בדרך לטיפול עצרתי בסופר לקנות לי משהו לאכול כדי שלא אגווע ברעב. קניתי שקית גדולה של ביסלי (בצל, בלי להתלבט בכלל) ובקבוק קטן של קולה. משם הלכתי לתחנה וחיכיתי לאוטובוס. כבר הייתי רעבה אז אכלתי קצת ביסלי, ופתאום הגיעה אליי מישהי שחיכתה בקצה השני של התחנה (זה כן היה כמה מטרים ממני כי כל אחת חיכתה כמה מטרים מהתחנה בכיוון שונה). היא הייתה לפחות בת שמונים. אי אפשר לומר שהיא הייתה לגמרי מוזנחת, אבל בכלל בכלל לא מטופחת. והיה ברור שהיא בודדה, רעבה ושחסר לה כסף.
היא ניגשה אליי ושאלה אותי עם מלא התנצלויות אם אפשר קצת מהביסלי. כמובן שמיד נתתי לה, ועם חיוך והכול, ואחרי שהיא אמרה תודה והלכה לשבת בתחנה פתאום חשבתי שיהיה הרבה יותר הגיוני לתת לה את כל השקית. אם היא באה לשאול אותי אם אפשר קצת, היא בטח תשמח לקבל את השאר, ולי זה לא דחוף. וגם ידעתי שיש עוד כמה דקות שהאוטובוס יבוא, ואולי אוכל לשאול אותה מה שלומה, כי זה בטח ישמח אותה. אנשים בודדים לפעמים אוהבים לספר על עצמם. והיה ברור שהיא בודדה לגמרי כי היא עשתה קניות לבד וסחבה אותם בעגלה ומי ייתן לאישה כל כך מבוגרת לעשות קניות לבד? היא גם הייתה מוכרת לי, אני חושבת שהיא מסתובבת בשכונות פה הרבה. חוץ מזה שהיו לה בעגלה הרבה בקבוקים ופחיות ריקים, ונו, אתם מבינים.
אבל פחדתי. פחדתי שהיא תיעלב. פחדתי שהיא תצעק עליי. ובמקום לשבת לידה ולדבר איתה קצת, פשוט חיכיתי לאוטובוס.
♥
- לקראת נישואין וזוגיות