אני מוקפת בחברות ומשפחה, אנשים טובים שכל כך שמחים שילדתי. ושולחים אינסוף הודעות בסגנון- נו, אז איך זה להיות אחרי? איזה תינוקת מושלמת, איך את נראית טוב אחרי הלידה, איך התחושה של להיות אמא? נכון אושר אינסופי? וואו איזה רגעים עוצמתיים זה הלידה, נכון?
כל אלו משפטים אמיתיים שנלקחו מהטלפון שלי/משיחות עם אנשים סביבי.
לא. לא הכל מושלם אצלי.
הלידה שלי היתה קשה (ועוד לא עבר אפילו חודש ממנה!!) ולא הרגשתי את העוצמות שאתן מדברות עליהן. היה לי קשה, היה לי כואב ורציתי רק לנוח אחרי.
וגם עכשיו, כמה שבועות אחרי, עדיין קשה לי. אז נכון שב"ה ההנקה הולכת בקלות יחסית, ואפילו הכאבים של התפרים קצת נחלשו, עדיין קצת קשה לי.
קשה לי לקום אליה בלילות.
קשה לי לראות את בעלי עייף ומתאמץ כל כך להקל עלי ולתת לי לנוח.
לקח לי זמן עד שההורמונים טיפה התאזנו והפסקתי לבכות בלי סוף.
כל הימים הראשונים פחדתי להיות אמא. פחדתי להיות אחראית על יצור כל כך עדין ושברירי.
וכן, נכון שירדה לי הבטן ואני לובשת את מה שלבשתי לפני ההריון,
אבל את מי זה מעניין כשאני עסוקה בלשמוח?
ולא, אין לי דיכאון. אני מרגישה טוב עם עצמי עכשיו, אני מאוהבת בבת שלי בטירוף. טוב לי, החיים שלי מלאים שפע!! יש לי בעל מדהים ותומך, יש לי סביבה מפנקת.
אבל לא, לא חוויתי בהתחלה את החוויה הנוצצת הזאת שכולם מדברים עליה, את העוצמות הגדולות שבלהיות אמא,
לקח לי זמן, ואני רק בהתחלה.
וזה מ-ע-צ-ב-ן לקבל מחברות ומהמשפחה כאלה הודעות.
מתסכל.
זהו,
רק רציתי להגיד- אל תצאו מנקודת הנחה שהחברה שלכן, או הגיסה או הדודה- בטוח מאושרת ונהנית מכל רגע, כי יכול להיות שבדיוק עכשיו קשה לה וההודעה בסגנון הזה זה בדיוק הדבר האחרון שהיא רוצה לראות עכשיו...
הלואי שכמה אנשים בסביבתי היו קצת יותר רגישים...
כל אלו משפטים אמיתיים שנלקחו מהטלפון שלי/משיחות עם אנשים סביבי.
לא. לא הכל מושלם אצלי.
הלידה שלי היתה קשה (ועוד לא עבר אפילו חודש ממנה!!) ולא הרגשתי את העוצמות שאתן מדברות עליהן. היה לי קשה, היה לי כואב ורציתי רק לנוח אחרי.
וגם עכשיו, כמה שבועות אחרי, עדיין קשה לי. אז נכון שב"ה ההנקה הולכת בקלות יחסית, ואפילו הכאבים של התפרים קצת נחלשו, עדיין קצת קשה לי.
קשה לי לקום אליה בלילות.
קשה לי לראות את בעלי עייף ומתאמץ כל כך להקל עלי ולתת לי לנוח.
לקח לי זמן עד שההורמונים טיפה התאזנו והפסקתי לבכות בלי סוף.
כל הימים הראשונים פחדתי להיות אמא. פחדתי להיות אחראית על יצור כל כך עדין ושברירי.
וכן, נכון שירדה לי הבטן ואני לובשת את מה שלבשתי לפני ההריון,
אבל את מי זה מעניין כשאני עסוקה בלשמוח?
ולא, אין לי דיכאון. אני מרגישה טוב עם עצמי עכשיו, אני מאוהבת בבת שלי בטירוף. טוב לי, החיים שלי מלאים שפע!! יש לי בעל מדהים ותומך, יש לי סביבה מפנקת.
אבל לא, לא חוויתי בהתחלה את החוויה הנוצצת הזאת שכולם מדברים עליה, את העוצמות הגדולות שבלהיות אמא,
לקח לי זמן, ואני רק בהתחלה.
וזה מ-ע-צ-ב-ן לקבל מחברות ומהמשפחה כאלה הודעות.
מתסכל.
זהו,
רק רציתי להגיד- אל תצאו מנקודת הנחה שהחברה שלכן, או הגיסה או הדודה- בטוח מאושרת ונהנית מכל רגע, כי יכול להיות שבדיוק עכשיו קשה לה וההודעה בסגנון הזה זה בדיוק הדבר האחרון שהיא רוצה לראות עכשיו...
הלואי שכמה אנשים בסביבתי היו קצת יותר רגישים...
