כואב לי בלב. נורא.
רגשות האשמה והחרטה נוגסים בכל חלקה טובה
לא נשאר לי שום מקום שלם בתוכי
הכל שבור, מרוסק, מפורר.
חסר תקנה.
פעם חשבתי שיש לי סיכוי להיות טובה
היום אני יודעת שלא
אני נוראית ואיומה
אין לי מחילה
ואין לי שום סיכוי להיות טובה יותר
לחזןר בתשובה באמת
להיות במקום טוב יותר
השק המסריח הזה יגרר אחריי לכל מקום
יזכיר לי כמה אני נוראית

יותר משהיצר הרע רוצה את החטא
הוא רוצה את העצבות שאחרי החטא
לא זוכרת מי אמר את זה, אולי הבעשט
בכל אופן, חכם היצר הרע הזה
העצבות הזאת גרועה יותר מהחטא
היא גורמת לי ליפול עמוק יותר
והפעם, העצבות הזאת לא עוזבת אותי
עכשיו כשאני מבינה שאין לי שום סיכוי להיות טובה היאוש מכריע אותי
ואני עצובה
ובודדה
וכואבת
ומיוסרת
ונגעלת מעצמי
ושונאת את עצמי
ומה יוצא מכל זה?
אני שוב נופלת, שוב נכנעת ליצר הרע הדפוק הזה
ואז שוב עצבות וכל הרגשות האלה וחוזר חלילה
אני שונאת אותו. ואותי.

אני לא שונאת גברים
אני שונאת אנשים טיפשים
מה לעשות, רוב הטיפשים שהכרתי היו גברים
אני לא אוהבת שמנצלים אותי
אני לא אוהבת שבסוף אני הופכת להיות אשמה
אני לא אוהבת להיפגע
אני לא אוהבת לפגוע
אני לא אוהבת שמצליחים לגרום לי להתנהג כבובה על חוטים
אבל באמת שאין לי שליטה על זה
ובאותו רגע אם אלוקים ממש רוצה להכאיב לי הוא דואג שארגיש שאני באותו רגע בובה על חוט בידיים של מטומטם תורן
אבל לא נותן לי את האפשרות לעצור את זה בעצמי
וכן, אם אני אספר למישהו אחד בעולם אני אצליח לעצור את זה בעצמי
אבל אני כל כך מתביישת שמגיעה למצב הזה
כל כך לא מוכנה להשלים עם זה שבכזאת קלות מצליחים להפנט אותי
אז מעדיפה להתמודד לבד
או לא להתמודד
תלוי איך מסתכלים על זה
כואב לי בלב. עמוק בפנים
יש שם שריטה שמדממת כבר שבועיים
ונהייתה שם שלולית אדומה ענקית שמקשה לי על הנשימה
אף אחד לא יודע על השריטה הזאת
אף אחד לא יכול להבין כמה עמוקה וחודרת היא
אף אחד לא רוצה לדעת בכלל, לא מתעניין
אנשים מעדיפים לשמוע שהכל טוב ולהמשיך הלאה
אז אני אמשיך לדמם.
בתקווה שזה יגרום ללב לעצור. בקרוב.

לכו תסבירו לבנאדם
שלא יכול להבין.
אני רוצה להסביר
אבל יודעת שחבל על המילים
ועל האנרגיה שלי שתתבזבז
גם ככה לא נשאר לי יותר מידי.
כואב לי נורא
הרבה זמן לא זוכרת שנפגעתי ככה
זאת הייתה סטירת לחי יותר כואבת מסטירה מוחשית
זה פגע במקום הכי הכי עמוק ופגיע שלי
וזה כי אני טיפשה ואיפשרתי למישהו להגיע לשם
אז בעיה שלי
הוא באמת לא אשם
והייתי מתייחסת לזה אחרת אם זה היה בזמן אחר
אבל זה קרה באותו שבוע שבו התחלתי לחפור לי את הקבר
והדבר האחרון שהייתי מסוגלת להכיל זה את ההבנה שהוא לא סומך עליי
שהוא לא מסוגל/רוצה לשמוע אותי
הייתי חייבת מישהו לדבר איתו
מישהו שהכאב שלי יעבור אליו בצורה של מילים
שלא יקרא, רק שזה ייצא ממני
והוא לא נתן לי
ולא היה אף אחד אחר שהרגשתי מספיק בטוח לדבר איתו
ואז החלטתי שאני מסתדרת לבד
שאני לא סומכת יותר על אף אחד בעולם
שאני לא משתפת יותר בשום דבר
אז לבד לי כל כך. בגללי.

אולי תקרא פה יום אחד, ותבין שמדובר עליך.
אז תדע שאני מצטערת נורא.
ושבכלל לא התכוונתי שזה יגמר ככה.
ושבכלל לא רציתי להשאיר אותך ככה עם הידיעה שפגעת ולא לדעת איך.
אבל אין לי כח שוב לתגובות שלך.
אתה לא תבין, לא תרצה להבין.
או שתבין, אבל עדיין לא תסמוך עליי בשביל להסביר.
לא מסוגלת להכיל את זה.
סליחה. באמת.

באלי לצאת ממסגרת
לחיות את חיי בשקט
אז מה אם אני כבר מבוגרת לדעת כולם
אני רוצה שקט
ואין לי כח לשידוכים
ואין לי כח לחפירות על זה
ועל הבחירות וההעדפות שלי
ולא מתאים לי להתחתן עכשיו
אני מטורפת מידי
משוגעת על כל הראש
אסור להתחתן איתי
זה פשוט חוסר אחריות מצידי
ולא פייר
זה יותר גרוע מלהתחתן עם גויה
אני מרשעת. חסרת תקנה. מטונפת.
ואני לא אעיז לספר לו על זה
אז לא צריך.
תעזבו אותי.
אבל,
אני כל כך רוצה ילדים
אני כל כך רוצה יצורים כאלה שיהיו רק שלי
אבל מסכנים, לא מגיע לאף אחד בעולם אמא טיפשה כמוני
אז לא.

אהההההה
אלוקים למה?????????
לעזאזל איתי
מטומטמת
חסרת מוח
ושליטה עצמית
חסרת עמוד שדרה
וטיפשה
שמישהו יקח אותי ממני
דחוף.
עכשיו.
לפני רגע.
באלי להקיא
את עצמי
ולשטוף בזרם חזק
שיגיע מהר לביוב
זה המקום הכי מתאים
אני מסריחה
ומפגרת
ואני שונאת אותי
נגעלת מעצמי
כועסת על עצמי
מיואשת מעצמי.
הלוואי שלא הייתי
שהוא היה לוקח אותי אליו
מכסה אותי בכנפי השכינה
ומבטיח לי שאני אהובה
למרות ובזכות הכל
שהוא רוצה אותי לבת
עדיין.
שהוא מאמין בי
גם ברגעים שאני לא מאמינה בעצמי
שהוא רוצה אותי
מתוקנת
חבושה
מצולקת
עם סדקים מודבקים
ושמחה.
בינתיים
אני בטוחה שהוא מואס בי
שנמאס לו מההבטחות שלי
מהרצון המקולל שלי
מחוסר השליטה שלי
מהטיפשות שלי
מהמחשבה הזאת שזה לא יקרה שוב
מזה שעובדת על עצמי שמסוגלת להיות טובה יותר
הוא כועס עליי
ומאוכזב
ובצדק.
אני רוצה לקפוץ מהרכבת
כן, אסור
אבל גם ככה אין לי תקנה
אז זה לא מה שיעשה בעיה
במילא אפילו ללמעלה הוא לא רוצה לקחת אותי
אולי העונש שלי יהיה לחיות פה לנצח
בעולם שהכי רחוק ממנו
מהקדושה
מהטהרה.

אני צריכה מישהו לדבר איתו
יצור חי כלשהוא
נמאס לי מהלבד הזה
מההרגשה שמדברים איתי רק כדי לסמן וי
מהצורך שמישהו ישמע אותי

אני מפוחדת נורא
ורע לי בלב ממש
הוא שלח הודעה שאתקשר כשאוכל
התקשרתי ואז הוא לא יכל
אז אמר שנדבר מחר ואמר לי באיזה נושא
אני לא אוהבת שיש דברים חשובים לומר עליה
מתחילים לי סרטים בראש על מה קרה לה
מה עשו לה. מה אמרו לה
אני דואגת לה. מידי
אני פוחדת עליה. מידי
שיתקשר כבר
לא רוצה לחכות עד מחר!
ובאלי מישהו לספר לו על הפחד הזה שממלא לי את הלב
ואין למי.
ואין למה.

אז קבעתי איתו
הפעם בלי לברר
ואני מיד מתחילה עם ההשוואות בראש
פעם ראשונה שיש לי עם מי להשוות
גם איתו נפגשתי שם
ידעתי איך הוא נראה
הוא הכיר אותי
חיכיתי להיפגש איתו
זרמה לנו השיחה והיה לנו המון על מה לדבר
ועכשיו
נפגש באותו מקום ולא באלי
אין לי מושג איך הוא נראה
וגם לו אין
לא באלי להיפגש בכלל
ונראה איך תהיה השיחה
הלוואי שאמצא אותו כבר
מצד אחד לא באלי סתם לומר לא לכולם כי באלי למצוא אותו
ואם אגיד סתם לו הוא עלול להיות אחד מאלה שישמע את הלא
אז זאת ההשתדלות שלי אלוקים
ויאללה, תעזור לי למצוא אותו ולהיות שלמה עם זה
ולא להשוות. אלוקים.
לא טוב לי ההשוואות האלה.
למרות שחייבת לציין שעושה לי שמח בלב שאני משווה
חשבתי שזה לא יקרה לעולם, שאף פעם לא ארגיש געגוע למישהו, שאף פעם לא יהיה לי באמת טוב עם מישהו
אבל זהו. הבנתי את הרעיון ומעכשיו צריכה להפסיק להשוות.

אני כותבת. לעצמי.
כי אני לא מעניינת אף אחד
או שבעצם
כי אני חושבת שאני לא מעניינת אף אחד
זה ילדותי מעט
ומידי צומי
אבל באמת שזה מה שאני מרגישה
ורע לי עם זה
ולא מצליחה להשתכנע אחרת
אולי אני צריכה ללכת לטיפול
אולי אם היה לי כסף מיותר בשביל זה
משהו דפוק לי במוח בזה שאני תמיד מרגישה מטרד
ומיותרת
ולא ממש שווה משהו
כי אני כן
אני כן מעניינת חלק מהאנשים
כן כייף לאנשים לדבר איתי וזה לא מרחמים וכאלה
כן יש מי שרוצה לשמוע אותי
מה יהיה איתי.
מתישהוא אני אגדל.
ואוהב את עצמי באמת.

לבד לי
נורא.
וזה נורא.
ונגמרו לי המילים.

אז נפגשתי איתו
והיה נורא ואיום
השתעממתי ממש
בחיים לא השתעממתי ככה בדייט
והוא דיבר לאט מידי
ועם אוצר מילים דל מידי
והגעתי למסקנה שאולי היא קצת גאוותנית
אבל היא באמת לא וזה רק תלוי איך מסתכלים על זה
אני צריכה מישהו חכם
לא מישהו גאון
אבל הבחור הזה
יחסית אליי הוא לא חכם במיוחד
זה לא שהוא טיפש
פשוט הרגשתי שמדברת עם התלמיד שלי
או עם אח קטן ומתקשה
וזה לא היה כייף
באלי גבר
שיהיה גבר
וחכם
ועם ביטחון
ושיהיה לנו על מה לדבר
ושיהיה לי מעניין איתו
שהמילים ישלפו לו ולא יאמר מאתיים פעם במשפט 'אממ'
שלא ידבר כאילו כל מילה כבדה לו
שיהיה הוא.
לעזאזל.
ואין לי עם מי לדבר על זה
וזה מתסכל נורא
אוף.

בדיוק כמו שכתוב ב1.
שמישהו יקח אותי ממני
אני לא יכולה יותר
אני חייבת לשתף בזה מישהו
אין לי אומץ
אין לי את מי
אין לי למה.
עצוב לי נורא
ולא טוב לי
ולא כייף לי
ולא.
באלי לכתוב לו
אבל הוא יגיב בציניות
או בחוסר עניין
ולא מתחשק לי לקבל כאלה תגובות עכשיו.
אני צריכה ללכת לטיפול
אבל לא באמת יש לי אומץ לדבר על זה
לשתף בזה מישהו בעולם
זה מחריד.
אוף.
אני
חייבת
מישהו
לדבר
איתו

הוא: את פה?
אני: כן
הוא: למה?
אני: לא יודעת. ואתה?
הוא מצחקק: חיפשתי אותך
אני: אתה ממש שטן, אה?
הוא: באמת את כזאת צדיקה ורק נופלת לפעמים?
אני: אני לא צדיקה, אבל בהחלט נופלת לפעמים
הוא: את לא צדיקה?
אני: צדיקות לא מגיעות כזה נמוך
הוא: אז מה את?
אני: פושעת
שותקת שנייה ומוסיפה: סתם יהודיה אבודה
הוא: כולנו
אני: אבל אני מאלה שמחופשים
הוא: גם אני הייתי כמוך פעם, עבר לי
אני: אולי זה יעבור גם לי, או שפשוט אתאפס על עצמי
הוא, קולט שהשיחה הפכה לרצינית מידי: טוב, לענייננו
אני, מבינה שאבוד לי: ....

זה תמיד ככה
אני ילדה טיפשה שלא יודעת להגיד לו
הם ילדים טיפשים שקולטים את זה
ומנצלים.
הוא לא היחיד
הוא לא הראשון
והוא לא האחרון.
אם יום אחד אעזוב הכל
לו ולדומיו יהיה חלק גדול בזה
ואני חושבת שיום אחד זה יקרה
יום אחד אשאיר הכל מאחוריי
אקח את הפלאפון, תיק קטן עם בגדים וסידור
אדפיס את כרטיס הטיסה
ואפרוש כנפיים
הכי רחוק
הכי מנותק
לא אעיף מבט לאחור
כי זה יגרום לי לכאוב על הכאב שאשאיר אחריי
כי לא יהיה נעים לגלות שאף אחד לא מנופף לי לשלום
שאף אחד בכלל לא שם לב
ושם, ברחוק
יהיה לי שקט
וזול
ודאגות קטנות של חיים פשוטים
ואוויר
וחופש
ופחד עצום
ולבד גדול, שלפעמים יהיה יותר מידי
ואני לא אחזור חזרה
לא כל כך מהר
כי לא יהיה לי למה.
בדיוק כמו עכשיו
שאין לי למה לקום בבוקר
ולמה להיכנס למקלחת
ולמה לצאת ממנה
ולמה ללכת לישון.
בבוקר מחכה לערב
בערב מחכה לבוקר
סתם חיים.
מיותרת.

יש לי פורום שהוא רק שלי
מפחדת מהיום שהוא לא יהיה רק שלי
ומקווה שביום שזה יקרה
באמת מי שימצא את הפורום יכתוב לי
שאדע שאני לא לבד
ועדיף גם לדעת מי איתי כאן
אולי זה יהיה טוב ומנחם
ואוכל לדבר בלי האנונימי הזה
באמת.
בינתיים אני נשארת אבודה
נעלמת
מסתתרת
מכולם
חופש זה לא טוב
היו צריכים לעשות שהחג הזה יהיה כמו שבת
בלי טלפון
בלי עולם וירטואלי
בלי.
ובינתיים הוא עם
ולי אין סיכוי מולו
אפילו לא קלוש
הסיכוי היחיד שלי היה קיים
אם היה לי את מי לשתף
זה היה עוצר אותי
זה היה נותן לי כח
זה היה נותן לי רצון מדומה
אבל בכל זאת רצון שמוביל למעשה
ובינתיים אני לבד
חושבת שלא מעט גם מבחירתי
וזה מה יש
אני הייתי אני
ואולי יום אחד אחזור להיות אני
מתגעגעת לעצמי האמיתי
אבל כבר לא ממש זוכרת אותי
מכירה רק אותה
עם המסיכה
החיוך המרוח בכאילו
העיניים העייפות הצועקות
והלב המדמם שכועס
על זה שטימאתי
וליכלכלתי
וטינפתי
וזיהמתי
את הפיקדון שלי
איך מחזירים אותו ככה?!
המפקיד לא יוותר לי
אי אפשר לעשות תשובה
הוא לא מעוניין בתשובה של מזוהמת כמוני
עצוב לי
נורא.