אני יודעת שזה נורמלי בהריון מצבי רוח וכאלה.
ושזה נורמלי והורמונים שעוברים וכולי
אבל האמת שואלת
איך שורדים את זה.
אני מסתובבת כבר איזה שבועיים עצובה,
מרגישה בודדה בעולם עם ההריון הזה
(ואני יחסית מרגישה פיזית די טוב)
יש לי בעל מדהים שתומך ועוזר והכל
אבל איכשהו אין משהו שבאמת מדבר אלי.
לפעמים קשה לי לרגעים לא לכעוס על התינוק שלי
שאני מאבדת את עצמי בגללו.
אני כ"כ לא ככה!
אני בעיקרון שמחה,
ויש לי חיים יפים,
וגם יש לי כח להנות מההריון,
אז מה??
מה עושים???
יש לזה פתרון?


