות אור.

נסעתי לירושלים ביום קריר כדי לקבל חיבוק שלא באמת רציתי,

מאדם שלא באמת הכרתי,

בתקופה שלא באמת שמחתי,

כי איבדתי את טיפת האהבה האחרונה שהרגשתי.

הייתי לבד.

איך קרה שאהבתי?

איך קרה שאהבתי

אדם נכון שאהב (אולי), עם רגעים בדיוק כמו שרציתי?

והייתי לבד.

בסוף הכול אבד ואני אבדתי במיוחד.

מצאו אותי, נמצאתי, המצאתי את עצמי.

כמעט מחדש. כמעט בלי עבר.

אמרתי לעצמי: שלושה לילות.

שלושה לילות ושכחתי.

כבר לא בכיתי ולא התאבלתי ולא אמרתי נואש,

זכרתי בפינת הלב איזו אהבה נושנה

וחייתי לבד.

באו אהבות אחרות וכעסתי,

כעסתי על אלוהים, על עצמי, עליהם.

איבדתי את כולם.

הייתי לבד ואף אחד לא יכול היה לדעת.

הייתי לבד.

עודני לבד ועדיין באים אנשים.

אנשים טובים, ישרים, עם אור בעיניים (בערך),

שמנסים קצת לאט ושולחים רמזים כל כך עדינים, שנקרעים בדרך אליי.

אני מרגישה שהם באים.

אני מרגישה שאני לא יכולה לקבל אותם.

עודני לבד.

אהבה גדולה מחכה בתוכי, מצפה, מייחלת לפרוץ לעולם,

אבל היא לא יכולה.

לא כל עוד אני עצמי עוד סגורה בחדר.

אי אפשר שתצא אהבתי לרחובות כשגופי עודנו כלוא.

ואני עובדת, אני עובדת כל כך קשה להגיע לשם.

ואי אפשר.

אי אפשר לבד.

המעגל הזה חונק אותי.

הוא קטן ומתרחב וצר שוב.

וכל מה שאני מייחלת לו הוא אדם אחד אמיץ שישבור את המעגל.

לא אני, אני באמצע לשבור מעגלים אחרים.

ותפילה אני נושאת כל יום,

שיבוא הזמן הזה, העיתו וזמנו הזה,

שכולם כל הזמן אומרים לי ומסתכלים בעיניי ומתכוונים: את לא יכולה להתחתן כשאת ככה.

אני שואלת מה זה ככה ואנשים לא יודעים מה להגיד.

אני אומרת שקודם אהיה לא-לבד, אחר כך אתחתן.

הם אומרים שאני לא מסוגלת.

ואני שואלת איך לא מסוגלת, איך לא מסוגלת אם אני אוהבת כל כך חזק, כל כך מהר, כל כך עמוק?

אני אוהבת כל כך.

והם אומרים שאי אפשר לאהוב בלי לקחת אחריות,

ואני כולי מוצפת אחריות,

הולכת בפסיעות קטנות כדי לא ליפול.

ואולי צעד אחד גדול אל אדם שמחכה לי עם ידיים מושטות,

שיתפוס אותי לרגע,

כדי שנמשיך לצעוד ביחד-

בהתחלה בפסיעות קטנות, ואחר כך כבר קצת יותר מהר-

אולי זה בדיוק הצעד שאני צריכה?

אין תשובה ברורה,

וממילא הכול תלוי באלוהים.

אני מחכה ואני נושמת עמוק ואני מחבקת את עצמי,

ותגידו לי אתם איך הכול יכול לקרות בתנאים כל כך מגבילים.

אולי אני חולמת על דברים כל כך אוטופיים, שעוד לא הגיע זמנם.

אולי אני עוד צריכה להבין.

אולי.

ואולי הגיע הזמן שאחליט על עצמי,

שאלך בדרך שבחרתי אני.

הכתיבה שלך השראה

ו, בהצלחה

בראשית היה אלוהים.

לא היה טוב או רע.

בראשית היה אלוהים,

ואז התקבלה החלטה.

היו שמיים והייתה ארץ,

אלוהים שהה בכל,

והיו מים.

העולם קיבל את הזמן,

והזמן הפך לימים ולילות,

והיו מלאכים,

והיו צמחים ובעלי חיים ומאורות.

והיה אדם.

אדם אחד, שלם, זכר ונקבה.

וכשהיו כל כך יחד,

היו בודדים נורא.

כי אדם אחד המורכב משניים הוא בכל זאת אדם אחד,

ואדם אחד הוא אדם בודד.

ברוב טובו הפריד אלוהים את זכר מנקבה,

ועכשיו היו הם איש ואישה.

והאיש נקרא אדם, האישה הייתה חוה,

וכך נוצרנו אנחנו.

פעם היינו אדם.

קודם כל אדם.

ואדם- אין הכוונה אותו זכר שהתפתח להיות איש,

אלא שלמות שהילכה על שתיים והייתה נקייה לאלוהים.

מאדם התפצלנו,

ונגזר עלינו לנצח לחפש את החצי השני,

עד שנמצא אותו ונהיה כל כך ביחד,

כמעט כמו פעם,

מספיק רק כדי לא להיות בודדים שוב.

ונקבה היא הבסיס,

היא האישה לפני שנוספו עליה תכונותיה.

היא עדר שלם של כבשים, שמסווגות לפי דבר אחד: נקבות.

היא גוף שאדם מסווגו כגוף שהיה רוצה לחבק: נקבה.

ועכשיו ייקרא לי אישה.

עם ייחודיה הגופניים, הרוחניים, הנפשיים.

עם רצונותיה, מחשבותיה, זכויותיה.

עם תווי פניה שאין שני להם,

עם הילוכה שנושא על גבו צירופי מקרים שרק לי קרו.

נקבה מחפשת זכר,

אבל אישה מחפשת איש.

היא לא מחפשת בעלים לעדר כבשים,

היא לא מחפשת זכר שיחבק ויילך.

היא מחפשת איש שהוא מכלול והוא עולם והוא החצי השני שלה.

בסוף אני ריעות.

אני ריעות שעדיין איני מכירה אותה.

אני אישה בת מאה ועשרים, אולי יותר, אולי פחות,

אישה שלמה שקרובה לאלוהיה יותר מתמיד.

היא מתכוונת לפסוע אליו מתוך השלימות הכי חברית שיצרה בעולם.

כחצי היא תגיע, חצי המודבק וקשור בקשרי עבותות לחציו השני,

אבל לעולם אינו מחובר יותר מדי.

לעולם אינה בודדה שוב.

ואלוהים יקבל אותה בזרועות פתוחות ויראה בה אדם,

יראה בה נקבה,

יראה בה אישה,

ויותר מהכול יראה בה ריעות-

מכלול עליון שלעולם לא נוגע בארץ.

הרב סולייבצ'יק (זה היה בבגרות )

מסביר שבאמת יש הבדל בין קשר בין זכר לנקבה לבין הקשר בין איש לאשה

וזה בדיוק מה שכתבת.

 

וחוץ מזה,

מה שכתבת מדהים. מהמם.

בעזרת ה' את תמצאי את האיש שלך

ולא תהיי בודדה.

אלא שמחה אוהבת ונאהבת.

 

אשכרה.