זה באמת בלתי נסבל..

אני כ"כ מבינה אותך..

כשאני מסתכלת על הקונפליקטים מהצד שלי.. אני גם לא מבינה איך בעלי סובל את זה..

אבל ברגעים האלו (הריון ואחרי לידה) המחשבה פשוט משתנה.. קשה להסביר את זה.. אולי אם השתמשת פעם בסמים/שתית אלכוהול תוכל להבין..

דברים שטותיים נראים משמעותיים מאוד.. כל מילה שולית מעצבנת ומצדיקה להגיע לרבנות.. נפגעת מכל מצמוץ של בעלי.. בלבול שכזה קשה לתאר..

אני כ"כ אסירת תודה לבעלי (ובטוחה שגם אשתך!!) שהוא סובל אותי ויודע להבליג.. ההתנהגות שלי ממש לא מכוונת לפגוע.. כל תקופה כזו מרימה אותנו ומפתחת את הזוגיות שלנו למקומות שלא הייתה בעבר..

ברור לי שאתה גם במצב פגיע עכשיו ובגלל זה הקושי שלך להתמודד צף כעת.. גם לך היה קשה לתפקד בפול גז בהריון.. והלחץ של הלידה ואחרי.. וכעת, העייפות מהתינוק (תמיד מפתיע אותי איך תינוק קטן מצליח "להפיל" שני מבוגרים).. וישנן הרחקות שלא עוזרות..

הקיצו, כל הנתונים כרגע מצביעים על כך שאשתך ואתה נמצאים במצב דחק.. 

באופן אישי עוזר לי במצבים כאלו קצת להתרחק אחד מהשני (לצאת עם חברים/חברות בנפרד..).. לשחרר לחץ בשיחות עם חברות/אחיות וכו'.. ולתת לבן זוגי לישון.. אחרי שינה טובה של לילה הכל נראה אחרת בבוקר..

בהצלחה לכם!!

בעזרת ה' גם התקופה הזו תעבור!!!!

לידה בזמנה ובקלות , ידיים מלאות , בריאות , נחת וגידול קל!!

לא קל בכלל!!! כל הכבוד לכם הגברים

כל אחד וההתמודדות שלו,אף אחד לא אומר שלנשים לא קשה.אלא שכולם דווקא רואים את הקושי שלה,ואת הקושי של הגברים תמיד מבטלים.

גם הוא נהיה אבא וגם לו קשה לקבל את השוני,ברור שהקושי שלו לא מתקרב לקושי שלה,אבל הוא לא חייב לקבל צעקות וכעסים כל היום.

אף אחד לא אומר שלא קשה לאישה,את זה אומרים פה כל הזמן.

אפשר לשמוע פעם ב... גם את הצד השני,ולתת תמיכה ולהרגיע שזה נורמלי וזה יעבור

זה לא סותר

אני לא מבינה למה זה מכעיס כ"כ

אבל יש נשים שחושבות שאם הן ילדו,מותר להן לשגע ולהתעלל ממש בבעל,כי הן ילדו.ולזה אני לא מסכימה,אפשר להבין אבל האישה צריכה להישאר אנושית. בזמן הכאבים וההתאוששות בימים הראשונים ממש,עוד אפשר להבין,אבל יש כאלה שנסחפות ממש

הבעל יכול להכיל אבל הוא גם בנ"א,כמה אפשר?

נשים רשמ לו שככה זה וזה יעבור

רשו לו שיבין את אשתו ושזו תקופה קשה,ושיכיל

שהיא אף פעם לא החלטית,אלא שעכשיו גם מאשימה אותו בזה,ואח"כ כשעושה מה שאמרה היא כועסת,ואח"כ אומרת שצדק ומתנצלת

אני באמת לא מבינה למה צריך להצדיק את האישה כל הזמן,לפעמים גם הגבר צודק,אולי באמת לא במקרה הזה, אבל נשים אחרי לידה זה לא עם סימפטי בד"כ,והגברים בני אדם .הוא בא לקבל תמיכה. הוא גם כתב שזה עודד אותו לדעת שאחרי שהכל עובר אנחנו מבינות שהיה בסדר.הוא מתוסכל מזה שהוא יוצא תמיד הלא בסדר,למרות שעושה כל מה שרצתה.

אני באמת לא יודעת מה הרקע שלו,אבל זה הרעיון בפורום.א"א כל פעם לכתוב מגילות. יש פה גם נשים שמתלוננות על הבעל,ולא נותנות את כל התמונה אף פעם,ואנחנו לרוב תומכות בהן

יש נשים שסובלות נוראות מכל מני תופעות לעומתן יש נשים שחוות הרבה פחות קשיים בהריון

אי אפשר להשוות בין הריונית עם בחילות בקטנה בשליש הראשון, כבדות בשליש השלישי וזהו לעומת הריונית עם סימפיו עם כאבים מהגהנום על כל תזוזה או הריונית עם היפראמזיס ושאר ירקות

אני זוכרת שאת סבלת נורא אז ברור שהשרשור הזה יעצבן אותך, בצדק

אבל הריוניות שלא כל כך סובלות - ויש כאלה! - הגיוני שירחמו גם על הבעל ולפעמים גם יש כאלה שבאמת מחוסר מחשבה משגעות את הבעל כי מרגישות שבגלל שהן בהריון "מותר" להן ושוכחות לחשוב שגם הוא עובר פה איזה תהליך לא קל ומגיע גם לו קצת הבנה (במסגרת היכולת ההריונית המצומצמת )

חברה שלי,בעלה מתקשר אליה,אחרי זמן מה,מנתקת ואומרת לי:הוא משגע אותי שאבוא איתו לאנשהוא,אמרתי לו שיש לי בחילות ואני עומדת להקיא ואני לא מסוגלת לבוא.

היא שיקרה לו,אני לידה והיא מרגישה מעולה. זה ניצול מגעיל.בחיים אני לא אעשה את זה

זה כבר לא קשור דוקא להריון

ומנצלת עד תום

היא לא עושה ספונגה בהריון,כי אסור

לא עושה כלים כי הבטן מפריעה וכו וכו

אבל תדמייני לעצמך כמה הזדמנויות יש לה בהריון

מיואשת,איך את היום?עבר לך?

אני מאד מבינה אותי וחווה באמת כל מיני שינויים הורמונליים

אבל אני חושבת 

אפילו מדברים שעברתי בחיי (לא קשורים)

שלאשה לפעמים יותר קל

היא היולדת, כולם מכילים אותה, היא מניקה, היא בהריון, היא במחזור

היא היא המסכנה הגדולה

ואת הבעל שבצד, במקרה שלי ושל עוד הרבה נשים- שתומך כ,כ ומהווה חלק משמעותי מכל הסיפור-

מי סופר?

אז אני מבינה גם אותך וגם את אשתך, וכדאי לכם באמת למצוא קצת זמן לקירוב לבבות

אולי גם אתה תוכל לקבל ממנה קצת הבנה למצבך וזה יקל עליך,

לפחות תבין שזה לא נגדך, לא בדוקא, ולא מאשים,

אתה פשוט האיש שהיא אוהבת, שקרוב אליה, שקצת 'סופג' מכל מה שהיא חווה.

אף פעם אל תכליל,בשום נושא.

אם תשאל את בעלי אולי הוא יזדהה איתך,אבל הפזיזות שלו עלתה לנו בהרבה עוגמות נפש וכסף

הכל תלוי בנקודת מבט

שבעיני אני ממש לא,לא החלטית.אני יודעת שאני טיפוס זורם מאוד

זלדה מחכה כל היום שזלמן יבוא ויהיה לה למי לבכות כמה שקשה לה. הוא נכנס והיא צועקת לו שיָרד גשם על הכביסה ושהכרובית נשארה מחוץ למקרר והתקלקלה ושרגע אחרי שהיא שטפה את הרצפה נשפך מיץ דביק, ושהיא כבר לא יכולה יותר ככה.

היא כן יכולה ככה, והיא גם לא מתכוונת שהוא אשם בכל זה, היא פשוט נורא זקוקה למישהו לצעוק לו ושיקשיב לה ויבין אותה. לא צריך שירוץ לפתור לה את הבעיות, רק שיסכים איתה שהיא נורא מסכנה. ושיגיד לה שהיא כזאת אשת חיל ואמא למופת. ואז מצב הרוח שלה ישתפר פלאים. זה כל מה שהיא צריכה מזלמן כרגע, וזה הכול בשבילה.

זלמן מחכה כל היום לחזור הביתה ושזלדה תחייך אליו. הוא נעצר המום מזה שהוא רק פתח את הדלת וכבר היא מתנפלת עליו בטרוניות. מבחינתו כל סעיף ברשימה הנ"ל היה האשמה, או משימה שהיא מעמיסה עליו, או כנראה שניהם ביחד - גם תעשה את זה ואת זה ואת זה וגם תרגיש שאתה לא בסדר. הוא סובל את זה יום, הוא סובל יומיים, ואז כבר לא יכול יותר. כמה האשמות בן אדם אחד יכול לספוג?

ועד שגמרתי לכתוב את כל זה אני רואה שגם שירוש כתבה על אותו עיקרון...

זה נשמע לי קצת מוזר... (אבל אני כמובן לא רופאה בכלל)

עשית בדיקות דם - ברזל, B12, בלוטת התריס? אלה דברים שקשורים יותר לחולשה, מניסיוני...

גם לי נשמע מוזר, ועם השנים למדתי לא לקבל אוטומטית כל המלצה של רופא. לכן שואלת פה.

הוא לא נתן בדיקות דם כי עשיתי יחסית לא מזמן והוא אמר שלא יכול לרדת כל כך מהר.

החולשה הגיונית כי ב"ה מדובר בהריון תאומים. אבל מנסה לראות אולי יש משהו שיכול לעזור כי אחרי החגים אמורה לחזור לעבודה בעיקרון וכרגע לא מבינה איך זה יקרה.

אם את לא מתפקדת בלי עבודה - מה יהיה עם?

רציתי לשמור גם לסוף כדי לצאת מוקדם לחל"ד,

ובהריונות רגילים השיפור אצלי מגיע רק סביב שבוע 20, אז לא יודעת מה יהיה הפעם.

ניתן לצאת לשמירה משבוע מסוים אז ייתכן שלא תצטרכי חופשת מחלה אז

מציעה לבדוק ולנצל כבר עכשיו

לא יודעת אם יש משהו שיכול לעזור חוץ מאשר לנוח...

אני בהיריון התאומים הפסקתי לעבוד. אבל העבודה שלי הייתה צהרון פרטי שעשיתי בבית, עם בעלי... אז במשך חודש בערך בעלי תפקד אותו לבד, עד שהורי הצהרון מצאו סידור אחר, ואז סגרנו אותו.

אם יש לך אפשרות לא לעבוד, אולי אפילו שהרופא יוציא לך שמירה, אז זה הכי טוב...

ואולי כדאי להתייעץ עם עוד רופא על הבונג'סטה.

לבחילות אבל ממש מעייפת. אז איך זה בדיוק יעזור לחולשה?!

וחיבוק זה ממש קשה החולשה הזו שאת מרגישה סמרטוט חסר כוחות🫂🫂❤️

תופעות לוואי של בונג'סטה זה עייפות, ברמה שכתוב על החבילה לא לנהוג אחרי שלוקחים את התרופה.

שאלתי על כך את הרופא והוא אמר שזה לא מחייב העייפות ושאולי זה יכול לעזור לחולשה

חולשה זה הגיוני ונפוץ בתחילת הריון, הגוף צריך להתחיל לגדל נשמה חדשה. העייפות והתשישות הגיוני

ועובר בע"ה בשליש השני.

נראה לי לרופא לא היה פתרון אז אמר יאללה קחי בונג'סטה.

אין קשר.

מלאות

אין כמו תאומים בעולם!!!!!

מקנאה בך

עכשיו לענייננו-

נשמע לי גרוע לקחת בונג'סטה לעייפות וחולשה כי זה מעייף עוד יותר.

אץ לוקחת פרנטל? ברזל? עשית בדיקות דם מקיפות? B12 ? D? פריטין?

הריון תאומים שואב מהאמא הכלללל

ואת צריכה לתת לגוף שלך את מיטב החיזוקים

ב"ה שאין לך בחילות, כי לי בהריון תאומים הם היו בלתי נסבלות ובלתי נגמרות.....

אבל את חייבת לטפל בחולשה- למצוא את המקור לה

כי חולשה יכולה להיות בשליש ראשון, אבל אם זה עד כדי חוסר תפקוד, זה מראה שחסר לך משהו.

וד"א- לא הפנו אותך למרפאת הריון בסיכון?

זה תאומי אחוה או זהים?

וכמובן שהריון תאומים מאד פשוט לצאת לשמירה, אל תשמרי בשביל זה ימי מחלה...

לוקחת פרנטל, עשיתי בדיקות דם רגילות של תחילת הריון, לא נראה לי מקיפות במיוחד.

יש בחילות, אבל סבירות ב"ה.

הרופא טוען שזה הגיוני ולא צריך לחפש מעבר.

לא זהים. לא הפנו למרפאת הריון בסיכון כרגע.

מקיפות) - אז תבקשי לעשות! זו סיבה כמעט מספר אחד לחולשה קשה...

היה לי ככה בהיריון האחרון, וארך זמן עד שגיליתי שהחולשה שלי מזה, כי הברזל היה יחסית בסדר... ב"ה אחרי טיפול בזריקות החולשה חלפה ונהייתה "נורמלית" להיריון.

את יכולה גם לבקש הפניה לזה מרופא משפחה, אולי הוא יותר יסכים לתת.

אבל אני גם לא עם בחילות מטורפות אבל כן סובלת מחרדות ואי שקט כזה בתחילת היריון ובשני היריונות הבונגסטה עזרה לי ממש (אני שיערתי שהבחילות עושות לי תחושת חרדה אבל לא יודעת..)

ברמה שכמעט כל היום ישנה..

לא יודעת מה עדיף 🤦‍♀️ אז לא נשמע הגיוניי שזה יעזור לחולשה, אאכ החולשה נגרמת מהבחילות

מעצבן מאוד

זה כנראה הדרך שלה לנסות לגונן עליהן גם מרחוק

במה לגונן?

שקשה לה כאמא לדעת שהבת שלה עוברת חוויה מאתגרת

אז במקום להגיד 'לא נורא היא תצמח מזה', היא מרחמת עליה ומספרת לכולם כמה שצריך לרחם עליה.

זו הדרך שלה להרגיש שהיא תורמת את חלקה בהתמודדות של הבת.

כן לחמותי יש קטע להגיד שהגיסה שלי ממש מסכנה ( גם כלה שלה, לא הבת שלה ) וזה משגע אותי כי בעיקר בדברים שקשורים שקשה לה בעבודה

כי האישה עובדת חצי משרה שאני במשרה מלאה עם נסיעות

בעלה בכולל 2 דק' מהבית ושלי נוסע על יום שעתיים פלוס לעבודה ואני קורסת

והיא מסכנה מסכנה

קשה לה 😵‍💫

מה שכן חמותי ממש עוזרת לי הרבה וממש אחלה, יש לנו קשר מעולה ב"ה אבל שהיא אומרת לי את זה זה ממש מוציא אותי מדעתי

היא מספרת לה שאת מסכנה? או שזה חד צדדי כזה

אצלי חמותי הרבה זמן פשוט לא הייתה מודעת לאתגרים שעוברים עלינו. והבנות שלה, באופן טבעי, משתפות אותה יותר.

בהריון הראשון שלי עם היפראמזיס היא אמרה לבעלי שבהריון ראשון עוד יש לי פריבילגיה להרגיש לא טוב, ושלא ידאג כי כשיהיו ילדים אני אתפקד נהדר. בהריון הנוכחי היא כבר התגייסה כמיטב יכולתה לעזור כי היא הבינה שזה חורג מגבולות הנורמה.

אבל זה באמת בזכות ששיתפנו יותר.

פשוט אל תכנסי איתה לפינות האלה

ומסכימה עם מי שרשמה שיתכן ומדובר בחוסר מודעות. וגם אם לא - כנראה שככה היא🤷

אל תראי אותה בתור חברה/ מישהי שאת יכולה לפרוק לה קושי ותקשיב (כי היא לא במקום הזה כנראה) ותסגנני מחדש את השיח איתה

ובאסה😑

כי אנחנו באמת ממש בטוב

ולאחרונה זה החמיר ממש ומרחיק אותי ממנה

כי כל שיחה הופכת להיות סביב זה

עכשיו זה כבר מצחיק כן? היא מספרת לי שהבת שלה אחרי לידה עם דלקת וחום

אז נבהלתי ושאלתי אם מטופלת באנטיביוטיקה? ראתה רופא?

אז היא אומרת אה, לא בדיוק דלקת, חום נמוך... הרופאה לא נתנה, לא ראתה צורך

ואני כזה... אבל אמרת את זה גם לפני שבוע, אז עוד פעם?

עושים סיפור מפיל

נראה לי הבנות שלה ממש ממש מתמסכנות עליה, מה שאנחנו לא.....

הכי מעצבן שאם אני אומרת משהו על עצמי בהריון

היא ישר עוברת נושא, זה פשוט לא מעניין אותה

הפסקתי לשתף / לספר אפילו על דברים קטנים.

כי כשהיינו עם ילד חולה ממש היא אמרה שזה שטויות אבל מסכנה הבת שלה כי ...

למי שרואה את 2 הצדדים זה נראה לא הגיוני

אבל - את באת הכי טהורה וממקום טוב לקשר הזה, אבל היא לא תמלא לך את המשבצת האימהית וגם לא החברית כנראה. גם לא משפחתית סבירה🫤

הייתי משנה גישה

היא אמא של בעלך וזהו. מתארחים כי ככה זה וצריך ודברי איתה על מזג אוויר, על המלחמה באוקראינה, על מה בישלת או כל דבר אחר שהוא לא נושא שיחה שמבאס אותך לדבר עליו איתה

כמה זמן את נשואה? זה היה מהתחלה ככה?

שלי......

ככה שזה באקסטרים....

יודעת מה האסטרטגיה שלי?

להיות הכי לא מסכנה שיש

הפסקתי לשתף אותה לחלוטין בדברים שקצת קשים לי.

משתפת רק בשמחות ובסיפורים מתוקים על נכדים.

(לפעמים מספרת לאחר מעשה, כמו בדיקה שחששתי ממנה/מילואים/אשפוז או מחלה אצל ילד)

מאז שהפסקתי לשתף, התחלתי לחיות.....

אני מקשיבה לה באמפתיות לסיפורים שלה

ומספרת לה כתגובה רק דברים נחמדים.

במשפחה שלי הפרטית זה כבר נהפך לבדיחה

כל שולחן שבת פתאום מישהו מסנן "מסכנה XXX" או "מסכן YYY"

ואז ממשיכים לצחוק ולחיות את החיים בנעימים

מאחלת לך רק טוב תמיד

חג שמח

אצלנו זה כן עדיין צובט כי היא כל הזמן מתפארת כמה היא עוזרת, כשאנחנו לא מקבלים עשירית מהעזרה הזו,

אבל ברור מעדיפה להיות בצד שלא צריך לרחם עליו ולהתמודד בעצמי עם הכל בחיים למרות שלא תמיד קל ולפעמים כן זקוקה למישהו שיהיה לו קצת מקום בלב גם בשבילי.

ולא יכנס בכלל....

הגעתי למצב שאני לא מצפה לכלום, אז פחות מתאכזבת

וכן- לצחוק זה התרופה הכי טובה לכאב......

טוב שאת יודעת מה מפעיל אותה לשיח כזה

ופשוט לא לשתף אותה בנושא

למצוא אנשים אחרים לפרוק להם

יש משהו אצלה לא פתור וככה הדרך שלה להתמודד.

לדעתי כדאי שתלמדי לעשות הפרדה בין הצורך שלה להוציא אותן מסכנות לבין התוכן עצמו.

תחשהי כמו צעצוע מנגן שבטעות דרכו עליו ועכשיו לא יפסיק עד סוף המנגינה

אין מה להילחם הזה, אלא לתת לזה לחלוף מעלייך.

לדעתי אל תחפשי אצלה את ההבנה למצבך כי זה לא שאפשר למצוא אצלה אמפטיה כללית לנשים במצב מסויים,

אלא רק הבנות שלה לגבי כל המצבים.

סתם בשביל הדוגמה, אולי כשהן היו קטנות היא דאגה תמיד תמיד לרפד להם את החיים ואם נתקלו בקשיים היא לקחה את זה ככישלון אישי ועכשיו כשהיא לא יכולה למנוע מהם את הסבל, היא מנתבת את הביקורת העצמית שלה עליה לרחמים.

מבינה? לכן היא לא מסוגלת לשמוע על הקושי שלך, כי הקושי שלך הוא לא "אשמתה" אבל מיד מזכיר לה את הקושי שכן באשמתה ולכן מיד מתגוננת ע"י הפעלת כפתור הרחמים.

ותוך כדי שיחה איתך היא א מצליחה להקשיב לקושי שלך כי היא ישר שומעת ביקורת על עצמה.

זה לא מחייב שזה מה שקורה, זה רק דוגמה לאיך מנגנונים כאלה עובדים ולמה זה לא יושב על איפה ואיפה, על אטימות לב, וגם מסביר למה להמשיך לתאר כמה קשה לך לא יביא לאמפטיה אלא לתוצאה הפוכה,

כי ככל שלך יותר קשה, ככה היא שומעת יותר ביקורת על עצמה על הסבל שהיא לא יכולה למנוע מהבת שלה, ולכן היא עסוקה בהתגוננות עצמית והדיפה במקום רגע להכיל את השיתוף שלך.

את יכולה או לנסות להעביר נושא, או לקצר את השיחות. בכל מקרה תנסי ממש לא לשמוע את המילים עצמם שיכולות להכאיב (הקאה אחת לעומת רבות שלך) אלא את המנגנון עצמו שאין בו כל כוונה לפגוע או להקטין את הקושי שלך ❣️

חושבת שלא הייתי משתפת אותה בדברים אישיים, אלא אם היא פותחת את זה בלי קשר לכלום שאז הייתי מכניסה מאוזן אחת ומוציאה מהשניה.

זה כמו שכשאנחנו אצל חמותי ונניח אני אומרת משהו כללי כזה.

נניח היחסים בין ישראל לפלסטינאים, היא מיד מוצאת איזשהו הקשר אסוציאטיבי להסביר לי איזה מזל שיש לי את בעלי (הבן שלה) וכמה טוב שהוא גבר כזה כי הבנות שלה לעומתי זכו בבעלים שהאמהות שלהן חינכו אותן פחות טוב.

עכשיו בואי,

אני מכירה את הבן,

הוא אהוב עלי והכל, אבל בואי...

יש לו עוד הרבה מה ללמוד והיית יכולה לעשות עבודה יותר טובה 😃

אז מה אני עושה?

פשוט מכניסה מאוזן אחת, מוציאה מהשניה וממשיכה בשיח שהתחלתי בלי לענות לה בכלל.

בול נשמעת חמותך השוויגער שם.

שאם זה לא היה מעצבן זה היה פשוט מצחיק.

עזבי שבכל מצב של קושי שלי היא ישר מסבירה לי למה בעלי (הרי הוא בנה האהוב) יותר מסכן,

נניח, דוגמא-

הייתי באשפוז כמה ימים עם תינוק קטנטן אחרי הלידה -לבד-. כי בעלי שיחיה היה מצוין עם קצת חום ולא רצינו להדביק את התינוקות.

אז לבד נסעתי באישון ליל לבי''ח מרחק כמעט שעה נסיעה, הייתי שם כמה וכמה ימים באשפוז לא נעים, כולל שבת לבד, כשבאותו חדר יש תינוק נוסף שאיתו ישן האבא (והווילון לא מספיק ארוך להגיע למיטתו המלווה) שלא נדבר על השירותים המשותפים עם האבא של התינוק השני בחדר (והייתי ממש אחרי לידה. אל תדמיינו כמה סיוט), עוד נאבקת על ההנקה, אחותי מחליפה אותי בשישי בצהרים כדי שאלך להתקלח בבית נורמלי.. קיצר-קשה ממש. וזה עוד בלי לפרט את הסיפור הרפואי שהתמודדנו איתו, ולראות עם כל ההורמונים את התינוק חסר הישע שמנסים לפתוח לו וריד כמה פעמים בלי הצלחה.. בקושי עמדתי בסיטואציה.

ואז היא מתקשרת לשאול מה קורה ושופכת לי בטלפון כמה בעלי מסכן שהוא לא מרגיש טוב ואיך עם חום! של 38.0! הוא נשאר עם שני ילדים בבית!!

עכשיו אני צוחקת. אז זה היה מעבר לכוחותי.

עוד דוגמא- התינוקת היתה ערה כל הלילה ובגלל משהו שבעלי עשה, הצטרף אליה עוד ילדון. הייתי איתם ערה 6 שעות רצוף (בעצם ערה מיום מאתמול, בלי שינה עד ארבע לפנות בוקר) ואז הוא החליף אותי לשעתיים. ישר מקהלת רחמים הומה על הבעל המסכן שהיה ער מארבע עד שש ואיך אתה מתפקד? איך??

מעבר לזה היה לה קטע גם לספר איזה מסכנים היא מכירה בחיים שמצבם יותר מעורר רחמים ממני.

לדוג' ארחנו אותם באחד ההריונות כשאני בשמירה, עם איזו מוגבלות שמונעת ממני ללכת כמעט לחלוטין. רצינו לצאת לסיבוב קטן בחוץ אבל אחרי כמה צעדים מחוץ לדלת הבית לא יכולתי ללכת יותר. לא התמסכנתי ולא כלום. רק היא מסתכלת עלי ואומרת בטון ביקורתי- את ממש לא יכולה ללכת! אמרתי שנכון. מה לעשות. ואז היא מתחילה לספר לי על שכנה שלה מלפני 30 ומשהו שנה שהיא היתה בשמירה לא מחודש רביעי (כמוני) אלא מההתחלה! ולא מדובר על הריון שלישי אלא על כל ההריונות! 9 במספר!

ואני כזה, בלב שלי- לא ביקשתי ממך רחמים ולא יישר כח, ואני לא בתחרות מסכנות עם אף אחד ולמה יש לך צורך תמיד להוכיח שאחרים יותר מסכנים/ יותר גיבורים ממני?

חח על הדרך פרקתי..

אינלי מושג על מה זה יושב לה.

ולא מנסה להבין.

פשוט עם השנים נמנעתי מלשתף בשום קושי, חולשה, אתגר או משהו.

הכל טוב! הכל מצוין! ב''ה ונהדר.

וזהו.

יש אנשים כאלה. פשוט לא לצפות, לא להיפתח ולהשתדל שיעבור ליד האוזן

אה, ועוד משהו חושב- בעלי ואני הרבה פעמים במקרים מבאסים עם ההורים, לומדים מה -לא- לעשות בע'ה עם הילדים שלנו.. לפחות להרוויח את מחיר הלמידה.

אצלי היא לא מדברת על המסכנות של הבנות, אבל מדברת עליה ועל זאת ועל זה ועל הנכדים האלה

ואני מקשיבה,

מקשיבה,

מגיבה,

אמפטית ,

ואז כשאני מנסה להכניס משפט על עצמי או על ילדיי אין הקשבה. ואני פשוט מרגישה אויר, לפעמים זה ממש פוגע ואני כל פעם כועסת על עצמי שבגלל ניסיתי לספר משהו, כאילו, למה להרגיש מטומטמת?

אבל באמת באמת היא אישה מדהימה, טובה, תמיד מנסה לעזור, לתת, לאהוב... כן , זה מעיק ממש.

אבל מה שעוזר לי לזכור שהיא אישה מבוגרת וזקוקה להמון הקשבה ואני אמצא לי מישהו אחר שיקשיב לי.

לרחם נורא על הבת לחפור על הכאב כמו שעשית עם החום והיא הגדילה ותנסי את להגדיל עוד יותר ברמה של יואו חבירה שלי סוציאלית כדאי להציע לה קצת עזרה אולי כדאי שנדאג שיוציאו לה את הילדים לתקופה של ההריון. להוחיא דברים מפרופורציןת בסוגמשל דאגה מזוייפת.

וזהו יותר לע תשמעי את זה.

שגברים זוכים להערכה על מה שנשים עושות כמובן מאליו.

לפני כמה זמן הייתי בהרצאה של פסיכולוג שאשתו רופא.הוא סיפר שכשהיא במשמרת והוא אוסף/מפזר/מטפל בילדים, לעתים קרובות הוא מקבל מחמאות על השותפות שלו - שאשתו בודאי לא מקבלת כשהיא עושה את אותו הדבר בדיוק.

וזה מגיע רק מנשים. שחושבות שהבן שלהם/אח שלהם מסכן ואומלל אם הואמעושה משהו קטן ואם האישה לא מפסיקה לעבוד בבית בחוץ לא משנה איפה זה בטל ומבוטל ולא נחשב בכלל

עצוב כ"כ שזה ככה

יש לי גם נטייה לומר לפעמים למתארחים מסויימים "עזוב אל תעשה" ולאחרים אם רק ירימו כוס אפעיל אותם לחלוטין.

אצלי זה לא נובע מרצון שינוחו, אלא כי לא סומכת, ולכי תסבירי להם היכן להניח את שאריות האוכל, ואיפה את הכלים וכו וכו, מעדיפה שישבו ולא יעשו כלום.

מי שאפשר לסמוך עליו- כשמתחילים לעזור, מבקשת עוד עזרה...

סתם העליתי נקודה.

אבל אולי אצלך זה מורכב יותר ובהחלט יושב על משהו

אבל תראי את זה ככה שחמותך סומכת עלייך בעזרה, יודעת שתדעי מה לעשות, ועל בעלך- מה לעשות היא מעדיפה, כנראה, שישב בשקט.

עניין וכך קל לי יותר

אז מעדיפה שישבו בשקט ולא יעזרו

אשכרה היא מעירה לך על גידול הילדים... זה כל כך פעור בעיניי, שאין לי דרך או טעם לפתוח דיון על זה.

לגבי בעלי- דווקא כן הייתי מפרגנת לו מהלב. הוא באמת אלוף. הוא באמת עושה המון. ואני אלופה שאני מאפשרת לו את זה.

ככה את יוצאת מלכה. בעלך שומע שהוא אלוף, ואת מנצלת את ההזדמנות כדי להרים לו גם במקום להתמרמר (ובצדק) על חוסר ההכרה במקום שלך,

אבל את גם מודיעה לכולם שאת לא מוחקת את הערך שלך במה שאת מאפשרת לו את זה.

שו בעיניי גדלות מטורפת.

גם גיסתי רווקה. נשמה שלי זבוב את לא תחנכי יותר טוב ממני. שבי בשקט.

אצלי זה יותר עלינו בכללי ולא עלי ביחס לבעלי, היא יכולה להעיר גם על התנהגות של בעלי עצמו.

תסתמי ההורים שיחדו אותך ילדו אותו וחינכו את שניכם. מה את מתנשאת.

וואי זוועה.

פשוט ללמוד להתעלם. אין דרך אחרת.

בבי''ח שהפנו אותנו אליו (בהסדר עם כללית, היא היתה בת 4)

בגדול הגענו בצום, עשו לה הרדמה עם מסיכה כזו, כשבזמן ההקדמה נתנו לנו להיות לידה.

אח''כ טיפלו לה בכל מה שהיה צריך לטפל בפה וכשהיא הועברה להתאוששות ישבנו לידה וקיבלנו הוראות מה לעשות ואיך (אם צריכה להקיא או משהו).

אח''כ עברה ל'חדר משפחות', מעין המתנה נוספת אחרי הטיפול והיא קיבלה לאכול מעדן כי רצו לוודא שבולעת טוב וגם לא מקיאה

ואז השתחררנו.

בריאות!

לק"י

כי אצל הבן שלי לא עשו בדיקה יסודית. הרופאה רק הסתכלה בפה ואמרה שכדאי בהרדמה.

אחרי ההרדמה הרופא המטפל מיפה את הפה וטיפל בכל מה שהיה צריך

אבל אולי יש שיטות שונות במקומות שונים.

אצלנו זה היה עניין של שניות עד שנרדמה

שהילד רדום עושים עירוי

עם הילד עצמו ולספר

כמה זמן חיכיתם לטיפול של ההרדמה בביה"ח?

לק"

אבל אמרו לנו שבדרך כלל מחכים שנה.

אנחנו עושים דרך מכבי.

את מתכוונת אבל באסותא או ביה"ח ציבורי?

וגם תרגיל מצוין- לשבת על כסא, כשכף רגל אחת מונחת על הברך השניה ולהתכופף עם הגב ולהתיישר.. זה ממש עוזר ומקל

אז תעשי תרגילים קטנים. אכתוב לך כמה:

לשכב על מזרון, על הצד, להרים את הרגל כמה פעמים

תרגיל חתולה כועסת- לעמוד על 6 לקמר את הגב עם ראש למטה ואז לקער את הגב והראש למעלה.

לשכב על הגב, לעשות כמו אופניים, אחכ לשים רגל אחת על השניה ולהרים. להרים ישבן ולהוריד.

בהצלחה ממש, זה כואב.. מכירה מקרוב. התחלתי פילאטיס באחד ההריונות בגלל זה, ומאז אני 5 שנים מתמידה.. זה פשוט מדהים ומומלץ.. (ומתעמלת עד הסוף ממש של ההריון, חוץ מתרגילי בטן)

אולי אסנג'ר את אימוש לאימון, היא מאמנת פילאטיס מזרון

פספסתיייי

זה טיפול מגע שמטרתו לאזן ובאמת עוזר למלא דברים

במים את מתכוונת אולי לוואטסו?

טיפול במגע פחות סביר שאץחבר

אוסטאופטיה הייתי וממש לא אהבתי…

הציק לי

אפ כבר אני תריכה מגע עמוק כמו שיאצו או כזה

היה לי גם כאב בישבן (סיאטיקה) הלכתי לטיפול אקווילבריו וזה הציל את חיי!!! חוץ מזה שהטיפול כיפי ומפנק הוא ממש עזר והיתה לי הלידה הכי קלה אח"כ.

הלכתי למישהי בפתח תקוה, רגישה, מקצועית ומהממת. ממליצה בחום.

יאנה טסלר 054-543-9391

מסאג' אני מאוד מאוד אוהבת

אבל אוסטאופתיה שניסיתי שזה היה מגע כזה עדין מידי

הרגיז אותי

אני צריכה מגע עמוק אחרת מדגדג לי…

חוץ מזה שהיא רגישה ומהממת וכל פעם שואלת אם הכל נוח לי ובסדר ואפשר להמשיך, אז את יכולה גם לדייק אותה למה שמתאים לך.

אולי אבדוק איתה באמת

סלט חי רגיל עם פיצוחים

סלט חסה, עגבניות שרי רוטב מיונז כזה ונשנושים או עם רוטב חמוץ מתוק ופקאנים, חמוציות ופרי מרענן כמן מנגו/נקטרינה אפשר בטטה קראנצ'ית משקית מעל

סלט סביח- תפו''א, חציל, ביצה, מלפפון חמוץ עם טחינה גולמית

2 חבילות פטריות חתוכות

בצל ירוק

פקאנים מסוכרים

לערבב הכל עם רבע כוס רוטב סויה

הייתי שמה תיבול של לימון, מלח ושמן בלי כל החרדל , מיונז, סויה....

מה משדרג סלט? שפע של צבעים , ירקות טריים ולהוסיף גרעינים קלויים (גרעיני חמנייה, בוטנים, פקאנים... לקלות במחבת).

אם זה חלבי להוסיף קוביות בולגרית במליחות עדינה או צ'יפס בטטה להוסיף רק בהגשה.

זה עבר כל גבול וכבר פשוט קשה מידי

מידי

ואנחנו משלמים מחירים כבדים כבדים כבדים ככ

זר לא יבין זאת

פשוט אי אפשר

חיבוק אהובה🩷 אנחנו גיבורות

❤️

אני מבינה שאין לך מה לשמוע על הזכות, והקרן קיימת לעולם הבא וכו

זה פשוט ארוך מידי, קשה מידי ואל גיבורה וכנראה שגם את זה נמאס לך לשמוע

רק חיבוק

זה פשוט בלתי

לפעמים אני חושבת שקושי ותפילת נשות המילואים הם אלו שיביאו את הגאולה

ה100 היום הזה זה הזיה, וחגים וחופש והתסגלות

והיציאות מתקצרות כי להגיע מלבנון זה חצי יום

כל כך הרבה מאמצים םיזיים ונפשיים

חיבוק גדול גדול

יפה שבכל זאת אתם נוסעים לדרום לחמותך עם כל האוכל ומצעים וכו...אני לא הייתי שורדת, הגיוני אם זה מה שאת מרגישה.

ואיפה אתם גרים?

נשמע שאתם גרים בגבעה מבודדת, מאמינה שלא...

למה אתם מרגישים מחסור קהילתי וחברתי?

מדוע לא עוברים למקום אחר?

לק"י

והלוואי ותוכלו לבנות סוכה (ולארח את חמותך אצליכם...אם זה משהו אפשרי).

כשיש חלום להיאחז בו אפשר בצעדים קטנים להתקדם לקראת הגשמתו.

בע"ה עוד תזכו לחגוג כך בעתיד!!

תאמיני וזה יקרה יום אחד.

וכל הכבוד, איזה כיבוד הורים, שאתם נוסעים ומארחים אותה בבית שלה, זה קשה כפליים!!

אלוםים שאתם, שה' יברך אתכם ותזכו לכפל כפליים של נחת מילדכם בבוא העת.

וחיבוק... נשמע מאתגר ממש ממש...

אבל בעצם למה את צריכה חצר או מרפסת?

אנחנו כשגרנו בבית בלי מרפסת היינו עושים כל שנה בחניה של הבניין סוכה.

למה לא לחלום בגדול בעצם..?

אנחנו בונים סוכה ברחבה למטה ובהחלט חולמים על מעבר לבית עם חצר כי זה יותר נוח בסוכות ובכלל גם🙃

אפשר להסתפק במעט אבל אפשר גם להרשות לעצמנו לחלום על הכל

ברור שאם היד אינה משגת אז לא ניתן ללכת על זה אבל לחלום תמיד מותר

היה נשמע מדבריה שאם אין חצר או מרפסת אז אין אפשרות לסוכה.

על סמך זה היתה השאלה שלי.

חד משמעית חצר זה החלום הגדול שלי.

השאלה היתה נטו בגלל המשפט שאין סוכה כי אין חצר או מרפסת.

האמת שלא הייתי נוסעת בכלל אם ככה זה מראה ומרגיש

במיוחד אחרי שהוספת על הבת החולה אשכרה מהאוכל.

אם יש אפשרות שימצא סוכה לאכול בה (של בית כנסת או משהו) זה עדיף בעיני.

היו זמנים שבעלי היה עושה את זה כשעוד לא היתה לנו סוכה.

והרופאה אמרה שזה כנראה מחוסר היגיינה ואוכל מקולקל...

כמה שניסיתי לשמור עליהם ולהביא מהבית בכל זאת אכלו שם משהו

ועצוב לי שלמרות שניסינו לעשות כיבוד הורים זה קרה

אבאאאא

לדבר עם בעלי ושוקלת אןלי להפסיק לנסוע עם לינה

מילא להביא הכל.. אבל להישאר אחרכ עם ילדים חולים? לא נראה לי שזה חלק מהמצווה האמת..

קשוח ממש השם יעזור

רפואה שלמה לקטנה♥️

שהיא בכלל לא מבינה על מה המהומה

מבחינתה היא ניקתה

ניקיתי את השירותים במהלך החג כמה פעמים עם אקונומיקה וזרקנו את הזבל, כמובן צריך לטאטא כמה פעמים ומבחינתה זה מוזר ולא מבינה מה הקטע בכלל

הסקוצים שלה של שטיפת כלים נראים מזעזע כאילו זה כבר שנה אצלה

מתביישת להגיד שהבאתי מהבית סקוצים אבל כן

והיא לא מבינה מה העניין

אפילו ברמה שסגרנו את המיטות שישנו בהם והוצאנו את המצעים מהמיטות כדי שיהיה יותר קל לכאורה והיא אמרה שזה סתם חבל כי בעוד שבועיים אחותה באה לבקר ויכלה לישון על זה

תגידי לבעלך שידבר איתה ויגיד לה שהבית שלה במצב שלא מאפשר לכם להגיע וכבד לכם

אם זו כנות יתרה מבחינתך אתם יכולים לדחות כל פעם הגעה עם לינה ולהגיע באמצע שבוע לכמה שעות לבקר וזהו/ להזמין אליכם

להגיד לה ישירות שהבית שלה לא במצב לארח?

להגיע מהבית שלנו עד אליה לכמה שעות באמצע שבוע זה לא רלוונטי, נסיעה מאוד ארוכה

האמת. נורא תלוי בקשר שלהם ובפתיחות ביניהם..

כמה פעמים בשנה אתם עושים את זה?

היינו נוסעים 4 שעות באוטובוסים עם מלא ציוד, חצי יום

וסבתא שלי אשה מאוד נקייה

ותמיד אמא שלי הייתה מעבירה לפנינו ואחרינו שטיפה של כל השיש והכיורים, גם במקלחת

בחדרים, לאוורר את כל השמיכות צמר

ועדיין זוכרת ריח של דחוס.

היינו מביאים איתנו את כל הקניות ממלאים לה את הבית.

זוכרת את זה כחלק מכיבוד הורים ורצון להקל עליה,

וגם בית של מבוגרים זה בית שכמעט אין בו תזוזה אז הכל מאובק וגם כביסה נקיה יש לה ריח לא טוב בגלל שזה סגור הרבה זמן.

לא יודעת אם יש מה לעשות עם זה חוץ מלשים את הדפים המיוחדים האלו לארונות וזה הגיוני שזה משהו שקורה אצל מבוגרים

והאמת שבכלל לא נפלתי מעניין הסקוצים

נשמע לי ממש הגיוני להחליף כשאתם מגיעים.

בקיצור יכול להיות שיש בו גם פער בהרגלים

אבל נראה לי הגיוני שיש גם פער גדול בין בית של אנשים מבוגרים לעומת בית עם ילדים קטנים שכל הזמן שוטפים אותו.

ובהרגלים בכללי

אני בורחת לפעמים לאמא שלי כדי להנות מהריח של הנקיון אצלה.. לא צריך לעבור לפני על כלום. תמיד מצעים ושמיכות מכובסים ומאווררים עם ריח של כביסה, שירותים מצוחצחים, כיורים נקיים.. הכל. השם ישמור אותה, לפעמים בא לי שתבוא גם.לפה יום אחד😅

היא לא כזאת מבוגרת

בבית בהחלט יש תזוזה

היא עובדת ויוצאת וחוזרת

הולכת לקניות

היא פשוט לא מנקה

מבחינתה זה נקי וזה לא

מרימים את האסלה (מזל שאני לא גבר) והכל פשוט מסריח

זה לא עניין של מבוגרים או לא

זה פשוט מודעות ואכפתיות

ולא נפלת מעניין הסקוצים?

לאכול בצלחות וסירים ששטפו אותם עם סקוץ מגעיל זה דוחה ומלא חיידקים

מכירה בתים שיש בתחתית של הכוסות שאריות משקה שהתייבשו.

לא אומרת שחייבים להתארח שם, אבל לא נפלתי משום דבר שתיארת.

סיפרתי מחוויה שלי כילדה,

זה לא משנה בת כמה חמותך.

נשמע לי הגיוני לנקות לפני ואחרי כולל להחליף סקוטצ'ים, זה מה שאמרתי, פחות משנה מה הסיבה שמביאה לזה.

אפשר לאכול בחד"פ

ומבחינת סירים- חיידקים מתים בבישול.

זה לא נעים וממש לא עושה חשק, אבל זה לא מה שגורם למחלות.

ילדים שלי נדבקו לפני יום כיפור, לקח להם כמה ימים להתאושש

שתרגיש טוב!

גם אצל חמותי אני נזהרת, אבל זה נשמע שהיא לא מגיעה לקרסוליים של חמותך...

היינו אצלה בחג ומצאתי במקרר גבינה צהובה פגת תוקף ממאי 😷 ובאופן כללי אני מרחרחת כל מה שאני יכולה בלי שהיא תשים לב לפני שאני נותנת לילדים 😅

תרגישו טוב! חיבוק!!

צריך להיות אוכל ממש מקולקל כדי שיגרום לה לקלקול קיבה ומהצד השני שתדעי שגם ממש מסתובב עכשיו וירוס שלשולים....

בקיצור ממש לא הייתי בטוחה שזה מזה...

זה הרי 50% זה

כמו אצל כולם

ו50% וירוס.

כמו שסובלים בבית משלשולים והקאות וזה בטח קרה לכם פעם או פעמיים.

הרופא מעלה סברה הגיונית סטטיסטית, אבל בהחלט לא ודאית, עם כל הכבוד לכבודו.

עכשיו אני זה לא סותר את זה שאני באופן אישי הייתי נמנעת מלבקר שם, אבל בכללי כדאי לדעת שזה לא מחייב שזה כתוצאה מהביקור אצל הסבתא.

אז שלשלה אז הגיוני יותר שזה לא וירוס

שהיה ללא ספק וירוס, עם חום גבוה ובלי שנחשפתי לשום אוכל מקולקל לפני כן.

וזה התחיל מהקאה אחת (או כמה רצופות, תלוי איך סופרים), ואחר כך כמה ימים של שלשולים עם חום וחולשה.