רק מניחה כאן

רק מניחה כאןמפורקת.

עבר עריכה על ידי בן-ציון בתאריך י"ז באדר ב תשע"ט 01:16

עבר עריכה על ידי מפורקת. בתאריך י"ז באדר ב תשע"ט 00:48

עריכת הנהלה - מילה לא ראויה.

משהו שניסיתי היום להסביר לידיד ולא הצלחתי במילים, אז כותבת.

מוזיקה זה דבר מדהים.
היא נכנסת לכל פינה בנשמה ומסובבת אותנו לגמרי ואנחנו מוצאים את עצמנו בסופו של דבר רוקדים כמו משוגעים באושר ענק או בוכים את חיינו בפול ווליום באוזניות. בגללה. בזכותה.
כשהכל זבל והלב מנותק, שמים לרגע זמר טוב עם כמה מילים נכונות והלב נפתח ומתפרק.
ולמה זה קורה? איך זה קורה שהמוזיקה נכנסת לנו כל כך חזק לנשמה גם כשהיא כל כך קרה ואדישה ומנותקת?
אז הסיבה היא שדווקט מהמקום הזה שאני לא נותנת לעצמי להיפתח ולהרגיש מספיק, דווקא בגלל שכל כך קשה לי לתת לרגשות שלי לצאת החוצה, דווקא זו הסיבה שהמוזיקה נכנסת אצלי כל כך פנימה.
בכל מקום אחר אני חוסמת את עצמי לחלוטין ולא נותנת לעצמי להרגיש, אבל במוזיקה? אני יודעת שהיא מתחילה ונגמרת. אני יודעת שהדמעות יבואו וילכו, יש לי מקום להכניס אותן אליו. הן נכנסות לשיר. לחלוטין, טובעות בתוכו ונגמרות ביחד איתו ומנקות אותי מבפנים. במקום הכי אמיתי ונכון שיש.
כשאני מנגנת שיר ושרה אותו, הוא מוציא לי את כל הגועל מבפנים, בטח אם הוא שיר שלי.
אני לא צריכה לדבר ולפרט, אני כותבת כמה מילים, מלחינה ושרה. ונותנת לכל אחד להבין בדרכו את מה שרציתי ואת מה שהלב שלו מחליט להבין.
זה מדהים איך משיר אחד, כל אחד מבין משמעות אחרת.

וזהו. רק פתאום הבנתי כמה היא חשובה ומשמעותית בחיים שלי המוזיקה הזאת.
כי רק היום הבנתי, שבלעדיה מזמן כבר לא הייתי פה.
כי היא זו שמחזירה לי כל פעם טיפות קטנות מהנפש האבודה שלי.

וסיפרתי סיפור על עולם כה מופלא
והבנתם, ניחשתם, אמרתם מילה
וידעתי שצדקתם כי כולנו יודעים
שאלו הם, באמת החיים