1. כן
2. לא
3. יש להם נשמה גדולה..

1. כן, זכיתי בהחלט
2. לא.. נפגשתי בילדים מיוחדים מגיל צעיר ובכלל לא נרתעתי. אולי אם הייתי נפגשת בזה כשהייתי גדולה יותר היתה לי רתיעה ראשונית. אבל התחנכתי שהם הילדים עם הלבבות הכי מדהימים שיש ושהם מתוקים ושהם אוצרות מיוחדים והאמנתי בזה ואני עדיין מאמינה ואוהבת אותם מאוד!
3. כל פעם מחדש מתפעלת יותר ויותר מהם, מהיופי שלהם, מהאור המיוחד שיש להם. ובאמת מודה על הזכות להכיר אותם

מטורפת עליהם! לא קל אבל מדהיםם מדהים

1. כן
2. ממש לא. הם ככ מקסימים.
3. לא תמיד אתה רואה תוצאות אבל זה נותן תחושה טובה, שאתה עושה משהו טוב. וזה גם סיפוק ומכניס לפורפורציות.

לפרטים נוספים בפרטי;)

1. כן, מגיל 0 עם דודים משני הצדדים, שירות לאומי עם חינוך מיוחד קל (יותר בעיות ריגשיות וילד מהמם עם תסמונת דאון) ובעוד הרבה סיטואציות.
2. לרוב לא, תלוי מי האדם וכמה אני מכירה אותו וגם איך הוא התנהג באותו רגע.
3. אני מרגישה בדיוק כמו שאני מרגישה אחרי מפגש עם אנשים חדשים, לפעמים רע ולפעמים הכי כיף בעולם ולפעמים כלום.

1. כן.
2. זה לא רגיל, אבל לא נרתעתי. יש לי קצת היכרות הנושא דרך המשפחה שלי.
3. בהתחלה עצב. תהיתי למה צריך את כל הכאב הזה, המורכבות הזו.
עם הזמן הכרתי כמה אנשים נפלאים בעלי צרכים מיוחדים, ודרכם למדתי להכיר ולהבין את אחי.

מהלך מדהים וחכם!

1.לא
2.לא
3.אין תשובה

1. כן
2. תלוי באיזה רמה הוא..אבל עכשיו הרבה פחות מלחיץ
3. שהם נשמות גבוהות

אתה לא חייב לענות..
r />תגדיר רמה קשה..
ומה מרתיע אותך בזה?

1. לא

2. כן

3. עניתי לא

1. כן. אבל לא בתור חינוך. כלומר, לא יצא לי לעבוד איתם, אבל בהחלט לפגוש ולדבר ולהנות איתם.

2. זה קצת מרתיע בהתחלה, אבל מתגברים על זה. בעיקר אחרי שמתרגלים וקולטים כמה הם נהדרים, יותר מאנשים רגילים לפעמים.

3. לפעמים הרגשתי רעבה, אבל אני תמיד רעבה, לא חושבת שזה קשור.
לא הרגשתי משהו מיוחד. הם אנשים. מה את מרגישה אחרי שאת פוגשת אנשים?

אחרי יום עבודה...אני מרגישה למרות שפיזית אני גמורה- זה פשוט זריקת אנרגיה של סיפוק!!!

רוצים לשמוע משו?
(לא בכדי לעוף על עצמי...ממש ממממש לא!
רק בכדי שתבינו מה גורם לי לסיפוק אדיר כזה..)
?

יש לי בקבוצה אחת בשם ורד..
ורד נחשבת מבחינה פרקטית- קשה
כולם התייאשו מורד...שאין סיכוי שהיא שחוץ מגריסת נייר (סוג עבודה אצלנו)
היא לא תעשה כלום...כי המוטוריקה שלה מאד גסה.. בכולופן זה באמת היה חסר סיכוי וגם אני מטבעי הרמתי ידיים...היום בבוקר לא היה גריסה לעשות אז החלטתי שאני מתאבדת על זה ומלמדת אותה לעשות תה...(חליטות תה שאנחנו אורזים לפי סוגים)
נכון שבפעמיים שלוש-עשר הראשונים היא פיזרה ושפכה וחארם על החומר

אבל בסוף היא הצליחה!!
ההלם היה שאני לא התייאשתי ..
ואחכ היא המשיכה לבד וארזה וארזה וארזה....

זה לדוגמא סיפוק ענקקק שעשה אותי האדם המאושר ביותר!

1. כן

2. אולי לפני אבל כשנמצאים בפנים כבר לא

3. זה דברים שאי אפשר לתאר

1. חינוך לא, ילדים כן.

2. לא.

3.מודה לה' על הטוב שהוא נתן לי.

כן.
כבר לא.
אמרתי תודה על מה שיש והתפללתי לה' שלא יעמיד אותי בניסיון הזה ושבבוא העת ויגיעו הילדים שלי, כולם יהיו בריאים ושלמים בגוף ובנפש.

וקראתי את מה שכתבת על ההצלחה שלך, כל הכבוד!
מעריכה אנשים שעובדים עם אוכלוסיה מיוחדת

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה 

מעריצה על ההתנדבות...


ורק
פפפררוווטט!!!! שנים!

1. קצת.

2. כן.

3. אני לא יודע, זאת הייתה תקופה, לא מפגש אחד, בזמנים שונים הרגשתי תחושות שונות, לא זכורה לי הרגשה מיוחדת שהרגשתי דווקא אז.

1. לא חינוך, אבל הרבה התנדבויות בקייטנות וכו'..

2. ממש לא (למרות שבתור ילד זה ממש הפחיד אותי)

3. הרבה שמחה ואהבה שמוקרנת מהם ומדבקת.. והרבה סיפוק

1. כן
2. ממש לא. לדעתי מדובר באנשים כמו כולם כמובן שיש סוגים אבל באופן כללי חשוב לזכור שגם אם הם לא מביעים את עצמם כמו כולם, גם כאלו שלא מתקשרים בכלל עדיין מרגישים, עדיין יש להם רגשות
ולכן ככה יותר קל לי להתיחס אליהם בתור אנשים רגילים וממש לא להרתע
3. אני נפגשת הרבה עם כאלה. אני לא ארחיב מחשש לאאוטינג אבל אני יכולה להגיד שאני מרגישה די רגיל זה חלק מהשגרה שלי