השמחה, מעלה גבוהה כמעט כמוני. אני רודפת אחריה ולפעמים מאטה. לאט לאט אני רוקמת חלומות במקום לשרוף הכל, את כל השנאה , אהבה והלבד.
הלאט לאט הזה, שהוא כזה לא אני. גורר אותי במעגלים של אנחות. מנפח לי בלונים של צפיות, שלפעמים עפים לשמיים ומנגד מתפוצצים על הארץ. ואני איתם, עפה ומתרסקת. חולמת ונסגרת.
***
לטפס על מדרגות זה כל כך קשה, לפעמים הקלות שבירידה ככ מושכת, בזרועות ארוכות.היא תופסת אותך. מלפפת סביבה.
לפעמים צריך פשוט לשבת. לא לעלות ולא לרדת.
הפחד משתק, קובר.
לפעמים פשוט עדיף לשבת, רק לא להיכשל