תודה רבה על התייחסות 

כתבת "רק שלא תמיד מהמקומות הללו כל הילדים ממשיכים יותר מבמקומות אחרים. ההורים צריכים לחנך ולא לבנות על החברה"

בציבור החרדי חלק ניכר מהחינוך הם מוסדות החינוך והקהילה,לכך ישנם סינון קפדני בוועדת הקבלה לחיידרים שאמור להבטיח את התאמת המצב הרוחני של כל הילדים והוריהם פחות או יותר,כדי לא ליצור קילקול מיותר.

אני חושב שדבר זה דבר מבורך עד מאוד. 

האם  יש יישוב עם סטטוס חברתי קהילתי שמחייב את הפרט לנהוג על פיו,ואם אינו נוהג ימצא עצמו מחוץ לקהילה-דבר אשר שומר על הפרט.?

איפשהו אני מרגיש שמחובתי לחנך את הילדים שלי ואח"כ להכניס אותו לניסיון חברתי מיותר.

תודה

אני רוצה להמשיך ללמוד תורה בכולל,לגור ליד ישיבה מאוד חשוב לי

יישוב יותר קשור למרכז(פחות מישיבות הקו שהבנתי שבם יותר מאמינים במדינה כערך עצמאי ללא קשר למעשיהם-עיין ויקפדיה)

קיצור: כולל,ליד ישיבה,סגנון מרכז,ביישוב,מוסדות חינוך חיידר,ישיבה קטנה.

תודה רבה!!! 

אני מחפש קהילה כמה שפחות מהללת את המדינה החילונית ואת הצבא החילוני,אין שום בעיה שיאמינו שאנו בדור של אתחלתא דגאולה.

קהילה שמקדשת את התורה,גמ' פוסקים משנ"ב,  שמתעסקים פחות בתפאורה(על אף שצריך אותה)

כולם מסכימים על כך (למעט אולי תורת החיים) שהמדינה היא חלק חשוב בתהליך הגאולה וכתוצאה מזה גם מוסדותיה. שזו לא מדינה של ציבור כזה או אחר, וזה לא צבא של ציבור כזה או אחר אלא המדינה היא מלכות ה' והצבא הוא צבא ישראל דהיינו צבא ה'

קהילה מדהימה!

לא חובה לענות

יכול להיות, בגלל תתאים שכונה בעיר, למשל קריית משה-גבעת שאול בירושלים.

גם כי יש שם יש גם חרדים, ואולי זה יתאים לאשתך. ובאופן כללי, בישוב בד"כ פחות נעים להיות שונה מאחרים.

אשתי בסדר עם זה,היא למדה בסמינר מאוד מקובל וותיק בציבור החרדי,ומכשהתחלתי לפותוח את תיבת פנדורה ז"א ניתוח המאפיינים של הציבור החרדי מה חיובי מה שלילי, היא קיבלה את זה

אל תשכח שהיא מגיעה לשומרון מדי פעם להורים שלי כך שהיא רואה פתיחות מהי,קבלת השונה ערכים וכ'ו,אמנם ההתפשרות בהרבה דברים לא מתקבלת

לא לשכוח שיש פה גם אישה וילדים בסיפור.. 

קהילת תורת החיים היא רק חלק.. לא הכל ולא כולם בכלל בכלל בכלל.

וחשבתי על תורת החיים אז התעלמתי מהן כמובן שהתכוונתי לתורת החיים ולא ליד בנימין כולה.. 

אני מודע לתופעה,אך אני חושב שאולי בית אל היא לא בחירה נכונה לאיש ממש תורני שלא מקבל את רוח הליברליזם כחופש אלא כאסון...הייתי אומר יותר כמו שכונות בירושלים או נריה נחליאל יד בנימין כמו שחברנו לפורום האירו,

אני מבין שיש יתרון גדול למסגרת כללית שאמורה לתייג את היהודי האידאלי. מי שנראה הולך ומדבר כמהו בתוך המחנה מי שלא ימצא עצמו מחוץ למחנה מחוץ למסגרות וקופח דחוי. המעלה של מסגרת כזו היא שאין נופלים,מי ששומר על מראה חזותי אחיד בדר"כ שורד את המלחמה,אך החיסרון הגדול הוא שאנו מאבדים את הערך הפנימי של היהדות של התורה של רחמנא ליבא בעי,הכל נהייה כמו בובות בחלון ראווה כולם עם כובע וחליפה מתנדנדים בתפילה ובלימוד מעבירים חבורות,איפה הלב?!האמת?!

עוד עניין

אני ספרדי,בציבור הדתי לאומי לא שמעתי את המילה פרענק,עדתיות לא היה נושא מדובר. הרגשתי שווה בין שווים,

לפני שנה רשמתי את הילד שלי לחיידר אתה לא יודע איזה צרות עשו לנו,הייתי צריך לדבר עם פלוני עם אלמוני ולהפעיל לחצים,בעוד שחבריי לכולל האשכנזיים,אפילו לא הגיעו לפגישה עם צוות ההנהלה(רק הספרדים הגיעו לפגישת היכרות/קבלה)

איך אני אמור לקבל את זה?!,ביודעי שאני דחוי ושאני צריך להוכיח שאני שווה משהו,

אשתי סיפרה לי שאחיה הצליח אחרי חודשיים של מאמצים והשתדלויות מורכבות,להכניס את הילד שלו לחיידר הכי טוב ברמות שבירושלים,אחרי תקופה הילד חוזר עצוב,שקראו לו "פרענק שחור"-וההורים בשלהם שזה חיובי שהילד נמצא בחדר וכך אמור להיות,וזוהי סה"כ מהמורה שנעבור.

פשוט שכנעו את הספרדים הליטאים שהרגלים של עצמם הוא הבשר הכי טעים,והם-הספרדים-פשוט אוכלים לעצמם את הרגליים,ועוד ומחייכים. וכך הם מחנכים את ילדיהם

איך אני שלא חייתי כך עד גיל 18 אמור להכיל את המציאות הזו-וכל זה בשביל יתרון של מסגרת חברתית(שבאמת יש בה יתרון)?!

למה צריך טובות של אשכנזים?

עוד דבר, אני מכירה מקרוב מקרה של משפחה חרדית שההורים החליטו שלא מתאים להם החינוך החרדי

העבירו את הילדים ממסגרות חרדיות לכאלה שקצת יותר פתוחות, לא אולפנה אלא תיכון חרדי לאומי ומישיבה רגילה לישיבה תיכונית,

כשהבת הגיעה לכיתה ט היא אמרה לי, אמא שלי החליטה שלא מתאים לה הציבור החרדי, אני מחליטה שלא מתאים לי הציבור הדתי בכלל

כיום היא רחוקה מהיהדות, נפלה למקומות מסוכנים ממש והיא כל הזמן אומרת, כמו שההורים שלי בחרו גם אני בוחרת

תחשוב על זה

אני לא יכול להיות בכולל ספרדי או במסגרת שכולה ספרדית, "שיכנעו" אותי שהספרדיים שטחיים ופשוטים-אני יודע שכולו שקר,שהקב"ה רוצה את הלב הפשוט והמאמין,אך מ"מ כך חונכתי ומנטלית יהיה לי מאוד קשה לעבור לציבור ספרדי

אם כן אשמח לקבל שמות.תודה

לפי חינוכו שהוא בעל כורחו תהיה לו היכולת לפרש את העולם וכ'ו,אך אין שום עניין להראות לילד בין 10 את המסוממים בתל אביב ומעשה רצח כדי שירה עולם

אני מכיר הרבה חרדים שנפתחו קצת לעולם

קוראים ספרים חיצוניים,שומעים שירים לועזיים,משחקים כדור סל

ושום דבר לא קורא מחרת בבוקר הם יהיו בסדר א' בזמן מול הסטנדר

נשמע לי מוגזם לומר שילד חרדי שגדל בתוך בני ברק ולא ראה עולם.....בגיל 15 ישמע שיר של יהודית רביץ ויתפקר...נו באמת?!!

השתדלתי לעבור על עיקרי התגובות

חוזר שוב- עזיבת "שפת אם" זה דבר שעלול לגרור מצבים קיצוניים. אולי יתפוצץ רק בטווח רחוק. *מסברא וממציאות.

גם אם אתה מרגיש שמיצית, וככה וככה- בכל זאת- תתמודד. יש לך בעיה עם הגדרות וקווים- תתמודד. גם אם תעבור קהילה- יהיו לך התמודדויות.

לגבי העניין העדתי- בשביל לרקוד יש צורך בשניים. הספרדים ידם בעניין לא פחות מהאשכנזים.

בציבור הדת"ל אין את השאלה "האם אתה פרענק" כברירת מחדל, אך העניין קיים. גם בציבור החילוני זה קיים. שוב- לא במינון ובנפק"מ כמו בקהילות חרדיות  *הפיסקה נרשמה בלשון עממית ולצורך דילוג על הקדמות שהובאו בתגובות*

לגבי ארגז כלים- נכון. בציבור הדת"ל-בפרט ה"דוסים"- יותר עמוד שדרה מעשי ומחשבתי מול "תרבות המערב" ושות'. וגם בציבור חרדי- אם ההורים ברי הכי- יוכלו לדאוג לילדיהם להנ"ל. *קשר ישיר ויציב עם ההורים, מלווה בחיבוקים- תמיד טוב.

שכנים "מקלקלים"- יש בכל מקום. ולכן יש חשיבות נחוצה לחום ויציבות של הבית.

להבין מוויקיפדיה על ישיבות הקו- יותר גרוע מלימוד חסידות מרב ליטאי

נסיתי לסייע. כל טוב ובהצלחה

זה שאשתך מכירה את הציבור הד"ל  וזה שיש לה ביקורת על הציבור החרדי זה עדיין לא אומר שהיא כשירה לעבור לציבור אחר שזר לה.

לראות אותם מעבר לכביש זה דבר אחד. לחיות איתם ואותם עם דברים שלא גדלת עליהם זה דבר שונה לחלוטין. וזה יביא לה הרבה קונפליקטים פנמיים וכעסים שאתה תצטרך להתמודד איתם. להתפשר על דברים שלא ברור לה אם צריך להתפשר או לא להתנהג לפי קודים אחרים וכו'. להיות  "לא היא" כי היא לא גדלה על זה. וזה סכנה כי זה יביא אותה למקום לא פשוט מבחינה רגשית. 

אומנם גם אתה אולי צריך להתמודד עם ה"זרות" החרדית אבל אתה בחרת בכך. וכך התחתנתם ועכשיו אתה בעל לאשה ואבא לילדים חרדיים ואתה צריך להתמודד עם זה.

אני מכירה מקרוב את הציבור הד"ל ושם עניין הפתיחות והקבלה הרבה יותר פתוחים. מה שאתה מתאר שמי שלא מתנהג בהתאם ימצא את עצמו לא במקום. מתאים הרבה יותר לציבור החרדי. שיש שם מקום לכולם אבל במוסדות שונים. וזה יוצר את השמרנות במגזר החרדי. ולפעמים באמת יש את ההתבלבלות הזו שאנשים שלא מתאימים רוצים מוסדות יותר שמורים או שהמוסד מתבלבל בטיב האנשים ואז נוצרת ביקורת. אבל אתה מעוניין בזה נלחמת כדי להכניס למוסדות אשכנזיים טובים. אז אתה בא בטענות.

אתה מסתכל על ספרדיים בתור פשוטים יותר, נלחם כדי להכניס למוסד אשכנזי ואז בוכה שמסתכלים עליך "כמו ספרדי" אתה בעצמך מסתכל על ספרדים ככה, אז מה אתה רוצה מהאשכנזים. 

בציבור הד"ל מקבלים את כולם הקווים הרבה יותר מטושטשים עד כמה שידוע לי גם במוסדות ה"סגורים יותר" תיקח את זה בחשבון, אחרי זה כבר לא יעזרו לך מלחמות. אומנם תיכנס בקלות אבל עוד הרבה נכנסים בקלות. אני לא אומרת את זה בביקורת יש אנשים שאוהבים את ההטרוגניות לכל דבר יש את המעלות והחסרונות. ואם אתה כן אוהב הטרוגניות תכניס למוסד יותר הטרוגני במקום חרדי למה צריך לשבור.

אני למדתי אחרי הרבה התבוננות  והכרות עם שני המגזרים שהלב והקשר עם הקב"ה ממש לא תלוי מגזר. 

אתה יכול להתנדנד כמו בובה במגזר החרדי ובמגזר הד"ל. וגם יכול להיות אנשים יראי ה' ומקסימים בשניהם. העיקר הוא מה אתה עושה עם עצמך. המגזר הוא רק מסגרת של הנגשת שרותי דת. וזה הרבה. אבל מה אתה עושה עם עבודת ה' שלך זה עבודה אישית שלך. אם תלמד את הילדים שלך לחשוב ולהתנהל בצורה כזאת יצאו לך ילדים מתבוננים ויראי שמים. ואם תבלבל את האשה והילדים שלך עם מגזר אחר. אתה תצטרך אח"כ לשאת בתוצאות.

לציבור הכללי(חילוני,דתי וחרדי)סיבה אחת למה יש גזענות,אך בציבור החרדי ישנה סיבה נוספת שמעציבה את הגזענות,ואפרט:

הסיבה הכוללנית: עד סוף תקופת הביניים באירופה(מאה 17) הממשל היה אריסטוקרטי(ממשל האצילים) העם לא היתה לו דעה בשום עניין הדת הייתה מרכיב חזק באשיות של האדם,והאדם התבטל לדת ולשלטון המקומי,בתקופת הנאורות קמו משכילים הוגי דעות שאמרו שהאדם צריך להיות דעתן ולהעיז לחלוק ולא משנה על מי,האדם הוא רציונל וזהו כבודו,הממשל צריך להיות דמוקרטי,שוויון זכויות,הדת תדחה מפני ההיגיון והפילוסופיה וכ'ו וכ'ו, הגישה הזו השפיעה גם על היהדות,נטלו סמכות לבתי הדין לפרנסי הקהל התחילה האמנציפציה,התחילו להיות ליברלים ההשכלה התחילה,וכן צורת לימוד הגמרא השתנתה,יותר פילפול חידוד המוח,ז"א ההתממשות של הלומד בלימוד התורה מתבטא רק אם חידש משהו והביע דעתו,לאט לאט אין כבר מושג של התבטלות ל..,האמונת חכמים ירדה פלאים....כשהגיעו הספרדים עם התהילים שלהם והאמונת חכמים וביטול הפרט אין דעה אישית אמביציה לפעול לייצר לעשות...גרם לזלזול בהם והשפיעה על הספרדים בעצמם לזלזל בעצמם.

הסיבה הזו בכל מקום,,,עם הזמן הספרדים לומדים אקדמיה קוראים משכילים נהיים דעתניים לכך הסיבה הזו כבר לא כ"כ  נראית בשטח

אך הסיבה השנייה שהיא שייכת רק בציבור הליטאי היא מפני המשכילים המגזר החרדי ייצר קהילה שמרנית וסגורה לדחות את הזר לרומם את הדומה,מפני סכנת קיומה של הציבור החרדי באירופה המשכילה,לכך עד היום אם לא מסוגלים לקבל את השונה שכך הקהילה קיימת לדחות את הזר,והזרות היא מוגדרת ע"י סממנים חיצוניים וצבע עור או סגנון דיבור כל אלא סממנים חיצוניים

לכך אין להשוות את יחס בין הספרדים לאשכנזים בשני הציבורים-החרדי והדתי לואמי.

לא תוכל למצוא את מה שאתה מחפש (קהילה תורנית שלא סוגדת לצבא, למשל, ואין שם אחוזים גבוהים של יציאה), אלא אם כן תצליח להשתלב ביד בנימין.

תפשפש היטב בהחלטה להשליך בחמה את הציבור שלך ושל אישתך. האם אכן מדובר בהחלטה מושכלת או בעידנא דריתחא על העוול שעשו לך בחיידר?

תחשוב שוב איך תסתדר ביישוב שבו כמעט כולם אוכלים רבנות, ואתה רק בדצ. איך כולם מעריצים את הצבא וסוגדים למדינה ואתה לא. וכן הלאה וכן הלאה. 

ב-100% מהיישובים הדת"ל (לדעתי אפילו ביד בנימין) יסתכלו בעין עקומה על מי שלא שירת בצבא, לא שולח את ילדיו לצבא, ושאשתו לא עשתה שירות לאומי. שלא לדבר אם יפלט לו בטעות משהו נגד הצבא בפני אנשים. 

באשר לכשרות, עוד לא ראיתי יישוב אחד שבו יש רוב שמקפיד על בד"צ. זה לא שיכריחו אותם לאכול רבנות, אבל זה פשוט יוצר אי נעימויות בלהתארח, וביישוב קהילתי זה בהחלט פוגע...

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.