זה באמת בלתי נסבל..
אני כ"כ מבינה אותך..
כשאני מסתכלת על הקונפליקטים מהצד שלי.. אני גם לא מבינה איך בעלי סובל את זה..
אבל ברגעים האלו (הריון ואחרי לידה) המחשבה פשוט משתנה.. קשה להסביר את זה.. אולי אם השתמשת פעם בסמים/שתית אלכוהול תוכל להבין..
דברים שטותיים נראים משמעותיים מאוד.. כל מילה שולית מעצבנת ומצדיקה להגיע לרבנות.. נפגעת מכל מצמוץ של בעלי.. בלבול שכזה קשה לתאר..
אני כ"כ אסירת תודה לבעלי (ובטוחה שגם אשתך!!) שהוא סובל אותי ויודע להבליג.. ההתנהגות שלי ממש לא מכוונת לפגוע.. כל תקופה כזו מרימה אותנו ומפתחת את הזוגיות שלנו למקומות שלא הייתה בעבר..
ברור לי שאתה גם במצב פגיע עכשיו ובגלל זה הקושי שלך להתמודד צף כעת.. גם לך היה קשה לתפקד בפול גז בהריון.. והלחץ של הלידה ואחרי.. וכעת, העייפות מהתינוק (תמיד מפתיע אותי איך תינוק קטן מצליח "להפיל" שני מבוגרים).. וישנן הרחקות שלא עוזרות..
הקיצו, כל הנתונים כרגע מצביעים על כך שאשתך ואתה נמצאים במצב דחק..
באופן אישי עוזר לי במצבים כאלו קצת להתרחק אחד מהשני (לצאת עם חברים/חברות בנפרד..).. לשחרר לחץ בשיחות עם חברות/אחיות וכו'.. ולתת לבן זוגי לישון.. אחרי שינה טובה של לילה הכל נראה אחרת בבוקר..
בהצלחה לכם!!
מה נסגר איתנו?! בעזרת ה' גם התקופה הזו תעבור!!!!
לידה בזמנה ובקלות , ידיים מלאות , בריאות , נחת וגידול קל!!
לא קל בכלל!!! כל הכבוד לכם הגברים
כל אחד וההתמודדות שלו,אף אחד לא אומר שלנשים לא קשה.אלא שכולם דווקא רואים את הקושי שלה,ואת הקושי של הגברים תמיד מבטלים.
גם הוא נהיה אבא וגם לו קשה לקבל את השוני,ברור שהקושי שלו לא מתקרב לקושי שלה,אבל הוא לא חייב לקבל צעקות וכעסים כל היום.
אף אחד לא אומר שלא קשה לאישה,את זה אומרים פה כל הזמן.
אפשר לשמוע פעם ב... גם את הצד השני,ולתת תמיכה ולהרגיע שזה נורמלי וזה יעבור
זה לא סותר
אני לא מבינה למה זה מכעיס כ"כ
אבל יש נשים שחושבות שאם הן ילדו,מותר להן לשגע ולהתעלל ממש בבעל,כי הן ילדו.ולזה אני לא מסכימה,אפשר להבין אבל האישה צריכה להישאר אנושית. בזמן הכאבים וההתאוששות בימים הראשונים ממש,עוד אפשר להבין,אבל יש כאלה שנסחפות ממש
הבעל יכול להכיל אבל הוא גם בנ"א,כמה אפשר?
נשים רשמ לו שככה זה וזה יעבור
רשו לו שיבין את אשתו ושזו תקופה קשה,ושיכיל
שהיא אף פעם לא החלטית,אלא שעכשיו גם מאשימה אותו בזה,ואח"כ כשעושה מה שאמרה היא כועסת,ואח"כ אומרת שצדק ומתנצלת
אני באמת לא מבינה למה צריך להצדיק את האישה כל הזמן,לפעמים גם הגבר צודק,אולי באמת לא במקרה הזה, אבל נשים אחרי לידה זה לא עם סימפטי בד"כ,והגברים בני אדם .הוא בא לקבל תמיכה. הוא גם כתב שזה עודד אותו לדעת שאחרי שהכל עובר אנחנו מבינות שהיה בסדר.הוא מתוסכל מזה שהוא יוצא תמיד הלא בסדר,למרות שעושה כל מה שרצתה.
אני באמת לא יודעת מה הרקע שלו,אבל זה הרעיון בפורום.א"א כל פעם לכתוב מגילות. יש פה גם נשים שמתלוננות על הבעל,ולא נותנות את כל התמונה אף פעם,ואנחנו לרוב תומכות בהן
❤️יש נשים שסובלות נוראות מכל מני תופעות לעומתן יש נשים שחוות הרבה פחות קשיים בהריון
אי אפשר להשוות בין הריונית עם בחילות בקטנה בשליש הראשון, כבדות בשליש השלישי וזהו לעומת הריונית עם סימפיו עם כאבים מהגהנום על כל תזוזה או הריונית עם היפראמזיס ושאר ירקות
אני זוכרת שאת סבלת נורא אז ברור שהשרשור הזה יעצבן אותך, בצדק
אבל הריוניות שלא כל כך סובלות - ויש כאלה! - הגיוני שירחמו גם על הבעל ולפעמים גם יש כאלה שבאמת מחוסר מחשבה משגעות את הבעל כי מרגישות שבגלל שהן בהריון "מותר" להן ושוכחות לחשוב שגם הוא עובר פה איזה תהליך לא קל ומגיע גם לו קצת הבנה (במסגרת היכולת ההריונית המצומצמת 
)
חברה שלי,בעלה מתקשר אליה,אחרי זמן מה,מנתקת ואומרת לי:הוא משגע אותי שאבוא איתו לאנשהוא,אמרתי לו שיש לי בחילות ואני עומדת להקיא ואני לא מסוגלת לבוא.
היא שיקרה לו,אני לידה והיא מרגישה מעולה. זה ניצול מגעיל.בחיים אני לא אעשה את זה
זה כבר לא קשור דוקא להריון
ומנצלת עד תום
היא לא עושה ספונגה בהריון,כי אסור
לא עושה כלים כי הבטן מפריעה וכו וכו
אבל תדמייני לעצמך כמה הזדמנויות יש לה בהריון
מיואשת,איך את היום?עבר לך?
😁מיואשת******יראת גאולהאחרונהאני מאד מבינה אותי וחווה באמת כל מיני שינויים הורמונליים
אבל אני חושבת
אפילו מדברים שעברתי בחיי (לא קשורים)
שלאשה לפעמים יותר קל
היא היולדת, כולם מכילים אותה, היא מניקה, היא בהריון, היא במחזור
היא היא המסכנה הגדולה
ואת הבעל שבצד, במקרה שלי ושל עוד הרבה נשים- שתומך כ,כ ומהווה חלק משמעותי מכל הסיפור-
מי סופר?
אז אני מבינה גם אותך וגם את אשתך, וכדאי לכם באמת למצוא קצת זמן לקירוב לבבות
אולי גם אתה תוכל לקבל ממנה קצת הבנה למצבך וזה יקל עליך,
לפחות תבין שזה לא נגדך, לא בדוקא, ולא מאשים,
אתה פשוט האיש שהיא אוהבת, שקרוב אליה, שקצת 'סופג' מכל מה שהיא חווה.
אף פעם אל תכליל,בשום נושא.
אם תשאל את בעלי אולי הוא יזדהה איתך,אבל הפזיזות שלו עלתה לנו בהרבה עוגמות נפש וכסף
הכל תלוי בנקודת מבט
שבעיני אני ממש לא,לא החלטית.אני יודעת שאני טיפוס זורם מאוד
זלדה מחכה כל היום שזלמן יבוא ויהיה לה למי לבכות כמה שקשה לה. הוא נכנס והיא צועקת לו שיָרד גשם על הכביסה ושהכרובית נשארה מחוץ למקרר והתקלקלה ושרגע אחרי שהיא שטפה את הרצפה נשפך מיץ דביק, ושהיא כבר לא יכולה יותר ככה.
היא כן יכולה ככה, והיא גם לא מתכוונת שהוא אשם בכל זה, היא פשוט נורא זקוקה למישהו לצעוק לו ושיקשיב לה ויבין אותה. לא צריך שירוץ לפתור לה את הבעיות, רק שיסכים איתה שהיא נורא מסכנה. ושיגיד לה שהיא כזאת אשת חיל ואמא למופת. ואז מצב הרוח שלה ישתפר פלאים. זה כל מה שהיא צריכה מזלמן כרגע, וזה הכול בשבילה.
זלמן מחכה כל היום לחזור הביתה ושזלדה תחייך אליו. הוא נעצר המום מזה שהוא רק פתח את הדלת וכבר היא מתנפלת עליו בטרוניות. מבחינתו כל סעיף ברשימה הנ"ל היה האשמה, או משימה שהיא מעמיסה עליו, או כנראה שניהם ביחד - גם תעשה את זה ואת זה ואת זה וגם תרגיש שאתה לא בסדר. הוא סובל את זה יום, הוא סובל יומיים, ואז כבר לא יכול יותר. כמה האשמות בן אדם אחד יכול לספוג?
ועד שגמרתי לכתוב את כל זה אני רואה שגם שירוש כתבה על אותו עיקרון...
בנותיי הקדושות, הטהורות והתפוחות, 🤰
ברוכות הבאות לשרשור שיעלה אתכן למדרגות גבוהות!
ידוע שאישה לפני אחרי ובאמצע היא כמרכבה לשכינה,
אך לעיתים המרכבה עושה פנצ'ר... וזו פשוט פדיחההההה!
אולי בטעות, עם מח של פירה
העברת רב קו בתור אצל הרופא?
או אולי בחדר לידה, מול צוות של מומחים,
פלטת שטויות שגרמו לכולם להיות המומים? 😱
אנא, פרקי את שקי הדמעות והצחוק,
ספרי לי על פדיחה, גם אם היא מהעבר הרחוק!
האם בכית כי נגמר החלב במקרר? 🍅
או ששכחת איך קוראים לבעל שאיתך מתגורר?
אני אתחיל בווידוי אישי ומרטיט:
פעם, בשיא התפיחות והחום הכבד,
ניגשתי לשכנה עם חיוך די עובד.
ליטפתי לה את הבטן בשמחה וגילה,
התעניינתי בחום ואהבה: "נו, מתי הלידה?"
היא הביטה בי במבט קצת מוזר...
ואמרה: "הרבנית, זה סתם מאפה שנשאר!" 🥐
עכשיו תורכן, צדקניות יקרות!
אל תהיו חסודות ושתקניות,
ספרו על הבלבול, על הטימטום ועל השטיות.
מה אמרה המיילדת? איך הגיב הבעל הקדוש?
והאם הצלחתן בסוף לא לתלוש לעצמכן את הראש? 🤯
מחכה לסיפוריכן בכיליון עיניים,
שתזכו לבנים זכרים ולבנות עם לחיים פעמיים! 🤱✨
שלום אהובות, קדושות וצדקניות
רוצה אני אתכן להכיר
ללמוד לכבד ולהוקיר
ולכן בשרשור זה
כל אחת מציגה את עצמה
עם עובדה נכונה ולא נכונה
ספרי לנו יקירה
מהם מעשייך ביומיום ובשגרה
ולמה דווקא לך מגיע כתר ועטרה 👑
ומתכבדת אני בזאת להתחיל,
אני ידועה כ"הרבנית הקדושה"
נשואה לעטרת ראשי האדמו"ר שליט"א
ילדינו מניין כפול שלושה
מעסיקים אותי ביום ובלילה
במטבח אני לעשות מפליאה
מרק עטלפים ורול לביאה 🍜
מי יודעת מי מכירה
מהי העובדה הנכונה?
כל אחת שמגיבה,
מתייגת ניק רנדומלית בתשובה
לוקחת ביצים קשות לעבודה
תאכלי אותן באוויר הפתוח
ממני האחת שעל עצמה מעידה
שממש לא שורדת את הריח
(הכל בהומור🤭😉)
מחליפה את הגננת הקבועה בשלושה גנים.
יש גן אחד קשה ממש שאני משקיעה את הכוחות שאין לי שם.. היום קיבלתי מהורי הגן מתנה למשלוח מנות ביימי על סך 80 ש"ח.. נעלבתי קשות, לא הגבתי אפילו מרוב שמתחשק לי לזרוק להם את זה בפרצוף.ז
אשמח לשמוע בתור אימהות מה אתן חושבות? האם יש סך מינימלי שמכובדים להביא או שהיום בגלל שיש שתי גננות ושתי סייעות פשוט התקמצנו על הכסף?
לדברים הנפוצים... או בייגלה...
שיחלקו להם.
קניתי למטפלת במעון של הקטן שלי מתנה מיוחדת ויקרה
כי היא באמת מטפלת מהממת
וגם היו עכשיו כמה שבועות קשוחים איתו (הוא היה עם גבס ברגל 🙄) והיא התאמצה מאוד כדי שיהיה לו טוב למרות המצב.
השאלה אם זה יפה להביא רק לה מתנה מבלי שהמטפלות האחרות בקבוצה יראו את זה?
כי בעיקרון היא המטפלת של הקבוצה שלו
מצד שני הם כולם יחד באותו חדר כל היום,
מצד שלישי אין לי באמת כח להתעסק עם זה אבל אם צריך אז נעשה מאמצים.
אם כן מה מקובל להביא בתור משהו סימחי ולא מתנה יקרה?
אם מתחשק לפרגן, חבילת בונבונים זה נחמד.
אם כולן עם כולם אז הייתי מביאה להן משהו קטן סמלי.
וכדאי לשים את מה שקנית לה בתוך אריזה לא שקופה או שקית נייר/ניילון, כשרואים רק שקית ולא רואים את התוכן זה נראה לי פחות מנקר עיניים מאשר כשרואים ממש מה יש בפנים, במיוחד אם זה יקר ומושקע
זכור לי
קודם כל את מהממת
אם שאר המטפלות מטפלות בו גם, נראה לי שאם את כבר מביאה.. אז גם להן משהו קטן ייתכ
אז ממש אין צורך להביא להן. רק להשתדל לא לנקר עיניים.
אפשר גם להביא בסוף היום בתוך שקית לפני שהולכת הביתה, כדי שזה לא יהיה כל היום מול העיניים.
אם זה קבוצות שמתערבבות בינהן, וגם האחרות מטפלות בו, אז ראוי להתייחס גם אליהן. ואם זה גדול עליך, אז להביא לה מחוץ למעון, הביתה למשל.
ויש באותה כיתה עוד שתי מטפלות
לא רואה בזה בעיה
בסופר הקרוב מצאתי בונבונים אבל זה יקרר
אז החלטתי לתת למטפלת שלו בצד שלא יראו.. אני ממש מקווה שלא יפגעו
אבל באמת מגיע לה הערכה מיוחדת
אני בתסבוכת קטנה שמרגישה גדולה עליי.
כרגיל אני והתחושת מחויבות, אי נעימות, תקראו לזה איך שתרצו.
אבל (!!) מהבתים שאני ובעלי מגיעים- דווקא, כן חשוב לי להתאמץ בדברים האלה.
להלן המקרה:
כידוע אני ובעלי לא מרבים ביציאות זוגיות בחוץ, הן מבחינה כלכלית והן מבחינת זמנים וילדים וכו'. מעדיפים כבר זמן זוגי בבית..
השבוע, יצא שיש 2 אירועים-אתמול היה אירוע מהצד שלו, חתונה לבת דודה. והיום יש בת מצווה לבת דודה שלי, היא ילדה יתומה מאמא שנפטרה בפתאומיות ביום בהיר, דוד שלי מגדל 3 ילדים לבד.
לאתמול, לחתונה של בת דודה שלו, דאגתי לבייביסיטר שמתאימה לקטנה שלי, כי היא קצת דרמטית והיסטרית אם זו מישהי שהיא לא מכירה או לא מתחברת.. למרות שהיה קשה לצאת מהבית מבחינת הילדים, קשה לי מאוד לשחרר וגם הקטנה שלי מאוד קשורה אליי, היא מתעוררת המון ומחפשת אותי.. במיוחד מאז ההיריון. למרות הכל, עשינו את זה. היה כיף, נהנינו.
לבת מצווה של היום- סגרנו את אחות של בעלי כבר מלפני שבועיים. אמרה שתגיע אבל תצטרך לישון אצלנו. בכיף. אממה?! שפתאום בתחילת השבוע היא מודיעה שהיא לא תוכל להגיע כי אמא שלה (חמותי) לא מרשה לה לעשות בייביסיטרים לאחים שלה כי היא מגיעה מאוחר והיא צריכה לחכות לה. (רק לציין, שהיא כבר בת 21, חוזרת מבילויים מאוחר על ימין ועל שמאל, פתאום כשמדובר בלעזור לאחים שלה- לא. ) היא אמרה שנחפש תירוץ כלשהו/שקר כלשהו שיאפשר לה הסכמה מאמא שלה לישון אצלנו- לא מצאנו. בקיצור, הבריזה לנו, בעל כורחה.
מה שקורה זה שהבת מצווה בירושלים, אנחנו מהמרכז. ללא רכב.
בנוסף, בשבת הקרובה זו שבת אזכרה לסבתא שלי, גם כן בירושלים. ולי אישית, כן חשוב להיות נוכחת ולכבד את אמא שלי (זו אמא של אמא שהיינו מאוד קרובות).
אז מה שמתבקש זה שאם אין בייביסיטר אז לקחת את הילדים איתנו ולהישאר לישון שם.. אבל הבעיה שיש תחפושות לבן שלי ביום שישי בבוקר ואין סיכוי שמוותרים על זה. אז חייבים לחזור.
יוצא שאחנו ניסע בחמישי, נחזור בלילה כשהילדים ישנים, עייפים, באוטובוסים. ואז למחרת אחרי המסיבה שוב לנסוע לירושלים. מוצש לחזור.
לא שהשבת זה מעין עולם הבא, זה קצת קשוח.. יש שם 3 ילדים יתומים שרוצים תשומת לב ומאוד אוהבים את הקטנים שלי ברמה שלקטנים שלי זה כבר לא נעים, וכל זהמן צריך למצוא את האיזון בין הילדים שלי לבין לא לפגוע בהם, הילדים.. בנוסף, דוד שלי קצת קשה לו באמונה, אז הרבה פעמים יוצא שיש ויכוחים על אמונה/דת.. אני רגילה אליו אבל בעלי מתקשה עם זה מאוד. בנוסף, במוצ"ש יש את האזכרה ה'רישמית' שזה בתפילת ערבית של מוצ"ש.. אני לא יודעת כמה זמן זה יקח אבל בעלי אומר שאיך שהשבת תצא הוא רוצה לעוף משם ולא לחכות לעוד אזכרה. אבל בתכלס, אין עניין למהר, כי אם אנחנו נצא מיד בצאת שבת באוטובוסים וברכבות, לעומת- אם נחכה לאזכרה, ואחכ אבא שלי יסיע אותנו הביתה- זה יצא אותו זמן רק בהרבה פחות כאב ראש..
בקיצור, אני מבינה שזה קשה לו..
אבל (!!) מה אני אמורה לעשות? לוותר על השבת?! לא שאני ששה להיות שם, אבל כן חשוב לי לכבד את אמא שלי. ואני אחזור על השורה השלישית שכתבתי למעלה- בעלי מגיע מבית שבו לא מתאמצים אחד למען השני במשפחה- כל אחד במסגרת המקובעות שלו (דוג' לעילף חמותי לא נותנת לבת שלה לעשות לנו בייביסיטר כי זה לא מתאים שהיא חוזרת לה מאוחר, למרות שאין בעיה שתישן אצלנו.. סתם, מקובעות, תירוצים.. ). כאילו אין התגמשות למען האחים/הילדים/המשפחה. לעומתם, אצלנו במשפחה- יעשו שמיניות באויר כדי לעזור אחד לשני, יעשו מאמצים עילאיים כדי שהשני יסתדר גם אם זה קצת גורם לי לאי נוחות. הכל למען המשפחה.
אתמול בחתונה ראו את זה ממש, דודה שלו מחתנת, כל האחים שלה יושבים בחוץ, אין שום התרגשות למען האחות המחתנת.. גם לא במתנה.. אצלי אם אחד הדודים יחתן- וואו וואו איזו התרגשות, כולם עוזרים, כולם נותנים יד, כולם מאחדים ומתאגדים ביחד למען מטרה משותפת- למרות שלא תמיד מסכימים ולא תמיד זה הכל זורם.. אבל ערך המשפחה עליון!
ואני לא רוצה להתרגל להיות כמוהם. סליחה! אני רוצה שהילדים שלי ילמדו שלמען האחים/המשפחה עושים הכל! ככה, פשוט!
ברור שיש את הצד השני- של לתת אבל להרוג את עצמך. אבל אני חושבת שבימינו, הרבה יותר קל ללמוד להיות אגואיסט מאשר ללמוד להיות נותן ועוזר ומתאמץ למען המשפחה.
אני מבינה שזה קשה, לא פשוט,
אבל(!!) זה לא כל יום!
אפשר להתאמץ, במיוחד למען משפחה שעברה טראומה כ"כ גדולה באובדן האמא שהייתה מאוד דומיננטית (האבא בכלל לא תיפקד ולא היה מעורב).
ואז שבת.. אני יודעת שזה יותר מידי. באמת.
בקיצור, בעלי אמר שזה או לנסוע עם הילדים היום אבל לוותר על השבת
או
היום הוא נשאר בבית עם הילדים ואני נוסעת לבד, ואז נוסעים בשבת לשם.
הוא צודק ואני יודעת את זה.
אבל קשה לי לאכזב/להגיד 'לא' לאמא שלי. היא לא ביקשה. היא גם לא מצפה. אני יודעת. אבל משהו גם בקשר שלי עם סבתא שלי, וגם המחויבות והכבוד לאמא שלי- מרגיש לי מחייב.
אבל כן הייתה רוצה שנהיה כולנו יחד..
הם עושים כ"כ הרבה בשבילנו, באמת, אז אני לא אתאמץ למענה?!
בקיצור, כתבתי ונרגעתי אבל עדיין מתלבטת.
אני יודעת שזה לא הגיוני ולא נורמלי עם הילדים.
משפחה שלך וגם בת מצווה אין סיבה לטרטר את כולם באוטובוסים. אנחנו עם רכב והרבה פעמים מגיעים רק אחד מבני הזוג לאירועים כי אין בייביסיטר ואני לא מוציאה את הילדים מהבית בשעות כאלו (אלא אם כן זה אירוע של אחים שלי/שלו)
שאת תיסעי לבד היום
ותיסעו ביחד לשבת
זה מה שאני הייתי עושה...
ומאוד מבינה את הרצון למשפחתיות, אבל צריך תמיד לזכור שזה לא יבוא על חשבון המשפחה שלך.
אני גם לא הייתי מוכנה שהילד יפסיד יום תחפושות בגן אז הייתי מעדיפה לנסוע לבד לאירוע ושהילד יהיה בגן.
אז זה יוצא שעושים בדיוק הפוך ממה שהוא רוצה-
כאילו הוא גם לא מקבל את היציאה היום.. וגם נכנס לשבת הזאת שהוא לא רוצה..
מסכן!
זאת הבחירה שלכם בין שתי האפשרויות המציאותיות
לפעמים את מוותרת ולפעמים הוא.
כשאת מוותרת את מסכנה?
בהתחשב בעובדה שאנחנו כמעט לא יוצאים למסעדות או מקומות יקרים
מן הסתם זה מה שאנחנו גם היינו עושים.
ואני לא חושבת שצריך לקשור בין אירוע משפחתי ליציאה זוגית.
כשמאפשר לקחת בייביסיטר ולצאת כזוג - זו באמת הזדמנות נחמדה וכיף להרוויח גם את הזמן הזוגי ביחד.
אבל המטרה היא לא יציאה זוגית, אלא להשתתף באירוע ולשמח את המשפחה. ואם הדרך לעשות את זה היא לבד - אז זה מה שהכי הגיוני לעשות.
ואם חשוב לכם גם זמן זוגי - אז תמצאו זמן אחר במקום שבו כן מסתדר לקחת בייביסיטר ותצאו לזמן זוגי שקט...
מהמרכז לירושלים ברכב זה לא נורא בכלל,
בתחבורה ציבורית זה סיוט .
בסיטואציה חד פעמית שיש הרבה אירועים משפחתיים יכול להקל מאוד.
איך שאתם חיים במשפחה שלך זה מהמם וזה שלכם, אבל בכנות, בשבילי זה חונק מידי.
יוצר מידי מחויבות, יותר מידי אירועים. בת מצווה למשל זה אירוע ממש מיותר בעיני להזמין את הבעל של הבת דודה ...
וואו, הייתי נחנקת אם הייתי מחויבת לכל כך הרבה דברים, אם זה זורם אז סבבה, אבל אם לא- אז לא.
תסעי לבד, למה לסחוב משפחה שלימה באוטובוסים?! זה הגזמה. תשחררי, את סתם מנסה לרצות את אמא שלך ואת הדודים ואת האחיינים ואת מי לא? תחשבי על בעלך כרגע וזהו.
אני איתך לגמרי בקטע של להתאמץ למען המשפחה, אבל אם ממילא תהיו עם הדוד וילדיו גם בשבת, עוד יותר אין טעם לטלטל את הילדים לארוע בחמישי בערב.
שאת רוצה ללמד את הילדים שלך שעושים הכל בשביל המשפחה - אבל בטעות את יכולה ללמד אותם כוונה הפוכה לגמרי - עושים הכל בשביל הבחוץ, בשביל הסבתא, הדודה, הבני דודים היתומים.
אבל בשבילנו - המשפחה האמיתית, לא.
אנחנו נסחב, נטרטר בעגלות ואוטובוסים, הלוך חזור ושוב הלוך חזור.
ההצעה שבעלך אמר הכי הגיונית.
שזה חשוב לאמא שלך שתבואו כולם
מי אמר?
יכול להיות שחשוב לה שאת תבואי וזהו, כמו שמתבקש
שאם באופן כללי תנטרלי אותם, החיים שלך יהיו ממש הרבה יותר פשוטים:
1. בייביסיטר בתשלום לא מהמשפחה
2. להוציא רכב כשצריך
3. להגיע לאירועים לבד.
אני זוכרת שאת לא אוהבת את זה, אבל זו את שמקשה על עצמך את החיים כשאת לא משחררת את הקטע הזה
לבת שלי יש מחר יום הולדת, ואנחנו מכינים לה עוגה עם קרם שוקולד (עוד לא הכנתי🥴 קנינו עוגת הבית וממרח שוקולד וקליק לקישוט🤭)
היא נוסעת לגן בהסעה.
יש רעיון איך לארוז לה את העוגה כך שהקרם והקישוטים לא ייהרסו בנסיעה?
האמת שהיא צריכה להביא גם שקיות הפתעה ובקבוק מיץ... אולי אין סיכוי שהיא תוכל לקחת את זה בהסעה, ואנחנו צריכים להביא את זה ברכב? (אין לי מושג איך *זה* יהיה, עם זה שלבן שלי יש תור ארוך בבוקר ובעלי צריך להסיע אותו🤦♀️)
זה לא הרכבה מסובכת ונשמע שבדרך זה כנראה ייהרס אם תרכיבו בבית..
יכול להיות שאפילו יהיה לה נחמד לעשות את זה בגן
והאמת שזו לא טרחה מדי לצוות לדעתי..
אם כן אז הכי טוב.
אם לא אולי בתוך קרטון ולתת למלווה ביד ולבקש ממנה להעלות את העוגה לגן.
וטיפ- את ממרח השוקולד תחממי קצת לפני שאת מורחת כדי שימרח בקלות.
באמת חשבתי פשוט להביא לה את המצרכים וככה לארגן להם פעילות ליום ההולדת של קישוט העוגה🤭 אבל בעלי אמר שזה לא ראוי...
אז הכנתי צורה של ארבע משני פסים של עוגת הבית ומרחתי שוקולד (@מאוהבת בילדי באמת גיליתי רק באמצע שכדאי לי לחמם אותו קודם) וקישטתי בקליקים ובסוכריות עוגה. שמתי את זה בשתי תבניות חד"פ ומעל הידקתי עוד שתי תבניות חד"פ ועטפתי הכול בנייר אלומיניום.
ומצאנו סלסילת פלסטיק בגודל מתאים, ובתוכה הכנסנו את כל הקונסטורוקציה.
עכשיו השאלה אם המלווה יסכים לעזור עם זה... (הוא יסכים כנראה, השאלה אם זה יבוא לו בטוב
)
גם לי יש תור בבוקר, אז אפילו לא יהיה שייך שאסע במונית כדי להביא את זה...
(תכל'ס אני בכלל לא מבינה למה צריל להביא כ"כ הרבה דברים בשביל יום הולדת אחד🙈)
לק"י
גם אם לא מתלהבים.
ולגבי להשאיר לגן לקשט, זה משהו שהייתי שואלת מראש.
ומזל טוב לילדונת🥳
אני קונה כמה קופסאות קרטון למארז עוגה מחנות חד'פ בשביל הדברים האלו ויש לי בשלוף
וזה הכי נוח...
וגם אם אפשר לקבוע יומולדת בתאריך שלא עמוס לכם לכלתחילה למרות שלא הכל אפשר לצפות מראש ויש בלתמ'ים ועדיפות כמובן בימים כאלו להגיע עם הילדים ולהביא את הציוד, לא הייתי מראש שולחת ילד בגיל כזה עם כל הציוד בהסעה גם אם יש מלווה
האמת שלא יותר מדי תכננו את התאריך של יום ההולדת... הגננת שאלה במחברת אם יתאים לנו ביום הזה ומיד כתבנו שכן, כי הרי זו חגיגה שלא דורשת את נוכחות ההורים (כמו בגנים אחרים) אז לכאורה זה לא אמור להפריע לסדר יומנו...
אבל למדנו לקח לשנים הבאות שלה בגן.
וב"ה המלווה הסכים בשמחה לקחת את הדברים
יאללה, אפשר לחשוב מה ביקשו ממנו. אתם ממש לא צריכים לנסוע כדי לסחוב את המיץ.
זה לא בקשה הזויה, זה לגיטימי מאוד.
בעלי הוריד אותה עם כל החבילות להסעה, ואמר שדווקא המלווה התלהב והוא והנהג התחילו לשיר לה היום יום הולדת
אז מקווה שבאמת הוא יצליח להביא את כל הדברים בשלום לגננת שמלווה את הילדים מההסעה...
שאלו אותי ואין לי מושג מה לענות..
בגדים יש לה מלא.. עגלה אוניברסיטה טרמפולינה אמבטיה יש..
משחקים לגדולים יש המון וכבר אין מקום
ספר לא משמח אותי.
שובר נמאס לי.. יש לי מלא ולא מצליחה באמת להשתמש בהם
עיסוי זה נחמד אבל לא מכירה מישהי מומלצת באיזור ואין לי כוח לברר וגם זה מסובך אם למצוא פתרון לתינוקת..
רעיונות?
